מנחות 31a — התלמוד בעברית

רב פפא אמר

אשידה: דתנן

במסכת כלים:

השידה,

שהיא ארגז גדול, כיצד מודדים אותה אם היא מכילה יותר מארבעים סאה, ובכך היא יוצאת מתורת כלי ואינה נטמאת?

בית שמאי אומרים: נמדדת מבפנים

, אם יש בחללה למעלה מארבעים סאה.

ובית הלל אומרים

: נמדדת

מבחוץ,

שגם עובי הנסרים של כותליה מצטרפים לנפח חללה הפנימי לשיעור של יותר מארבעים סאה.

ומודים אלו ואלו שאין עובי הרגלים

שעליהם ניצבת השידה, שעובי הרגלים הוא יותר מעובי הנסרים, וכן אין

עובי הלבזבזין

[המסגרת שסביב לפיה של השידה]

.

רבי יוסי אומר: מודים

בית שמאי ובית הלל

שעובי הרגלים ועובי הלבזבזין

כן

נמדד,

אלא שהאויר ש

ביניהן,

בין הרגלים,

אין נמדד!

רבי שמעון שזורי אומר: אם היו רגלים

של שידה

גבוהות

מהריצפה

טפח

, שהוא מקום חשוב בפני עצמו,

אין

האויר

ביניהן

של הרגלים נמדד עמה,

ואם לאו,

שהיו רגלי השידה נמוכות מטפח, הרי גם האויר

ביניהן נמדד

ומצטרף לשיעור יותר מארבעים סאה!

עוד מבארת הגמרא היכן דיבר רבי שמעון שזורי על יין.

רב נחמן בר יצחק אמר איין

:

דתנן

במסכת טהרות:

רבי מאיר אומר: שמן

הרי הוא כשאר המשקים המקבלים טומאה, ולפיכך, אם נטמא אפילו מדבר שהוא שני לטומאה הרי הוא בדרגת ראשון לטומאה, משום שגזרו חכמים על המשקין שיהיו "

תחילה" לעולם!

וחכמים אומרים: אף הדבש

נחשב למשקה, וגם בו גזרו חכמים שאפילו אם נטמא משני לטומאה הרי הוא "תחילה" לעולם.

רבי שמעון שזורי אומר: אף היין

משקה הוא והרי דרגת טומאתו היא "תחילה" לעולם.

ותמהינן:

מכלל

שהוסיף רבי שמעון שזורי על דברי תנא קמא שאף היין חשיב משקה משמע

דתנא קמא

עצמו

סבר

כי

יין לא

חשיב משקה. והדבר תמוה, האם יתכן מי שיסבור שיין אינו משקה?

ומשנינן:

אימא רבי שמעון אומר: יין

בלבד הינו משקה [ואפילו כשהוא קרוש!] ולמעט שמן ודבש שאינם משקין כשהן קרושין! ועל זה אמר רבין בר חיננא משמיה דעולא שפסק רבי חנינא בזה כרבי שמעון שזורי, שדוקא יין קרוש נעשה תחילה ולא שמן ודבש קרושין. [עיין תוס' שמעמידים הברייתא בקרוש!]

תניא: אמר רבי שמעון שזורי: פעם אחת נתערב לי טבל

גמור

בחולין

מתוקנים, ומדאורייתא בטל הטבל ברוב החולין אלא שגזרו חכמים שטבל שהתערב ברוב חולין הרי הוא חייב מדבריהם בתרומות ומעשרות

68 .

ולהפריש מהתערובות עצמה הוא אינו יכול שהרי יש בה חולין מתוקנים, שאי אפשר להפריש עליהם, ושמא לא נבללו הטבל והחולין במידה שוה

69 .

ובאתי ושאלתי את רבי טרפון

כיצד לתקן את התערובת.

ואמר לי: קח לך מן השוק

תבואת דמאי מן עם הארץ,

ועשר עליו!

ומבארינן:

קסבר

רבי שמעון שזורי כי טבל

דאורייתא ברובא בטל

וחיוב המעשרות מן התערובת הוא רק מדרבנן, וביחס לתבואה מן השוק הרי

רוב עמי הארץ מעשרים הן,

ואם כן התבואה שנלקחה מעם הארץ אינה חייבת בתרומות ומעשרות אלא מדרבנן,

והוה ליה

המפריש מהדמאי על התערובת

כתורם מן הפטור

דאורייתא וחייב מדרבנן

על הפטור

מדאורייתא וחייב מדרבנן

70 .

והוינן בה: והרי ישנה דרך נוספת לתקן את התערובת

ולימא ליה

רבי טרפון:

לך קח

תבואה

מן העובד כוכבים,

שתבואתו פטורה מן התורה וחייבת מדרבנן!?

ומשנינן:

קסבר

רבי טרפון

אין קנין לעובד כוכבים בארץ ישראל להפקיע

את קדושת הארץ

מיד

חיוב

מעשר

של פירותיה, ולכן התבואה הנקנית מן העכו"ם טבל גמור מדאורייתא, ואינו יכול להפריש ממנה על התערובת שאין חיובה אלא מדרבנן, כי

הוה ליה

כמפריש

מן החיוב על הפטור!

[ועיין בתוס' ביחס למירוח העכו"ם שצריך לפטור].

איכא דאמרי

הכי

אמר ליה

רבי טרפון לרבי שמעון שזורי:

לך קח

תבואה

מן העובד כוכבים!

ומבארינן:

קסבר

רבי טרפון

יש קנין לעובד כוכבים בארץ ישראל להפקיע מיד מעשר, והוה ליה

הפרשה זו, הפרשה

מן הפטור על הפטור.

והוינן בה:

ולימא ליה קח

תבואה

מהשוק

מעם הארץ דהוה ליה הפרשה מן הפטור דאורייתא על הפטור דאורייתא.

ומשנינן:

קסבר אין רוב עמי הארץ מעשרין

ושמא זה שמכר לו את הפירות לא עישר, והוה ליה חייב מדאורייתא, וטבל המעורב בתערובת פטור הוא מדאורייתא. והרי זו הפרשה מן החיוב על הפטור.

שלח ליה רב יימר בר שלמיא לרב פפא

את השאלה הבאה:

הא דאמר רבין בר חיננא אמר עולא אמר רבי חנינא הלכה כרבי שמעון שזורי ולא עוד, אלא כל מקום ששנה רבי שמעון שזורי הלכה כמותו!

האם

אף בנתערב ליה טבל בחולין

פסקינן כרבי שמעון שזורי?

אמר ליה: אין

, גם בזה הלכה כמותו!

אמר רב אשי: אמר לי מר זוטרא: קשי בה

הקשה על זה

רב חנינא מסורא,

מה היתה שאלתו של רב יימר בר שלמיא,

פשיטא

שגם בזה פסקינן כרבי שמעון שזורי.