קידושין 38b — התלמוד בעברית

רבי אלעזר ברבי שמעון אומר

:

כל מצוה שנצטוו

עליה

ישראל

שיקיימוה

קודם כניסתן לארץ,

דהיינו שהיא חובת הגוף ואינה תלויה בקרקע, וניתן לקיימה גם קודם כניסתן לארץ,

נוהגת בין בארץ בין בחוצה לארץ

.

ואילו כל מצוה שנצטוו לקיימה רק

לאחר כניסתן לארץ,

שהיא חובת קרקע,

אינה נוהגת אלא בארץ

.

ורבי אלעזר ברבי שמעון חולק על אביו [רבי שמעון בר יוחי], וסובר ש"חדש", כיון שהוא חובת קרקע, אינו נוהג אלא בארץ, וממילא איסורי ערלה וכלאים אינן נלמדים מקל וחומר מ"חדש", אלא הן מצוות הנוהגות בחוץ לארץ מצד הלכה למשה מסיני, או מדברי סופרים, כדלקמן בסוגיא.

חוץ מן השמטת כספים

בשנת השמיטה,

ושילוח עבדים

בשנת היובל,

שאף על פי שנצטוו עליהם לאחר כניסתן לארץ, נוהגת בין בארץ בין בחוצה לארץ

.

ושואלת מיד הגמרא:

השמטת כספים,

הלא

חובת הגוף היא

ואינה תלויה בקרקע, ובודאי נצטוו עליה קודם כניסתן לארץ, ומדוע אומר רבי אלעזר ברבי שמעון "חוץ מן השמטת כספים"?

ומתרצינן:

לא נצרכא

רבי אלעזר ברבי שמעון להשמיענו זאת,

אלא לכדתניא

בברייתא, שהשמטת כספים לא נצטוו עליה אלא רק לאחר כניסתן לארץ, על אף שהיא חובת הגוף, ובכל זאת היא נוהגת מאז גם בחוץ לארץ.

דתניא: רבי אומר

: נאמר [דברים טו ב] "

וזה דבר השמיטה, שמוט

כל בעל משה ידו, אשר ישה ברעהו", ודייקינן מכפל הלשון "השמיטה" "שמוט", ש

בשתי שמיטות הכתוב מדבר

-

אחת שמיטת קרקע, ואחת שמיטת כספים

.

ולכן,

בזמן שאתה משמט קרקע,

דהיינו, לאחר כניסתן לארץ,

אתה משמט כספים

[ואפילו בחוץ לארץ]. ו

בזמן שאי אתה משמט קרקע,

כגון במדבר, או לאחר שגלו מארץ ישראל,

אי אתה משמט כספים

.

ומקשינן:

ואימא

ששמיטת כספים דומה לגמרי לשמיטת קרקע, ואינה נוהגת בחוץ לארץ ואפילו בזמן הבית, ונדרוש כך:

במקום שאתה משמט קרקע,

בארץ ישראל,

אתה משמט כספים

, ואולם,

במקום שאין אתה משמט קרקע,

בחוץ לארץ, שאין נוהג שם שמיטת קרקע כי היא מצוה התלויה בארץ,

אין אתה משמט כספים!?

ומתרצינן:

תלמוד לומר

בסוף הפסוק של "וזה דבר השמיטה", המדבר בשמיטת כספים, "

כי קרא שמיטה לה'

", ומשמע שהוא נוהג

מכל מקום,

ואפילו בחוץ לארץ.

ועדיין מקשה הגמרא על

שילוח עבדים,

הרי

חובת הגוף היא

, ופשיטא שהיא נוהגת אף בחוץ לארץ, ומדוע היה צריך רבי אלעזר ברבי שמעון לומר חוץ משילוח עבדים?

ומתרצינן:

סלקא דעתך אמינא הואיל וכתיב

בשילוח עבדים ביובל [ויקרא כה י] "

וקראתם דרור בארץ לכל

יושביה", ומשמע

בארץ, אין,

רק בארץ ישראל נוהג שילוח עבדים, אבל

בחוצה לארץ, לא

.

לכן,

תלמוד לומר,

בהמשך הפסוק "

יובל היא

", ומשמע שהוא נוהג

מכל מקום,

ואפילו בחוץ לארץ.

והוינן בה:

אם כן מה תלמוד לומר

"

בארץ

"?

ומשנינן: לומר לך, רק

בזמן שהדרור נוהג בארץ

הוא

נוהג

גם

בחוצה לארץ.

אבל

בזמן שאין דרור נוהג בארץ,

כגון בזמן שאין היובל נוהג משום ש"אין כל יושביה עליה",

אינו נוהג בחוצה לארץ

.

תנן התם

במסכת ערלה [ג י]:

ה

"

חדש

" -

אסור מן התורה בכל מקום,

ואפילו בחוץ לארץ [כדעת האומרים "מושבותיכם" - בכל מקום שאתם יושבים משמע].

ערלה

גם כן אסורה בכל מקום -

הלכה

[לקמן יתבאר].

והכלאים

אף הן אסורות בכל מקום

מדברי סופרים

.

והוינן בה:

מאי

מהי משמעות ה"

הלכה

" האמורה במשנה לגבי ערלה?

ומשנינן:

אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכתא מדינה.

מנהג המדינה. כלומר, בני חוץ לארץ הנהיגו על עצמם איסור ערלה, ואיסורו מדרבנן.

עולא אמר רבי יוחנן: הלכה למשה מסיני,

שערלה אסורה בחוץ לארץ.

אמר ליה עולא לרב יהודה: בשלמא לדידי, דאמינא

ערלה בחוץ לארץ

הלכה למשה מסיני, היינו דשני לן,

יש שוני

בין ספק

ערלה לספק כלאים,

שספק ערלה חמור יותר מספק כלאים -

דתנן

במסכת ערלה [שם]:

ספק ערלה,

כגון שאין יודעים אם כבר עברו שלש שנים, או פרדס שיש בו נטיעות ערלה ונטיעות מותרות, ולקט הגוי מהפירות, ולא ידע הישראל מהיכן לקט,

בארץ

ישראל

אסור,

כדין כל ספק איסור תורה, שהולכים בו לחומרא.

בסוריא,

שדינה כחוץ לארץ,

מותר,

כי ספק ערלה בחוץ לארץ מותר.

[ואפילו למאן דאמר שערלה בחוץ לארץ אסורה מדאורייתא מהלכה למשה מסיני, כפי שיבואר להלן בגמרא].

בחוצה לארץ,

הרחוקה יותר מארץ ישראל, ואין לחשוש שיבאו להקל גם בארץ ישראל, הקילו שם יותר, שהישראל

יורד

אל הגוי שיש לו פרדס שגדלים בו אילנות של ערלה ואילנות מותרות,

ולוקח

ממנו פירות, ואפילו אם הגוי עדיין לא לקט, מותר לומר לך והבא לי פירות, ואף על פי שיתכן שהוא יביא פירות ערלה,

ובלבד שלא יראנו

הישראל כשהוא

לוקט

מאילנות הערלה.

אבל בסוריא, שהיא קרובה לארץ ישראל, לא הקלו כל כך לומר לכתחילה לגוי לך ולקוט, אלא רק אם הגוי כבר לקט מותר לקנות ממנו ספק ערלה.

ואילו גבי כלאים תנן

שם:

כרם הנטוע ירק,

שזרע ירק בין הגפנים ונאסר הירק משום כלאי הכרם,

וירק נמכר חוצה לו

מחוץ לכרם, ויש חשש שמא הירק הנמכר הוא ממה שגדל בכרם -

בארץ, אסור.

שספק איסור תורה הוא, ולחומרא.

בסוריא, מותר.

כי כלאים בחוץ לארץ אסורים רק מדרבנן, וספיקא דרבנן לקולא.

ואילו

בחוצה לארץ,

הקילו עוד יותר, שהגוי

יורד ולוקט

מהכלאים ממש ומותר לישראל לקנות ממנו,

ובלבד שלא ילקוט

הישראל עצמו

ביד

את הכלאים.

לפי שלא אסרו רבנן בחוץ לארץ אלא כאשר הישראל זורע או לוקט את הכלאים בעצמו.

הרי שבחוץ לארץ חמורה ערלה יותר מכלאים, שבערלה מותר רק ספק ערלה, ואילו כלאים מותרים גם בודאי כלאים.

ובשלמא לדידי, ניחא, כיון שערלה בחוץ לארץ אסורה מדאורייתא מהלכה למשה מסיני, ואילו כלאים אסורים רק מדברי סופרים.

אלא לדידך,

שגם ערלה בחוץ לארץ אסורה רק מדרבנן, מדוע חילקה המשנה בין ערלה לכלאים