מנחות 31b — התלמוד בעברית

שהרי

מי קאמר

רב חנינא "הלכה כרבי שמעון שזורי

במשנתינו"

שמשמע דוקא במשנה הלכה כמותו ולא בברייתא, והרי "

כל מקום ששנה

רבי שמעון שזורי הלכה כמותו"

קאמר

ואם כן גם הלכה זו כלולה בכלל זה!

אמר רב זעירא אמר רב חננאל אמר רב: קרע,

שנקרע גליון של ספר תורה מלמעלה למטה או מלמטה למעלה,

הבא בשני שיטין

בתוך הכתב [ובאופן שלא נקרע הכתב כגון בין האותיות]

יתפור

את הקרע והספר תורה כשר.

אבל אם נכנס הקרע

בשלש

שיטין

אל יתפור

את הקרע, אלא יסלק את היריעה כולה. [משום שאין התפירה הדר. ריב"ש סימן ל']

72 .

אמר ליה רבה זוטי לרב אשי: הכי אמר רבי ירמיה מדיפתי משמיה דרבא. הא דאמרינן

שאם נכנס הקרע

בשלש אל יתפור, לא אמרן אלא בעתיקתא

בקלף ישן שמכוערת בו התפירה.

אבל חדתתא

קלף חדש -

לית לן בה!

והא דאמרינן עתיקתא וחדתא,

לא עתיקתא

שהוא

עתיקתא ממש ולא חדתתא

שהוא

חדתתא ממש, אלא הא

כיריעה חדשה נחשבת באופן

דלא אפיצן

שאין הקלף מתוקן בעפצין ואפילו שהוא ישן, ו

הא

שנחשב כעתיקתא מיירי אפילו בחדש ב

דאפיצן

כשהקלף מתוקן בעפצין, שאז הקלף שחור ונראה כעתיק

74 .

והני מילי

שתופר בספר תורה

בגידין

של בהמה שרק בהם אפשר לתפור,

אבל בגרדין,

בחוטי אריגה,

לא

יתפור!

בעי רב יהודה בר אבא

: ספר תורה שהיה בו קרע בגליון ש

בין דף לדף

והיה הקרע מגיע עד כנגד הכתב, והיה שיעור אורכו של הקרע כנגד יותר משלש שיטין שבכתב, או שהיה הקרע

בין שיטה לשיטה

,

מאי

האם יש לו תקנה בתפירה או לאו?

ומסקינן:

תיקו!

אמר רב זעירי אמר רב חננאל אמר רב: מזוזה שכתבה

בשיטות קצרות, שכתב

שתים שתים

תיבות בכל שיטה

כשירה!

איבעיא להו

: כתב בשיטה ראשונה

שתים

תיבות, ובשיטה שניה כתב

שלש

תיבות, ובשיטה שלישית כתב תיבה

אחת

בלבד

מהו?

אמר רב נחמן: כל שכן

שהיא כשירה, משום

שעשאה כ

כתיבת

שירה!

שהרי היא דומה לצורת הכתיבה של שירת הים, שכותב בתחילה שיטה אחת ארוכה ותחתיה שיטה אחת קצרה ממנה, שאינה ארוכה כאורך השיטה שכנגדה מעליה!

מיתיבי: עשאה

[כעת סברה הגמרא שהמדובר במזוזה]

כ

צורת כתיבת

שירה

או שכתב בספר תורה את

השירה כמותה

[שכתב את השירה כשאר הכתיבות הרגילות] הרי היא כתיבה

פסולה?!

ומתרצינן:

כי תניא ההיא בספר תורה

ולא במזוזה, שכתב את שאר פרשיות התורה בצורה של אריח על גבי לבינה שכתיבה שכזאת כשירה רק בכתיבת השירה ולא בכתיבת פרשיות אחרות

81 .

איתמר נמי: אמר רבה בר בר חנה, אמר רבי יוחנן. ואמרי לה, אמר רב אחא בר בר חנה, אמר רבי יוחנן: מזוזה שעשאה

שכתב בה שלש שורות, ובאותן שלש שורות כתב בראשונה

שתים

תיבות, ובשורה השניה כתב

שלש

תיבות, ומתחתיה בשורה השלישית כתב תיבה

אחת

בלבד הרי היא

כשרה,

ובלבד שלא יעשנה כקובה,

כאהל שהוא רחב מלמטה וצר מלמעלה [דהיינו, תיבה אחת, שתים, ושלוש].

ובלבד שלא יעשנה כזנב

[דהיינו, שלש, שתים, אחת].

אמר רב חסדא

: הכותב מזוזות יש לו לכתוב את שתי המלים האחרונות של המזוזה שהן "

על הארץ"

לבדן

בשיטה אחרונה

של המזוזה!

איכא דאמרי

שכותבים את "על הארץ"

בסוף השיטה

וזו צורת הכתיבה: "לתת להם כימי השמים על הארץ"

ואיכא דאמרי

שכותבים אותם

בתחילת השיטה

וזו הצורה: "לתת להם כימי השמים על הארץ"

83 .

מאן דאמר

שכותבים אותם

בסוף השיטה

סבר, משום שנאמר בתהילים "

כגבוה שמים על הארץ

גבר חסדו על יראיו" ולכן צריך שהמלים "כימי השמים" תהיינה כתובות מעל המלים "על הארץ", שמשמע שכגבוה השמים על הארץ כן יאריכו ימיכם.

ומאן דאמר

שכותבים אותם

בתחילת שיטה

[ואין ימי השמים כתובים מעל הארץ] סבר, שצריך להרחיק את הארץ מהשמים, שכך היא משמעות הפסוק:

כי היכי דמרחקא שמים מארץ

כן יאריכו ימיכם!

אמר רבי חלבו: חזינא ליה לרב הונא דכריך לה

למזוזה

מ"אחד" כלפי שמע.

שהיה כופל את המזוזה מהמילה אחד שמצד שמאל לכוון המילה שמע שבצד ימין. שבראש השורה הראשונה של המזוזה כתובה המילה "שמע" ובסוף השורה כתובה המילה "אחד". וכשבא לגלול את המזוזה כדי להניחה בדלת היה מתחיל את הקפול במילה "אחד" עד שבא למילה "שמע"

84 .

בתורה יש שתי סוגי פרשיות: פרשה פתוחה, ופרשה סתומה. פרשה פתוחה היא פרשה חדשה שאינה קשורה לקודמתה, ואילו פרשה סתומה היא המשך לפרשה שלפניה , פרשה "פתוחה" תחילת כתיבתה היא בתחילת השורה. ופרשה "סתומה", תחילת כתיבתה היא באמצע השורה

86 .

והיה

עושה

רב הונא

פרשיותיה

של המזוזה

סתומות!

והיינו שסיים את הפרשה הראשונה לאחר תחילת השורה, והיה עושה רווח באמצע השורה, והיה מתחיל בסוף אותה שורה את הפרשה השניה.

בעור הבהמה ישנם שלושה חלקים שעליהם כותבין תפילין, מזוזות, וספר תורה. ואלו הם: גויל, קלף, דוכסוסטוס. גויל, זהו עור שלא נקלף ממנו כלום. דוכסוסטוס, זה עור שחולקין אותו לשנים, ואותו חלק שכלפי הבשר הוא הנקרא דוכסוסטוס. והקלף הוא אותו החלק שכלפי השיער [ויש שכתבו להיפך].

מיתיבי: אמר רבי שמעון בן אלעזר: רבי מאיר היה כותבה על דוכסוסטוס, כמין דף

, והיינו, כמו עמוד ארוך וצר.