כתובות 75b — התלמוד בעברית

אבל במומין שבגלוי, אינו יכול לטעון.

כיון שודאי ידע בהם, והתרצה לקדשה בכל זאת .

ואם יש מרחץ באותה העיר, אף

ב

מומין שבסתר אינו יכול לטעון

שלא ידע,

מפני שהוא בודקה

קודם הקידושין,

בקרובותיו.

גמרא:

הקדמה:

שנינו לעיל (יב ב) - "הנושא את האשה, ולא מצא לה בתולים. היא אומרת - 'משארסתני נאנסתי, ונסתחפה שדהו'. והוא אומר - 'לא כי אלא עד שלא ארסתיך, והיה מקחי מקח טעות'.

רבן גמליאל ורבי אליעזר אומרים - נאמנת.

ורבי יהושע אומר - לא מפיה אנו חיים. אלא הרי זו בחזקת בעולה, והטעתו, עד שתביא ראיה לדבריה".

ובפשטות מסקנת הגמרא שם, שטעמו של רבן גמליאל הוא משום שחזקת הגוף, שנולדה בתולה, פושטת לנו שנבעלה אחר הנישואין. כיון שאין להניח שהשתנה גופה - שנבעלה - אלא משעה שנמצאת בעולה. דהיינו אחר הנישואין. ונסתחפה שדהו של הבעל, וחייב לה כתובה.

ורבי יהושע סבר - לעולם חזקת ממון עדיפה, ואין להוציא ממון מחזקת הבעל אלא בראיה גמורה.

והנה משנתינו עוסקת לכאורה בנידון דומה. שהרי לטענת האשה מסייעת חזקת הגוף, לומר שנולדו בה המומין אחר נישואיה.

ואילו לטענת הבעל מסייעת חזקת ממון, לומר שאין להוציא ממונו מחזקתו אלא בראיה.

ומקשה הגמרא - שנינו ברישא "היו בה מומין ועודה בבית אביה, על האב להביא ראיה", ומדוייק -

טעמא, דמייתי האב ראיה

שנולדו בה המומין אחר האירוסין, ורק אז הבעל אינו נאמן,

הא

אם

לא מייתי האב ראיה, הבעל מהימן!

מני

[מי הוא שסובר כך]?

רבי יהושע היא! דאמר לא מפיה אנו חיין.

ואין מוציאין ממון מחזקתו אלא בראיה.

אימא סיפא

-

"נכנסה לרשות הבעל, הבעל צריך להביא ראיה",

ומדוייק -

טעמא דמייתי הבעל ראיה

שהיו בה המומין בזמן הקידושין, ורק אז נאמן להוציאה בלא כתובה,

הא

אם

לא מייתי הבעל ראיה, האב מהימן!

ואם כן

אתאן

[באנו]

ל

דברי

רבן גמליאל, דאמר נאמנת.

כיון שחזקת הגוף שלא היו בה מומין, מסייעתה.

וקשה, שברישא אזלינן כרבי יהושע, ובסיפא כרבן גמליאל?

אמר רבי אלעזר, תברא!

יש לחלק את דברי המשנה לשני תנאים, כי קושיה זו אין לה תירוץ -

מי ששנה זו

את הרישא, דהיינו רבי יהושע,

לא שנה זו

את הסיפא, דהיינו רבן גמליאל.

ובאמת לדעת רבי יהושע אף אם נכנסה לרשות הבעל, על האב להביא ראיה. כיון שהמוציא מחבירו עליו הראיה.

ולדעת רבן גמליאל - אף אם לא נכנסה לרשות הבעל, עליו להביא ראיה, כיון שחזקת הגוף מסייעת לדבריה, לומר שנולדו בה המומין אחר הקידושין .

במאמר המוסגר , מבאר רבא את דברי רבי יהושע:

אמר רבא: לא תימא

[אל תאמר] ש

רבי יהושע לא אזיל בתר חזקה דגופא כלל,

אלא כי לא אזיל רבי יהושע בתר חזקה

דגופא

רק

היכא דאיכא חזקה דממונא

כנגדה, כמו במשנתינו,

אבל היכא דליכא חזקה דממונא

כנגדה, אלא חזקה אחרת, כגון חזקת פנויה ,

אזיל רבי יהושע בתר חזקה דגופא.

שאף הוא מודה שחזקת הגוף עדיפא מכל החזקות .

והראיה -

דתניא,

בדיני נגעים, נאמר בתורה - "והנה נהפך שער לבן בבהרת" (ויקרא יג כה), ולמדנו מזה, שרק

אם בהרת קודם לשער לבן, טמא.

אך

אם

היה

שער לבן קודם לבהרת, טהור.

וכאשר ישנו

ספק,

מה קדם למה, לדעת רבנן -

טמא.

ורבי יהושע אומר

-

כהה.

מאי "כהה"?

אמר רבה

-

כהה,

היינו

טהור.

כמו שכהה הנגע ממראהו ונטהר. [ובתורת כהנים גרסינן - "קיהה", כאדם שנקהו שיניו על שאין משגיחים בדבריו].

וטעמו - כיון שמעמידים את הגוף בחזקתו, שאין בו נגעים.

ומבואר, שאף לדעת רבי יהושע אזלינן אחר חזקת הגוף במקום שאין חזקת ממון עומדת לנגדה .

חוזרת הגמרא לתרץ באופנים נוספים את המשנה:

רבא אמר

: אפשר להעמיד את כל המשנה כרבן גמליאל , שחזקת הגוף עדיפא, אך ב

רישא,

על האב להביא ראיה, למרות שיש לטובתו חזקת הגוף, כיון שנמצא הספק ברשותו - הורעה חזקתו. דאמרינן -

"

כיון ש

כאן נמצאו,

יש לומר ש

כאן היו

אף קודם האירוסין

".

סיפא נמי, כאן נמצאו וכאן היו

.

איתיביה אביי

[הקשה אביי לדברי רבא], שנינו במשנה -

"נכנסה לרשות הבעל, הבעל צריך להביא ראיה שעד שלא תתארס היו בה מומין אלו והיה מקחו מקח טעות".

ומדוייק, שאם הביא ראיה

עד שלא תתארס, אין!,

רק אז מועילה הראיה, אך אם הביא ראיה שהיו בה המומין

משתתארס, לא

מועילה ראייתו, לפוטרו מן הכתובה.

ו

לדברי רבא,

אמאי

לא מועילה ראייתו,

לימא "כאן נמצאו וכאן היו",

וכיון שהוכיח שהיו מומין ברשות האב, על האב להביא ראיה, שנולדו לאחר אירוסיה, כמו במקרה שנמצאו המומין ברשות האב אחר האירוסין?

אמר ליה

רבא - כשנמצאו המומין ברשותו והביא הבעל ראיה שהיו בה

משנתארסה,

אין הראיה מועילה לו,

משום דאיכא למימר

-

"חזקה אין אדם שותה בכוס אלא אם כן בודקו",

[כלומר - שאינו נושא אשה אלא אם תהה על קנקנה קודם לכן],

והאי ראה

את המומין

וניפייס הוא

[התרצה לקדשה אף על פי כן]. ומקשינן:

אי הכי,

שהתרצה, אפילו אם יביא ראיה שנולדו בה המומין

עד שלא תתארס, נמי

יהא חייב לה כתובה, שהרי ידע מן המומין ומחל עליהם?

אלא,

על כרחך

אמרינן

-

"חזקה אין אדם מיפייס במומין"

ובודאי שלא ידע מהן, ולכן אם היו המומין קודם האירוסין, הרי מקחו מקח טעות!.

הכא נמי,

מדוע אמר רבא - "חזקה אין אדם שותה בכוס", הלא יש כנגדה -

"חזקה אין אדם מיפייס במומין",

ועל כרחך שלא ידע מהמומין, והדרא קושיין לדוכתא?

אלא,

יש לתרץ באופן אחר - כשנמצאו המומין ברשות הבעל, והביא הבעל ראיה שהיו בה

משנתארסה,

אין הראיה מועילה

משום דאיכא תרתי

חזקות כנגד דבריו:

א.

חזקה העמד הגוף על חזקתו,

שאין בו מומין, ועל כרחך שלא נולדו בה המומין עד אחר האירוסין.

ב.

וחזקה "אין אדם שותה בכוס אלא אם כן בודקו", והאי, ראה וניפייס הוא.

ואם כן אין מועילה ראייתו כלל.

מאי אמרת, חזקה אין אדם מיפייס במומין?!

[שמא תאמר - הרי "חזקה אין אדם מתפייס במומין" מסייעת לדבריו, שבודאי לא ראה את המומין קודם הנישואין?],