מנחות 42b — התלמוד בעברית

ומ

תפילין

מוכח להיפך והיא

תיובתיה: והרי תפילין דפסולות בעובד כוכבים, דתני רב

חיננא בריה דרבא

מפשרניא: ספר תורה תפילין ומזוזות שכתבן מין, מסור, עובד כוכבים, עבד, אשה וקטן

או

מומר,

הרי אלו

פסולין, שנאמר "וקשרתם וכתבתם"

ודרשינן

כל שישנו בקשירה ישנו בכתיבה, כל שאינו בקשירה אינו בכתיבה,

וכל אלו שהוזכרו אינם בקשירה שכולם פטורים מן התפילין [ומסור ומומר על אף שחייבים, נחשבים שאינם בקשירה, שהרי פרקו מעליהן עול. גיטין מה ב].

ו

מאידך

בישראל אין צריך לברך

על עשיית תפילין,

דשלח רב חייא בריה דרב הונא משמיה דרבי יוחנן: על

הנחת

תפילין של יד אומר "ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו להניח תפילין", ועל

הנחת

תפילין של ראש אומר "ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו על מצות תפילין", ואילו לעשות תפילין לא מברך

בעשייתן , וקשה על רב חסדא שאמר שכל שאין גוי כשר לעשותו מברכים עליו?

ומסקינן:

אלא לאו היינו טעמא,

אלא הכלל הוא: ש

כל מצוה דבעשייתה גמר

את ה

מצוה כגון מילה, אף על גב דכשירה בעובד כוכבים

מכל מקום

בישראל צריך לברך, וכל מצוה דעשייתה לאו

היינו

גמר

ה

מצוה כגון תפילין,

שאין עשייתן גמר המצוה אלא הנחתן,

אף על גב דפסולות בעובד כוכבים,

מכל מקום

בישראל אינו צריך לברך.

ובציצית

שנחלקו רב נחמן ורב חסדא אליבא דרב אם צריך לברך על עשייתן

בהא קמיפליגי, מר סבר, חובת טלית הוא

ואפילו אינו לובשה חייב להטיל בה ציצית, ואם כן הטלת הציצית היינו גמר עשייתה ולכן צריך לברך.

ומר סבר, חובת גברא הוא

ואין גמר מצותה אלא בלבישתה, ולפיכך אין צריך לברך על עשייתה.

אמר ליה רב מרדכי לרב אשי, אתון הכי מתניתו לה

לדין זה, שאמר רב יהודה אמר רב לעיל שציצית שעשאה עובד כוכבים פסולה, ולכן הוקשה לכם מדוע אין צריך לברך על עשייתה.

אנן הכי מתנינן לה

:

אמר רב יהודה אמר רב: מנין לציצית בעובדי כוכבים שכשירה, שנאמר "דבר אל בני ישראל ועשו להם ציצית".

ודרשינן,

יעשו להם אחרים,

שגם אחרים דהיינו גוים כשרים לעשות ציצית

15 .

אמר רב יהודה אמר רב

: אם

עשאן

[את חוטי הציצית]

מן הקוצים,

דהיינו חוטים התלויים בסוף יריעת הבגד וקוצצים אותם מן הבגד, והוא לא קצצן אלא עשה מהן ציצית לבגד, או שעשאן

מן הנימין,

כגון טלית שתפרוה או שעשו בה אימרא במחט, וראשי חוטי התפירה תלויים בה, ומהן גדלו את הציצית, או

מן הגרדין,

שהם חוטי האריגה שנותרו, שתולים בסוף הבגד, ומהם עשה את הציצית לבגד זה שהם תלויים בו, כל זמן שחוטין אלו מחוברין לבגד

פסולה,

שתלייתן בבגד לא נעשתה לשם מצות ציצית

16 .

אבל אם עשאן

מן הסיסין

[פקעיות כדוריות של חוט, רש"י סוכה ט א],

כשרה,

הואיל וכשנתלו בבגד לשם ציצית נתלו, ונחשב עשיה לשמה, ואפילו שלא טוו חוטים אלו לשמה.

אמר רב יהודה:

כי אמריתה

לדינים אלו

קמיה דשמואל, אמר: אף

אם עשאן

מן הסיסין פסולה,

שעל אף שנתלו החוטים לשם מצות ציצית, מכל מקום טווית החוטים לא נעשתה לשם ציצית, ובציצית

בעינן טויה לשמה

17 .

ואמרינן: מה שנחלקו רב ושמואל אם צריך טויה לשמה

כתנאי

היא.

דתניא: ציפן

לתפילין ב

זהב,

שעשה בתי התפילין מזהב ולא מעור,

או שטלה עליהן

[לשון טלאי וחיפוי]

עור בהמה טמאה,

שעשה בתי התפילין מעור בהמה טמאה, הרי בתי התפילין הללו

פסולות,

לפי שצריך בית של עור

18 .

וכן צריך דוקא עור בהמה טהורה, שלמדנו מהפסוק "למען תהיה תורת ה' בפיך" שכתיבת ספר תורה וכן דברים שבקדושה צריך שיעשו מן המותר בפיך, ועור בהמה טמאה אסור הוא בפיך. אבל, אם עשאן מ

עור בהמה טהורה כשרות, ואף על פי שלא עיבדן לשמן,

לשם מצות תפילין.

רבן שמעון בן גמליאל אומר: אף עור בהמה

טהורה פסולות עד שיעבדן לשמן.

וכמו שנחלקו רבנן ורבן שמעון בן גמליאל בהכנת העור לעשיית בתי התפילין אם צריך שיעשה לשמה, כמו כן נחלקו רב ושמואל בטווית חוטי הציצית שהיא הכנת החוטין לתלייתן אם צריך שיטוו לשמן. נמצא שנחלקו רב ושמואל במחלוקת רבנן ורבן שמעון בן גמליאל

19 .

אמר ליה אביי לרב שמואל בר רב יהודה: הא תכילתא,

חוטי התכלת שבציצית,

היכי צבעיתו לה?

אמר ליה: מיתינן

[מביאים אנו]

דם חלזון וסממנין, ורמינן להו ביורה ומרתחינן ליה

[משליכים את הדם והסממנין ליורה ומרתיחין אותם],

ושקילנא פורתא בביעתא

[לוקח מעט מן הצבע בקליפת ביצה כדי לנסות את הצבע],

וטעמינן להו באודרא

[צובע עם מוך בתוך אותה קליפה לידע אם תכלת זו יפה היא],

ו

אחר כך

שדינן ליה לההוא ביעתא, וקלינן ליה לאודרא,

זורקים את הצבע שבקליפת הביצה ושורפים את המוך שצבעו בו.

וממימרא זו

שמע מינה תלת

דיני: א.

שמע מינה

ממה ששורפין את הצמר הנסיון שלא יעשה ממנה ציצית, ש

טעימה פסולה,

והיינו שאותו צמר שצובעין לשם נסיון פסול לציצית

20 .

ב.

ושמע מינה

גם כן

דבעינן צביעה לשמה

[לשם מצות ציצית] ומשום כך פסול מה שנצבע לנסיון.

ג.

ושמע מינה

ממה שצריך לזרוק את הצבע שבביצה ואינו רשאי להשליך הביצה לתוך יורת הצבע,

דטעימה פסלה,

והיינו שאם שפך לתוך היורה את הצבע שהשתמשו בו לנסיון, פוסל את כל היורה

21 .

ומקשינן: איך אמרת שלמדנו מכאן שלשה דינים נפרדים, הרי

היינו טעימה פסולה היינו צביעה לשמה,

ששניהם דין אחד הוא, שטעימה פסולה משום שבעינן צביעה לשמה?

ומשנינן:

אמר רב אשי,

שבאמת אין אלו שני דינים שונים אלא

מה טעם

הדבר

קאמר. מה טעם טעימה פסולה משום דבעינן צביעה לשמה.

ואמרינן: דין זה שטעימה פסולה לציצית

כתנאי

היא.

דתניא:

טעימה פסולה משום שנאמר

בעשיית מעיל לכהן גדול "

כליל תכלת"

ומשמע שצריך שיהא כל עיקר מראה החלזון צבוע בצמר הציצית, ולא יהא צבוע בתכלת שביורה זו צבעו דבר אחר קודם לכך,

דברי רבי חנינא בן גמליאל.

רבי יוחנן בן דהבאי אומר: אפילו מראה שני שבה,

שכבר צבעו ביורה זו צמר אחר,

כשר

השאר לצביעת צמר לציצית,

משום שנאמר "ושני תולעת"

, ומשמע שאפילו מראה שני של זהורית קרוי עדיין תולעת. ואם כן הוא הדין לתכלת המוזכרת באותו פסוק דמראה שני שלה קרוי תכלת

23 .

תנו רבנן: תכלת אין לה בדיקה

[וסברה הגמרא שכוונת הברייתא שתכלת אי אפשר לבודקו אם תכלת הוא או שמא צבע קלא אילן שהוא הדומה ביותר לתכלת של דם החלזון].

וכיון שאין לה בדיקה,

אינה ניקחת

[אין לקנות תכלת]

אלא מן המומחה

שיודע שקלא אילן אסור לציצית

24 .

אבל

תפילין יש להן בדיקה,

שאדם יכול לבדוק את פרשיות התפילין אם דקדק הכותב בחסרות ויתרות או לא,

ו

אף על פי כן

אין נקחין אלא מן המומחה

היודע שצריך לעבד הקלף לשם תפילין.

ספרים

[ספרי תורה]

ומזוזות יש להן בדיקה,

שאפשר לבדוק הכתב אם נעשה כהלכתו

ו

אף

ניקחין

הם

מכל אדם

משום שאין צורך לעבדן לשמן

25 .

ומקשינן על הדין הראשון:

ותכלת אין לה בדיקה? והא רב יצחק בריה דרב יהודה בדיק ליה

לצבע לידע אם תכלת הוא או קלא אילן הכי

(סימן בגשם)

:

מייתי

מביא

מגביא גילא

[מין צבע]

ומיא

דשבלילתא

מים היוצאין מן התלתן,