רש״י על שבועות כו: (26b) — הפירוש ברשת
רש״י על שבועות כו: (26b): הטקסט המלא של הפירוש, דיבור אחר דיבור, לצד דף התלמוד הבבלי. לקריאה ברשת, בחינם.
טקסט רש״י
איזו היא שגגת [שבועת] ביטוי לשעבר - כיון דבעינן אדם בשבועה היכי משכחת לה שוגג:
אי דידע - בשעת שבועה שהוא נשבע לשקר:
מזיד הוא - וקרא כתב ונעלם בשלמא להבא משכחת לה שבשעת שבועה דעתו מיושבת עליו ולאחר זמן נתעלמה ממנו שבועה:
כמונבז - במסכת שבת בפרק כלל גדול:
ה"ג דבכל התורה לא אשכחן לאו דמייתי קרבן בלא כרת:
לישרי ליה מר - וכיון דאי אתא לקמן שרינן ליה לכתחלה כי אכיל ליה בהעלם שבועה לא עבר על שבועתו:
מצטער - ברעב ואי נמי לא נעלמה ממנו היה אוכלה ואכלה בשוגג בהעלם שבועה:
לא שב מידיעתו כו' - והאי נמי לא שב מידיעתו הוא:
צריך שיוציא - ואם לא הוציאה בשפתיו אינה שבועה:
ולא שגמר בלבו להוציא - שלא נתכוין שתהא שבועה עד שיוציאנה בשפתיו:
גמר בלבו סתם - שתהא שבועה בגמר לבו מנין כו':
מוצא שפתיך - גבי נודר להביא קרבן כתיב:
תרומה וקדשים - תרומת מלאכת המשכן כתיב בה כל נדיב לב הביאו וגו' וגבי קדשים כתיב בחזקיהו בספר דברי הימים (ב כט) וכל נדיב לב עולות: