מנחות 12b — התלמוד בעברית

אלא,

ו

לכך לא שנה רבי חייא לתיבות "או כזית" אף ברישא, כי

כיון דב

סיפא העוסקת בשחשב בשעת

מתן כלי

ו

בהילוך ובהקטרה לא מתני ליה

"או כזית" אשירים

מהטעם שנתבאר, משום כך ברישא העוסקת

ב

מחשב בעת ה

קמיצה נמי לאכול שיריים

למחר

לא תני "או כזית".

ומעתה, אחר שהעמדנו את המשנה באופן שחישב מחשבת פיגול על שיריים שחסרו

וקתני

על כך ב

סיפא

שהוא

פיגול וחייבין עליו כרת, אלמא מהניא להו הקטרה

לשיריים שחסרו בין קמיצה להקטרה, ומשום כך חל בהם פיגול!

דוחה הגמ':

אמר ליה אביי

לרבא, לעולם אין מועילה הקטרה לשיריים שחסרו להביאם לידי פיגול ולהוציאם מידי מעילה. ואין לך להוכיח זאת מרבי חייא, כי במשנה

לא

מדובר באופן שחסרו השיריים ועמדו על כזית שמשום כך לא שנה רבי חייא "או כזית" בסיפא

.

אלא, טעמו של רבי חייא שלא שנה "או כזית" בברייתא שלו הוא, כי

הא

ברייתא זו

מני

-

רבי אלעזר היא

הסובר שאין חשובה הקטרה עד שיקטיר את כולו.

דתנן: הקומץ

של מנחת ישראל,

והלבונה

של מנחה,

והקטרת

שמקטירים בכל יום,

ומנחת כהנים

שהתנדב כהן שדינה שאינה נקמצת אלא מוקטרת כליל,

ומנחת כהן משיח

מנחת חביתין שמביא כהן גדול והיא מוקטרת כליל,

ומנחת נסכים

שדינה גם כן שמוקטרת כליל,

שהקריב מאחת מהן כזית בחוץ

-

חייב, ורבי אלעזר פוטר עד שיקריב את כולו

כי סובר רבי אלעזר שאין הקטרה בכזית חשובה הקטרה.

ו

מעתה,

כיון דבהקטרת קמיצה לא מתני ליה "או כזית מקומצה בחוץ"

שהרי לא ניתן לשנות כן, כי מאחר ואין זו הקטרה אין המחשבה מפגלת בזה, משום כך

בשיריים

דהיינו

"

לאכול משירייה בחוץ" -

נמי לא מתני ליה "או כזית".

ומקשינן:

אי רבי אלעזר

היא, וכי

האי

מחשבה

"

על מנת

להקטיר קומצה"

מפגלת? והרי לדעת רבי אלעזר הקטרת הקומץ לבדו אינה חשובה הקטרה עד שיקטיר גם את הלבונה, ואם כן

"להקטיר קומצה ולבונתה" מבעי ליה

ליכתב במשנה!? כי אין המחשבה מפגלת עד שיחשב על הקטרת שניהם.

דתנן, הקומץ והלבונה שהקריב את אחד מהן בחוץ חייב, ורבי אלעזר פוטר עד שיקריב את שניהם?

ומתרצינן: משנתנו שאמרה שמחשבת הקטרת קומץ לבדו מפגלת, עוסקת

בקומץ דמנחת חוטא

שאין בה לבונה ומשום כך מתפגלת מנחה זו במחשבת הקטרת הקומץ לבדו. ומה שאמרה המשנה שמחשבת הקטרת לבונה לבדה מפגלת, היינו בלחם הפנים שאין בו קומץ אלא הקטרת לבונה.

ומקשינן:

ו

כי

איכפל

טרח - ה

תנא

ושנה כל זאת רק בכדי

לאשמועינן קומץ דמנחת חוטא!?

ומתרצינן:

אין. וכן כי אתא רב דימי אמר רבי אלעזר

[בן פדת, האמורא], אמר: משנתנו

בקומץ דמנחת חוטא הוא ורבי אלעזר

[בן שמוע, התנא]

היא.

ואמרינן:

הדר אמר רבא, לאו מילתא היא

מה

דאמרי

ששיריים שחסרו והקטיר הקומץ עליהן מועלת להם ההקטרה לפיגול ולמעילה, אלא וודאי אינה מועילה. וראיה לכך,

דתניא

: נאמר בלחם הפנים "כי

קדש קדשים הוא

לו" [ויקרא כד], ומתיבת "הוא" למדנו

שאם נפרסה אחת מהן

מן החלות של מערכת לחם הפנים, הרי

חלותיה כולן פסולות

וישרפו. והטעם בזה, משום שהקטרת הבזיכין אינה כשרה עד שתהיה כל המנחה שלמה, וכיון שנפסלה אחת מהן, אין כאן שתי מערכות שלמות, ואין ההקטרה מועילה להן. ומשמע מכאן, שדווקא בפסול זה של נפרסה שענינו כמנחה שחסרה נפסלה ההקטרה לגבי כולן,

הא יצאת

אחת מחלותיה חוץ לקלעים ונפסלה משום יוצא,

הנך דאיכא גוואי

ולא יצאו

כשרות

הן ואינן נפסלות מחמת זו שיצאה. כי אף על גב שנפסלה אחת מהן משום יוצא, מכל מקום עדיין יש כאן הקטרה על שתים עשרה חלות, כיון שהקטרת הבזיכין חשובה הקטרה אף לגבי זו שיצאה, והיינו כרבי עקיבא הסובר שזריקה מועילה ל"יוצא", והקטרת בזיכי מנחה הנה במקום זריקת הדם של זבח. ומבואר אם כן, שזריקה מועילה אף לזו האסורה באכילה להחשיבה בין אלו שלא נפסלו. ומעתה,

מאן שמעת ליה דאמר זריקה מהניא ליוצא, רבי עקיבא היא, וקאמר

שדווקא ל"יוצא" מועילה ההקטרה, אבל ל

נפרסה לא

מועילה, הרי שאין הקטרה מועילה לזו האסורה באכילה מחמת חסרון, ואם כן, הוא הדין לשיריים שחסרו שאין ההקטרה מועילה להם.

אמר ליה אביי

: לעולם יתכן שהקטרה מועילה לשיריים שחסרו, ואין לך להביא ראיה מברייתא זו. כי

מי קתני

בברייתא במפורש

"הא יצאת"

כשרות שתכריח את הברייתא בשיטת רבי עקיבא? והלא אין כאן אלא דיוק, ואם כן

דלמא

כך יש לדייק:

הא נטמאת

החלה

כשרות

הנותרות. ו

מאי טעמא, משום דמרצה ציץ

על טומאה,

אבל

ב

יצאת

אחת מהן

לא

הוכשרו היתר,

ו

משום שברייתא זו

רבי אליעזר היא דאמר אין זריקה מועלת ליוצא.

ואם תאמר, אם כן מדוע לא שנתה הברייתא דין זה גם לגבי חלה שיצאה? אומר לך,

ובדין הוא דאיבעי ליה למתני נמי

שאם

יצאת

אחת מהן - כולן פסולות,

והאי דקתני נפרסה,

ולא נאמר "יצאה", כי

הא קא משמע לן

הברייתא

דאפילו נפרסה

חלה

דאיתיה בפנים

ולא יצאה חוץ לעזרה מכל מקום

לא מהניא לה הקטרה.

אבל

באמת

לרבי עקיבא דאמר זריקה מועלת ליוצא,

הרי ש

אפילו

פסול

חסרון נמי מהניא ליה הקטרה

, ועדיין בעיה זו של שיריים שחסרו, תלויה במחלוקת רבי עקיבא ורבי אליעזר אם זריקה מועילה ל"יוצא" או לא.

מתניתין:

חישב בעת עבודות המנחה על מנת

לאכול כחצי זית

למחר

ולהקטיר כחצי זית

למחר,

כשר, שאין

מחשבת

אכילה והקטרה מצטרפין

לשיעור כזית

.

גמרא:

מדייקת הגמרא:

טעמא

שאין מצטרפות שתי חשבות אלו, משום

דלאכול ולהקטיר

הן, ואין מחשבת אכילה והקטרה מצטרפות,

הא

אם חישב כחצי זית

לאכול

דבר שדרכו לאכול כגון שיריים

ו

כחצי זית

לאכול דבר שאין דרכו לאכול

כגון קומץ -

מצטרף!

כיון שבשתיהן חישב מחשבת אכילה. ומבואר שגם מחשבה לאכול למחר דבר שאין דרכו לאכול דהיינו מחשבת אכילת קומץ - מפגלת. ואם כן קשה

והא קתני רישא

: חישב

לאכול דבר שדרכו לאכול ולהקטיר דבר שדרכו להקטיר

הרי זה פיגול, ומוכח כי דווקא אם חישב על

דבר שדרכו לאכול, אין,

הוא שנעשה פיגול, אבל אם חישב בדבר

שאין דרכו לאכול

-

לא

פיגל. ואם כן

מאן

הוא

תנא

דסיפא החולק על התנא של הרישא!?

ומתרצינן:

אמר רב ירמיה: הא

סיפא זו

מני רבי אליעזר היא,

דאמר מחשבין מאכילת

דבר המיועד לאדם כגון שיריים הנאכלין לכהנים -

לאכילת מזבח

, שאם חישב להקטיר למזבח למחר שיריים שהם דבר שדרכו לאכול ולא להקטיר, מועילה מחשבה לפגל.

ו

כן מחשבין

מאכילת

דבר העומד ל

מזבח

כגון קומץ שדרכו להקטיר

לאכילת אדם

שאם חישב לאוכלו למחר - פיגל.

דתנן: הקומץ את המנחה לאכול דבר שאין דרכו לאכול ולהקטיר דבר שאין דרכו להקטיר כשר, ורבי אליעזר פוסל,

אולם אינו חייב כרת על אכילתו.

אביי אמר: אפילו תימא

משנתנו

רבנן

היא, יש לך ליישב ולדייקה באופן אחר. כי

לא תימא

לדייק מן האמור "חישב לאכול חצי זית ולהקטיר חצי זית" -

הא לאכול

חצי זית מדבר שדרכו לאכול

ולאכול

חצי זית מ

דבר שאין דרכו לאכול

מצטרף.

אלא אימא

לדייק כך: דווקא לאכול חצי זית למחר ולהקטיר חצי זית למחר הוא שאין מצטרף, משום שזו מחשבת אכילה וזו מחשבת הקטרה.

הא

אם חישב שתי מחשבות אכילה, וכגון

לאכול

חצי זית

ולאכול

עוד חצי זית, ובאופן שחישב חצי זית חוץ לזמנו וחצי זית חוץ למקומו והיו שתי המחשבות ב

דבר שדרכו לאכול

, הרי זה מצטרף לפסול!

ומקשינן על תירוץ זה:

ומאי קא משמע לן

במה שמצטרפות שתי מחשבות אכילה בשני חצאי זיתים לפסול? הרי דבר זה אמור מפורש במשנה [לעיל עמוד א']:

לאכול כזית בחוץ וכזית למחר

, לאכול

כזית למחר וכזית בחוץ, כחצי זית בחוץ וכחצי זית למחר, כחצי זית למחר וכחצי זית בחוץ, פסול ואין בו כרת!?