רש״י על קידושין כב: (22b) — הפירוש ברשת

אילו נאמר ונתת אזנו בדלת הייתי אומר ידקור כנגד אזנו בדלת - אבל אזן לא ירצענה:

לאזן מאבראי - כלומר רחוק מן הדלת כדכתיב את אזנו והדר יתן אזנו בדלת ויקח את המרצע וידקור בדלת מעבר השני כנגד אזנו לקיים ולקחת המרצע ונתת באזנו בדלת:

דוקר ויורד - אזנו כשנותנה על הדלת עד שמגיע לדלת:

עקורה - מן המזוזה ומוטלת לארץ:

מה מזוזה מעומד - דבלאו הכי לא מקרי מזוזה:

חומר - צרור המרגליות וצרור הבושם תלוי בצואר לתכשיט:

מתני' וקונה את עצמו - מיד רבו:

בכסף ע"י אחרים - שיתנוהו לרבו ע"מ שיהא זה בן חורין אבל הוא עצמו לא יקבל מהם ואפילו ע"מ שאין לרבו רשות בו דקסבר אין קנין לעבד בלא רבו:

ובשטר ע"י עצמו - שיקבלנו הוא ובגמרא מפרש לכולה דרבי מאיר ורבנן:

ובלבד שיהא הכסף משל אחרים - דעבד אין לו כלום דאם מצא מציאה או קבל מתנה הכל לרבו ואם בא לפדות ע"י עצמו צריך להיות משל אחרים ויתנוהו לו ע"מ שאין לרבו רשות בו:

גמ' שדה נקנית בכל הני - ולקמן יליף בפירקין (דף כו.) וכל עובדי כוכבים ככנענים משנמכר לעבד אלא שכל עבדים נקראין על שם כנען משום דכתיב ביה (בראשית ט) עבד עבדים:

מילתא - דאיתיה בעבד וליתא בשאר מטלטלין קתני אבל חליפין דאיתנהו נמי בשאר מטלטלין שהמטלטלין גם הם נקנין בחליפין לא איצטריך ליה למיתני:

תקפו - בחזקה:

לא קנאו - דמדעתיה אזל ואין זו משיכה:

בשלמא לתנא דידן - לא תיקשי לשמואל אמאי לא תני משיכה במתניתין דאיכא לתרוצי כדאוקמינן דמילתא דאיתא במטלטלין לא קתני אלא תנא ברא דתנא חליפין בהדייהו תיקשי לשמואל אי איתיה דנקנה במשיכה ליתנייה נמי במתניתין:

מילתא דאיתא בין במקרקעי בין במטלטלי - כגון חליפין צירף ושנה עם השאר דאיתנהו במקרקעי אבל משיכה דליתא במקרקעי לא תנא בהדייהו:

כיצד במסירה - גבי בהמה קאי דקתני מתני' (לקמן קידושין דף כה:) בהמה גסה נקנית במסירה:

בשערה - כגון שיער שבראש הסוס:

שליף - משאוי:

אדעתא דמרה אזלא - על דעת הקורא אותה לפי שאין לה דעת:

אדעתיה דנפשיה - מדעת עצמו:

קטן - דלית ליה דעת כבהמה דמי ואם קראו לשם קניה ובא אצלו קנאו:

התיר לו מנעלו - העבד ללוקח:

גרדו - גראט"ר (גרטי"ר: לגרד) בלע"ז:

הגביהו - העבד את הלוקח:

מאי קאמר - מה ענין הגבהה דעלמא להגבהה דהכא הגבהה דעלמא לוקח מגביה החפץ והכא אמרינן שהעבד מגביהו משום עבודה שהלוקח משעבד בו לקנותו בחזקה:

אלא מעתה - דהגביהו הוא לרבו קנאו:

שפחה כנענית תקנה בביאה - דהא אגבהה ליה:

הנדואה - מארץ כושי כוש מתרגמינן הינדואה:

דתקיף ליה עלמא - גוסס ונוטה למות:

אמר ליה - מר זוטרא לעבדיה דגר:

שלוף לי מסנאי - לקנותו בחזקה היה מתכוון שיהא בעבודתו כשימות אדונו:

איכא דאמרי גדול היה - העבד ונזהר בו שלא יזכה הוא עצמו מן ההפקר לפיכך קדם לפני המיתה וזכה בו והגר פירש למיתה ומר זוטרא פירש לחיים תחתיו שלא יהא העבד בלא אדון רגע אחד: