גיטין 3b — התלמוד בעברית

ו

לדעת

רבה, שאמר

טעם התקנה הוא

לפי שאין בקיאין לשמה, מאן

מיהו -

האי תנא

, של משנתנו,

דבעי

המצריך

כתיבה לשמה ובעי

חתימה לשמה? אי

אם נאמר שזהו

רבי מאיר,

הסובר שעיקר תוקף השטר הוא מכח החתימה שבו, הרי לדעתו דוקא

חתימה בעי

רק החתימה צריכה להיות לשמה - כי מה שכתוב בפסוק "וכתב לה" נאמר על החתימה של הגט. אבל

כתיבה

לשמה של האשה

, לא בעי

אינו מצריך שתהא לשמה. והראיה לכך, מדברי המשנה [כא ב],

דתנן: אין כותבין

לכתחילה את הגט

במחובר לקרקע

, שמא יבואו לחותמו שבמחובר, ויפסל. ובדיעבד

, אם כתבו על המחובר לקרקע

, ואחר כך

תלשו, וחתמו, ונתנו לה

, הרי זה

כשר.

ומוכח שלדברי הכתיבה אינה פועלת את הכריתות, שהרי כשר במחובר. ואם כן, אי אפשר להעמיד את המשנה כרבי מאיר.

אי

אם נאמר שהתנא במשנה הוא -

רבי אלעזר,

הסובר גט שנכתב כהלכתו כשר מן התורה גם אם אין חתומין עליו העדים - אשר לפי זה המילה "וכתב" שבפסוק מתייחסת לכתיבה של הגט, הרי דוקא

כתיבה בעי

הוא מצריך "לשמה". אבל

חתימה לא בעי

שתהיה לשמה!

וכי תימא

אם תרצה להעמיד -

שלעולם

משנתנו בשיטת

רבי אלעזר היא. וכי לא בעי רבי אלעזר

, שגם

החתימה

תהא

לשמה

, היינו

מדאורייתא,

אבל

מדרבנן בעי

מדרבנן צריך גם כתיבה וגם חתימה לשמה.

אי אפשר לומר כך, כי:

והא

המשנה [בפרק תשיעי דף פו עמוד א], מונה לדעת חכמים

שלושה גיטין פסולין דרבנן

אשר אחד מהם הוא גט שכתב הבעל בכתב ידו ואין חתומים בו עדים - ובכולם הדין הוא שאם נישאת לאדם אחר, לאחר שקיבלה גט זה מבעלה הראשון, הולד כשר. ורבי אלעזר חולק על חכמים וסובר שאפילו לכתחילה מותר לה להנשא בו.

ולא בעי רבי אלעזר

לא הצריך -

חתימה לשמה

אפילו לכתחילה.

דתנן: שלושה גיטין פסולין, ואם

בכל זאת

ניסת

[נישאת] לאחר שקיבלה אחד מהם,

הולד כשר

:

א.

כתב

הבעל את הגט

בכתב ידו ואין

חתומין

עליו עדים.

ב. אם

יש עליו עדים

חתומים

, אך אין

כתוב בו

זמן

[תאריך].

ג. אם

יש בו זמן ואין חתום בו אלא עד אחד

וכן כתב ידו של הסופר - הנחשב כעד שני.

הרי אלו שלושה גיטין פסולין

מדרבנן.

ואם ניסת, הולד כשר

. ומשמע, שחכמים אינם פוסלים גיטין אלו אלא מדרבנן.

רבי אלעזר אומר: אף על פי שאין

חתומים

עליו עדים

כלל,

אלא שנתנו לה בפני עדים

, הרי זה גט

כשר, וגובה

על ידו את כתובתה

מנכסים

של הבעל, אף על פי שהם

משועבדים

לאחרים [כגון: לבעלי חובות שלו], משום

שאין העדים חותמין על

הגט

מן התורה,

אלא

תקנת חכמים היא,

מפני תיקון העולם,

שאם ימותו לאחר שראו את העדות, לא תהיה לאשה שום עדות על גירושיה. לפיכך נהגו העדים לחתום, שאף אם הם ימותו, תהיה לאשה ראיה, שתראה את חתימתם לעדים אחרים, והם יקיימו את חתימת העדים שבשטר.

ומכך שרבי אלעזר חולק, רואים שהוא סובר שגט ללא חתימת עדים, כשר אפילו לכתחילה. ואם כן, לא יתכן שרבי אלעזר הוא התנא של משנתנו, המצריך גם חתימה לשמה!

אלא,

שמא נאמר כי משנתנו, לדעת

רבי מאיר היא. וכי לא בעי רבי מאיר

ומה שאינו מצריך -

כתיבה לשמה

, היינו דוקא

מדאורייתא

. אבל

מדרבנן בעי

הוא כן מצריך!

אי אפשר לומר כן:

והא

הרי -

אמר רב נחמן: אומר היה רבי מאיר

: כתיבת הגט אינה צריכה כלל להיעשות "לשמה", ולכן,

אפילו

אם

מצאו

הבעל [את הגט]

באשפה,

ובמקרה נכתבו בו שמות זהים לשמו ולשם אשתו, ובודאי לא נכתב הגט הזה לשמה,

וחתמו,

החתים הבעל עדים עליו לשם גירושי האשה שלו, ונתנו לה, הרי זה

כשר

.

ומכאן אתה למד, שאפילו מדרבנן אין צורך לכתוב את הגט לשמה, לדעת רבי מאיר. כי אם מדרבנן היה צריך לכותבו לשמה, לא היה מכשיר רבי מאיר במקרה זה להחתימו וליתנו לה.