מנחות 87a — התלמוד בעברית

אינו מביא

יין

מפיה

של החבית,

מפני

הקמחין

[לובן היין] שבפי החבית.

ולא משוליה

של החבית

מפני השמרים

היורדים לתחתית החבית.

אלא מביא משלישה

של החבית

ומאמצעה

, כלומר, נוקב החבית באמצע שליש האמצעי של חבית, ועושה שם ברז ומשם מוציא את היין.

כיצד הוא בודק

אם יוצאים שמרים עם היין:

הגזבר יושב והקנה

[אמת המידה]

בידו

, ואחר מוציא יין מן הברז -

וכאשר

זרק

היין את

הגיר

, כלומר, כאשר מתחילים לצאת שמרים עם היין -

הקיש

הגזבר

בקנה

שבידו על החבית, לרמז למוציא היין שיסגור את ברז החבית.

רבי יוסי ברבי יהודה אומר

: סולת שהתליעה ושעלתה בה אבק, או יין

שיש בו קמחין

-

פסול; שנאמר

:

[במדבר כט ט] "

תמימים יהיו לכם

.

ומנחתם

[סולת בלולה בשמן] ", ולמדנו מסמיכות הכתובים שאף המנחה תהיה תמימה.

ונאמר: [במדבר כח לא] "

תמימים יהיו לכם ונסכיהם

", ללמד שאף הנסכים יהיו תמימים.

גמרא:

שנינו במשנה:

אין מביאין לא מתוק ולא

מבושל ולא מעושן, ואם הביא פסול

:

ומקשינן:

והא אמרת רישא אין מביאין את הליסטיון

שהוא יין הבא מענבים שנתמתקו בשמש -

ואםהביא כשר

, הרי שהיין המתוק כשר בדיעבד!?

אמר

תירץ

רבינא

:

כרוך

במשנתנו את דין הליסטיון עם דין היין המתוק

ותני

[ותשנה] על שניהם "ואם הביא פסול".

רב אשי אמר

תירץ:

אכן חלוק הליסטיון שהוא בא מענבים שנתמתקו בשמש, מיין שהוא בא מפירות שהם מתוקים בעצמותם:

חוליא דשימשא לא מאיס

[מתיקות מחמת השמש אינה מאוסה], אבל

חוליא דפירא מאיס

[מתיקות מהפירות עצמם, מאוסה הוא].

שנינו במשנה:

אין מביאין ישן, דברי רבי; וחכמים מכשירין

:

אמר

פירש

חזקיה

:

מאי טעמא דרבי

שהוא פוסל את היין הישן? משום ד

אמר קרא

[במדבר כח יד]: "ונסכיהם... ורביעית ההין

לכבש יין

", הוקש יין לכבש לומר לך:

מה כבש

אינו כשר אלא כשהוא

בן שנתו

[בתוך שנה],

אף יין

אינו כשר אלא

בן שנתו

.

ומקשינן:

אי

הכי אף אנו נאמר:

מה כבש בן שתי שנים

[לאחר שעברה שנתו הראשונה]

פסול, אף יין בן שתי שנים, פסול

אפילו בדיעבד!?

וכי תימא הכי נמי

, שמא תאמר: אכן כשאמר רבי שאין מביאין יין ישן, היינו לפוסלו אפילו בדיעבד; כך הרי אי אפשר לומר, שהרי

והתניא

:

יין בן שתי שנים לא יביא, ואם הביא כשר;

ו

מאן שמעת ליה דאמר

יין ישן

לא יביא

הלוא

רבי

הוא,

וקאמר

רבי

אם הביא כשר

בדיעבד; ואם כן תיקשי: אם מכבש למדנוהו, ייפסל אפילו בדיעבד, ככבש!?

אלא אמר רבא: היינו טעמא דרבי

הפוסל לכתחילה יין ישן, משום

דכתיב

[משלי כג לא]:

"

אל תרא יין כי יתאדם

, כי יתן בכוס עינו יתהלך במישרים", [אל תתן בו עיניך, שכל המרבה שכרות, כל עבירות דומות לו למישור, כל הדרכים ישרים בעיניו] ", הרי שהיין האדום מובחר הוא, ואילו יין ישן משעברה שנתו שוב אינו אדום כל כך.

שנינו במשנה:

אין מביאין לא מן הדליות

אלא מן הרגליות, ומן הכרמים העבודין:

תנא

בברייתא המפרשת את דין משנתו שהצריכה להביא יין מכרמים עבודים:

כרמים העבודים פעמיים בשנה

.

רב יוסף הוה ליה קרנא דפרדיסא דרפיק ביה טפי ריפקא ועבד חמרא דדרי מיא על חד תרין

[היתה לו לרב יוסף חלקת פרדס, שהיה חופרו הרבה - היינו שתי פעמים בשנה - והיה אותו כרם עושה יין מובחר כל כך, שהיו מוזגים אותו במים כפולים מאשר סתם יין].

שנינו במשנה:

לא היו כונסין אותן בחצבין גדולים

, אלא בחביות קטנות:

תנא

בברייתא לפרש מה הן חביות קטנות:

חביות כדות

[חביות קטנות ככדים]

לודיות ובינוניות

, כלומר, כדים בינוניים של לוד.

ו

אין מניחין אותן שתים שתים

זו ליד זו, שמא תתקלקל אחת ותריח חברתה הימנה ותתקלקל אף היא -

אלא אחת אחת

היו מניחים אותן.

שנינו במשנה:

כיצד הוא בודק, הגזבר יושב והקנה בידו, זרק הגיר והקיש בקנה

:

תנא

בברייתא המפרשת את דין המשנה:

זרק הגיר של שמרים

, אז ה

גזבר הקיש בקנה

, וכאשר נתבאר במשנה.

ומקשינן:

ולימא ליה מימר

[יאמר הגזבר] ולמה היה צריך לרמז על ידי הקשה בקנה!?

ומשנינן:

מסייע ליה

משנתנו

לרבי יוחנן, דאמר רבי יוחנן

:

כשם שהדיבור יפה לבשמים, כך דיבור רע ליין

. ולכן לא היה מדבר הגזבר כשחבית היין פתוחה לפניו.

שנינו במשנה:

רבי יוסי בר רבי יהודה אומר

, יין שיש בו קמחין פסול:

בעי

נסתפק

רבא

:

הקדישו

ליין שיש בו קמחים - לנסכים,

מהו שילקה עליו משום

מקדיש

בעל מום

למזבח?

וצדדי הספק הם:

כיון ד

יין זה

פסול

הוא, אם כן

כבעל מום דמי

, ולוקה עליו משום מקדיש בעל מום למזבח -

או דלמא: אין בעל מום אלא בבהמה

.

ומסקינן:

תיקו!

תנו רבנן

:

אלים

לקרבנות היו מביאים

ממואב

שהם המובחרים ביותר,

כבשים

היו מביאים

מחברון, עגלים

היו מביאים

מ

ה

שרון, גוזלות

[תורים ובני יונה] היו מביאים

מהר המלך

.

רבי יהודה אומר

:

מביאין כבשים שגבהן כרחבן

, כלומר, שיהיו רחבים מרוב שמנם.

אמר רבא בר רב שילא: מאי טעמא דרבי יהודה?

משום

דכתיב

[ישעיה ל כג]:

"ונתן מטר זרעך אשר תזרע את האדמה ולחם תבואת האדמה והיה דשן ושמן [עד ש]

ירעה מקנך ביום ההוא כר נרחב

[עד שיהיו הרכרים - כבשים - שמנים ורחבים] ". הרי שהרחבים מובחרים הם.

כתיב

[ישעיה סב]: "למען ציון לא אחשה ולמען ירושלים לא אשקוט, עד יצא כנוגה צדקה וישועתה כלפיד יבער... לא יאמר לך עוד עזובה ולארצך לא יאמר עוד שממה...

כי יבעל בחור בתולה יבעלוך בניך ומשוש חתן על כלה ישיש עליך אלהיך.

על חומותיך ירושלים הפקדתי שומרים

[הפקדתי מלאכים המזכירים את ה' על חורבנה]

כל היום וכל הלילה תמיד לא יחשו המזכירים את ה

'

אל דמי לכם

. ואל תתנו דמי לו, עד יכונן ועד ישים את ירושלים תהלה בארץ".

מאי אמרי

המזכירים את ה' שהכתוב אומר שלא יחשו?

הכי אמר רבא בר רב שילא

:

אומרים היו "

אתה תקום תרחם ציון

כי עת לחננה כי בא מועד".

רב נחמן בר יצחק אמר

:

כך היו אומרים "

בונה ירושלים ה

' נדחי ישראל יכנס".

מוסיפה הגמרא לבאר:

ומעיקרא מאי הוו אמרי

[וקודם החורבן מה היו אומרים]?

אמר רבא בר רב שילא

:

כך היו אומרים: "

כי בחר ה

'

בציון אוה למושב לו

".

הדרן עלך פרק כל קרבנות הצבור

--- title: "חברותא - מנחות — פרק עשירי - שתי מדות" source: "https://www.toratemetfreeware.com/online/f02367.html#HtmpReportNum0010L5" chapteranchor: "HtmpReportNum0010L5" --- פרק עשירי - שתי מדות

Оригинал главы פרק עשירי - שתי מדות

מתניתין:

שתי מדות של יבש

, מידות המיועדות למדוד בהם דבר יבש

היו במקדש

:

אחת המכילה

עשרון

, ובה היה מודד עשרון סולת לכל המנחות,

ו

אחת המכילה

חצי עשרון

לחביתי כהן גדול, וכפי שיתבאר כל זה בהמשך המשנה.

רבי מאיר אומר

:

אחת המכילה

עשרון

, ועוד אחת המכילה

עשרון

, ובברייתא בגמרא יתבאר מה היה החילוק ביניהו ולמה היו משמשות

; ו

עוד מידה של

חצי עשרון

לחביתי כהן גדול.

מידת ה"

עשרון

",

מה היה משמש?

שבו היה מודד

עשרונות סולת

לכל המנחות

.

ו

לא היה מודד: לא ב

מידה המכילה

שלשה

עשרונות בשביל מנחת נסכים

לפר, ו

אף

לא ב

מידה

של שנים לאיל

שמנחת נסכיו היא שתי עשרונות,

אלא מודדן

"

עשרונות

", כלומר, היה מודד שלש פעמים במידת עשרון לפר, ושתי פעמים במידת עשרון למנחת נסכי האיל.

\- "

חצי עשרון

" -

מה היה משמש?

שבו היה מודד חביתי כהן גדול

["מנחת חביתין"]:

מחצה

עשרון

בבקר

וממנה עושה שש חלות,

ומחצה

עשרון

בין הערבים

שהיה עושה ממנה שש חלות, וכמאמר הכתוב [ויקרא ו]: זה קרבן אהרן ובניו אשר יקריבו לה'... עשירית האיפה סולת מנחה תמיד, מחציתה בבוקר ומחציתה בערב".

גמרא:

שנינו במשנה: רבי מאיר אומר: עשרון, עשרון, וחצי עשרון:

תניא: היה רבי מאיר אומר: מה תלמוד לומר

[במדבר כח כט; וכט י]: "

עשרון עשרון לכבש האחד

", למה נכפלה תיבת עשרון?

"

מלמד ששתי

מידות של

עשרונות היו במקדש

:

אחד

קטן שהיה

גדוש

על שפתו,

ואחד

גדול יותר - שהיה

מחוק

.

גדוש

מה היה משמש?

שבו היה מודד

עשרון

לכל המנחות

.