רש״י על כתובות צו. (96a) — הפירוש ברשת

אי אמרת בשלמא הניזונת תנן - וסתם לן תנא כאנשי יהודה:

שפיר - איכא לאוקמי להא דשמואל בשאינה ניזונת:

אלא אי אמרת ניזונת תנן - וסתם לן כאנשי גליל וליכא אלמנה שאינה ניזונת אמאי מציאתה לעצמה:

ניהוו - יורשים כבעל:

תיהוי להו איבה - דעל כרחם זנים אותה אבל מעשה ידיה שתקנו לבעלה תחת מזונות הוי ליורשים:

כל מלאכות - השנויות בפרק אע"פ (לעיל כתובות נט:) טוחנת ואופה כו':

חוץ ממזיגת הכוס כו' - שהן מלאכות המקרבות חיבה והרגל דבר כדאמרי' נמי בהא מסכתא (דף ד:) שאין נדה עושה אותן לבעלה:

חוץ מהתרת מנעל - שהרואה אומר עבד כנעני הוא:

מנח תפילין לית לן בה - שאין דרך עבדים להניח תפילין:

למס מרעהו חסד - הממיס עצמו מרעהו ממיס ממנו חסדים ואית דמפקא לה מדכתיב לעיל מיניה ותושיה נדחה ממני וסמיך ליה למס מרעהו חסד:

מה שתפסה תפסה - ולא מפקינן מינה ואע"ג דפסקינן הלכתא בפרק מציאת האשה (לעיל כתובות סט:) ממקרקעי ולא ממטלטלי הואיל ותפסה תפסה:

דסקיא - שק של עור שקורין טשינ"א:

עשירה - היכולת בידה להמתין הלכך אי נמי לא תבעה לאו מחילה היא עד שלש שנים אבל ענייה מדלא תבעתן מחלתן:

צנועה - בושה לבא לב"ד הלכך בשתי שנים לאו מחילה היא:

אלא למפרע - אותן שתי שנים שעברו איבדה:

נתננו - דמי מזונות לשנה הבאה: