תנא
תנא בתלמוד הבבלי: שָׁנָה (=עשה שנית), הַשּׁוֹנֶה, תַּנָּא, שָׁנָה (פתיחה לברייתא - על פי רוב קצרה), שָׁנָה. בניקוד: תַּנָּא, תָּנָא, תְּנָא, תָּנֵא, תָנֵא, תְּנֵא. מופיעה ב־1,501 דפים בש״ס, למשל ברכות ב. (2a).
פירוש
- שָׁנָה (=עשה שנית)
- הַשּׁוֹנֶה
- תַּנָּא
- שָׁנָה (פתיחה לברייתא - על פי רוב קצרה)
- שָׁנָה
צורות מנוקדות
תַּנָּא · תָּנָא · תְּנָא · תָּנֵא · תָנֵא · תְּנֵא · תַנָּא
היכן מופיעה בתלמוד
2,323 מופעים בש״ס · 1,501 עמודים
- ברכות ב. (2a)
- שבת לא. (31a)
- שבת קיז: (117b)
- עירובין עב: (72b)
- פסחים פז: (87b)
- יומא נט: (59b)
- ביצה כט. (29a)
- מגילה לא: (31b)
- יבמות נח. (58a)
- כתובות לח. (38a)
- נדרים מט. (49a)
- סוטה יג: (13b)
- קידושין ו. (6a)
- בבא קמא טו. (15a)
- בבא מציעא מ: (40b)
- בבא בתרא פ. (80a)
- סנהדרין מב. (42a)
- מכות כב. (22a)
- הוריות ג: (3b)
- זבחים קיד. (114a)
- חולין ב: (2b)
- חולין קטז. (116a)
- בכורות נו. (56a)
- כריתות כב. (22a)