מנחות 96b — התלמוד בעברית

תו מקשינן:

והאיכא מסגרתו

של השולחן שהיתה גבוהה טפח [כמאמר הכתוב בפרשת תרומה: "ועשית לו מסגרת טופח סביב"], והיתה למעלה בשפת השולחן, ובהכרח עמד הלחם עליו, והוגבהה המערכת כולה בטפח נוסף!?

ומשנינן: רבי יוחנן אמר את דבריו

כמאן

דאמר: מסגרתו

של שולחן

למטה

מדף השולחן

היתה

ועל המסגרת היה מונח דף השולחן.

ו

אפילו

למאן דאמר: מסגרתו למעלה היתה, פרקודי הוה מפרקדא ולחם בגויה דשולחן הוה יתיב

[נוטה היתה המסגרת לאחוריה, כך שהיה יכול להושיב את הלחם על השולחן, ולא על המסגרת]

כדתניא

שנחלקו בדבר תנאים -

רבייוסי אומר: לא היה שם סניפין, אלא מסגרתו של שולחן מעמדת את הלחם

, ומבואר בדעתו שמסגרתו למעלה היתה.

אמרו לו

חכמים לרבי יוסי:

מסגרתו למטה היתה

, ואי אפשר שתעמיד את הלחם.

אמר רבי יוחנן

: אף על גב שפשוטי כלי עץ [כלי עץ שאין להם בית קיבול] אינם מקבלים טומאה, מכל מקום:

לדברי האומר מסגרתו

של השולחן

למטה היתה

, הרי למדנו מן השולחן שהוא עשוי מעצי שטים ומקבל טומאה, וכדילפינן לקמן מן הכתוב "השולחן הטהור":

טבלא

רחבה

המתהפכת

שיכולים להשתמש בצד זה כמו בצד זה, כי חלקה היא משני צידיה, אך אין לה בית קיבול - הרי היא

טמאה

, היות ורחבה היא, וראויה להשתמש משני צידיה, הרי היא כמי שיש לה בית קיבול.

אבל

לדברי האומר מסגרתו למעלה היתה, טבלא המתהפכת תיבעי לך

, יש להסתפק בה האם מקבלת היא טומאה, ומשום שיש לומר: לכן מקבל השולחן טומאה, כי יש לו בית קיבול, שהרי המסגרת שפה היא לטבלא, ועדיין לא ידענו, אם טבלא המתהפכת טמאה היא בכלי עץ. ומקשינן:

מכלל, דשולחן

של מקדש

בר קבולי טומאה הוא

, שאם לא כן איך נלמד ממנו לטבלא המתהפכת!?

והרי השולחן

כלי עץ העשוי לנחת

[להיות מונח] במקום אחד

הוא, וכל כלי עץ העשוי לנחת אין מקבל טומאה

ו

מאי טעמא

:

משום שנאמר [ויקרא יא לב]: "וכל אשר יפול עליו מהם [מן השרצים] במותם, יטמא, מכל כלי עץ או בגד או עור או שק", הרי שהקישה תורה כלי עץ לשק, כדי ללמד: כלי עץ המקבל טומאה

דומיא ד

"

שק

"

בעינן

:

מה שק מיטלטל

הן כשהוא

מלא ו

הן כשהוא

ריקן

, שהרי לתבואה הוא עומד,

אף כל

הנזכרים באותו פסוק, וכלי עץ מכללם, אין הם מיטמאים אלא כשהם כלי העשוי להיות

מיטלטל

כשהוא

מלא ו

כשהוא

ריקן

, ולא כלי עץ שעשוי כדי לעמוד במקום אחד ולא לטלטול - והיות והשולחן אינו עשוי להיות מיטלטל, אינו מקבל טומאה כלל!?

ומשנינן:

כדריש לקיש! דאמר ריש לקיש: מאי דכתיב

[ויקרא כד י] בפרשת לחם הפנים: "ושמת אותם שתים מערכות שש המערכת

על השלחן הטהור

לפני ה'"? והרי "

טהור

" - היינו, שהקפיד הכתוב שיהיה טהור -

מכלל שהוא

יכול להיות

טמא

, והרי

כלי עץ העשוי לנחת הוא!?

אלא מלמד, שמגביהין

היו

אותו לעולי רגלים

,

ומראין בו לחם, ואומרים להם: ראו חיבתכם לפני המקום!

ואם כן עשוי השולחן להיות מיטלטל, ולכן מקבל טומאה הוא, ואמרה תורה שיהיה השולחן טהור. ומה היא החיבה הניכרת מן השולחן?

כדברי רבי יהושע בן לוי! דאמר רבי יהושע בן לוי

:

נס גדול נעשה בלחם הפנים, סילוקו

מן השולחן היה

כסידורו

עליו, שלא נתקרר הלחם משעת סידורו בשבת, ועד שעת סילוקו בשבת שלאחריה,

שנאמר

[שמואל א - כא ז]: "כי לא היה שם לחם, כי אם לחם הפנים המוסרים מלפני ה',

לשום לחם חום ביום הלקחו

", כלומר, שהיה עדיין לחם הפנים חם ביום שלוקחים אותו מהשולחן.

ומקשינן:

ותיפוק ליה

שאפילו אם לא היה מיטלטל השולחן, בר קבולי טומאה הוא השולחן -

משום ציפוי

של זהב שהיה מצופה בו השולחן, ומשום ציפויו יש ליתן לו דין כלי מתכת, שהוא מיטמא אפילו כשהוא עשוי לנחת!?

כלי אבנים אינם מקבלים טומאה.

מי לא תנן

, וכי לא שנינו - במסכת כלים כב א - שהולכים אחר הציפוי אפילו להקל:

השולחן והדולבקי

[משטח של עור, ואוכלים עליו]

שנפחתו

[נשבר מקצתן] -

או

שולחן ודולבקי

שחיפןבשייש

, והציפוי - שהוא של אבן - מבטל את כל הכלי מקבלת טומאה -

ושייר בהן

בשולחן ובדולבקי שנפחתו, או ששייר מבלי לצפות -

מקום הנחת כוסות

עליהם, שעדיין ראויים הם למלאכתם הראשונה - הרי הם

טמאין

, ראויים הם לקבל טומאה.

רבי יהודה אומר

: רק אם שייר בהם אף

מקום הנחת חתיכות

לחם ובשר, הרי הם טמאים, ואם לא, לאו שולחן הוא.

הרי למדנו: אם

שייר

-

אין

, אכן עדיין דין כלי עץ להם, אבל

לא שייר

, כיון שמצופים הם באבן

לא

מקבלים הם טומאה, הרי שהולכים אחר הציפוי אפילו להקל; וכל שכן שיש לנו להחמיר בשולחן עץ מצופה זהב, שיהא לו דין כלי מתכות לקבל טומאה, אף כשהוא עשוי לנחת!?

וכי תימא

ליישב:

כאן

במשנה דכלים -

בציפוי עומד

, כלומר, קבוע במסמרות.

ואילו

כאן

בשולחן -

בציפוי שאינו עומד

, והיות ואינו קבוע אינו מבטל מן הכלי תורת כלי עץ.

והא בעא מיניה ריש לקיש מרבי יוחנן

שתי ספיקות:

א. האם

בציפוי עומד

בלבד הוא שאמרו: ציפוי מבטלו,

או

אפילו

בציפוי שאינו עומד

הציפוי מבטלו?