נדרים 45b — התלמוד בעברית

מתניתין:

השותפין

[שנשתתפו בחצר אחת],

שנדרו הנאה זה מזה

-

אסורין ליכנס לחצר

[היות שסובר התנא של משנתנו, ש"ויתור", אפילו דריסת רגל גרידא, שהיא הנאה מועטת ביותר, גם היא אסורה במודר הנאה, וכפי שנתבאר לעיל, בתחילת פרק אין בין המודר].

רבי אליעזר בן יעקב אומר

: יכולים השותפין להכנס לחצר, משום שהוא סובר ש"יש ברירה". דהיינו, שאנו אומרים כי כאשר נכנס שותף

זה

לתוך החצר, הוברר ש

נכנס לתוך

החלק

שלו, וכאשר נכנס

שותף

זה,

השני, לחצר, גם כן הוברר ש

נכנס לתוך

החלק

שלו.

ואילו תנא קמא סובר, שאין ברירה. ולכן, אסורים שניהם להכנס לחצר, שהרי כל אחד נכנס לחלקו של חבירו, והרי הוא אסר עליו את נכסיו.

והגמרא להלן [מו ב] מעמידה את משנתנו דווקא בחצר שאין בה דין חלוקה, דהיינו, ששיעורה קטן כל כך, שאין אחד השותפין יכול לכוף את חבירו לחלוק את החצר [והיינו, שאין בה ד' אמות על ד' אמות] . אבל אם יש בה דין חלוקה, לדברי הכל שניהם אסורין ליכנס לחצר [ולהלן יבואר טעם הדבר].