גרסת טקסט של הדף: מקור ותרגום
חולין 89a — התלמוד בעברית
ואמר רבא: בשכר שאמר אברהם אבינו "אם מחוט ועד שרוך נעל", שלא רצה ליהנות מן הגזל, זכו בניו לשתי מצות הקשורות בחוט ושרוך [רצועה]: לחוט של תכלת בציצית, ורצועה של תפילין 2 . והוינן בה: בשלמא רצועה של…
הטקסט המקורי — חולין 89a
ואמר רבא: בשכר שאמר אברהם אבינו
"אם מחוט ועד שרוך נעל",
שלא רצה ליהנות מן הגזל,
זכו בניו לשתי מצות
הקשורות בחוט ושרוך [רצועה]:
לחוט של תכלת
בציצית,
ורצועה של תפילין
2 .
והוינן בה:
בשלמא רצועה של תפילין
יש בה הנאה לאדם ד
כתיב "וראו כל הארץ כי שם ה' נקרא עליך
ויראו ממך".
ותניא: רבי אליעזר הגדול אומר: אלו תפילין שבראש,
שהם נראים לכל, ועליהם אומר הכתוב שהגויים יתיראו מעם ישראל, כשיראו את התפילין בראשם , והרי זו הנאה, שהגויים מפחדים מהם.
אלא חוט של תכלת, מאי היא?
איזו הנאה יש בה?
ומשנינן:
דתניא: רבי מאיר אומר: מה נשתנה
צבע
תכלת
שציותה תורה ליתנו בציצית
מכל הצבעונין?
מפני שתכלת דומה לים, וים דומה לרקיע, ורקיע דומה לאבן ספיר, ואבן ספיר דומה לכסא הכבוד! דכתיב "ויראו את אלקי ישראל, ותחת רגליו
כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטהר". הרי שהשמים דומים לספיר.
וכתיב "כמראה אבן ספיר דמות כסא".
הרי שאבן ספיר הוא כסא הכבוד.
וכשהקדוש ברוך הוא מסתכל בכסא כבוד, שהוא דומה לתכלת, הוא נזכר במצוה זו שהיא שקולה כנגד כל המצוות וזו היא ההנאה של מצות תכלת .
אמר רבי אבא: קשה גזל הנאכל
לעשות תשובה ולהשיבו,
שאפילו צדיקים גמורים
כאברהם אבינו
אינם יכולים להחזירו! שנאמר
"
בלעדי רק אשר אכלו הנערים
... הם יקחו חלקם" מרכוש סדום. שאברהם עצמו השיב את הכל למלך סדום מלבד מה שכבר נאכל [ולא היה שם גזל ממש, שאם כן ודאי היה אברהם מחזיר אף מה שכבר נאכל, אלא שמצד הדין לא היה צריך אברהם כלל להחזיר את רכוש סדום, אלא שנהג לפנים משורת הדין ומה שנאכל לא החמיר להחזירו] .
אמר רבי יוחנן משום רבי אלעזר ברבי שמעון: כל מקום שאתה מוצא דבריו של רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי בהגדה
-
עשה אזנך כאפרכסת!
שכך היה דורש: כתיב "
לא מרבכם מכל העמים חשק ה' בכם
... כי אתם המעט".
אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: חושקני בכם,
לפי
שאפילו בשעה שאני משפיע לכם גדולה
-
אתם ממעטין עצמכם לפני!
שכך הוא ביאור הכתוב: "לא מרבכם" - לפי שאין אתם מרבים עצמכם, לפיכך "חשק ה' בכם", "כי אתם המעט", שאתם ממעטין עצמכם בענוה .
נתתי גדולה לאברהם
-
אמר לפני "ואנכי עפר ואפר"!
נתתי גדולה
למשה ואהרן
-
אמרו "ונחנו מה"!
נתתי גדולה
לדוד
-
אמר "ואנכי תולעת ולא איש"!
אבל עובדי כוכבים אינן כן. נתתי גדולה לנמרוד
-
אמר "הבה נבנה לנו עיר"!
נתתי גדולה
לפרעה
-
אמר
"
מי ה'
אשר אשמע בקולו"! נתתי גדולה
לסנחריב
-
אמר
"
מי בכל אלהי הארצות
אשר הצילו את ארצם מידי כי יציל ה' את ירושלים מידי"!
נתתי גדולה
לנבוכדנצר
-
אמר
"
אעלה על במתי עב
אדמה לעליון"!
נתתי גדולה
לחירם מלך צור
-
אמר
"
מושב אלקים
ישבתי בלב ימים", שבנה לעצמו על הים שבעה רקיעים של נחושת ועלה וישב עליהם.
אמר רבא ואיתימא רבי יוחנן: גדול
מה
שנאמר במשה ואהרן יותר ממה שנאמר באברהם. דאילו באברהם כתיב "ואנכי עפר ואפר", ואילו במשה ואהרן כתיב "ונחנו מה",
שלא החשיבו עצמם אפילו כעפר ואפר.
ואמר רבא ואיתימא רבי יוחנן: אין העולם מתקיים אלא בשביל משה ואהרן. דכתיב הכא
אצל משה ואהרן
"ונחנו מה", וכתיב התם "תולה ארץ על בלימה"!
שהארץ תלויה על זכות אותן שמחשיבין עצמן לבלי - מה.
אמר רבי אילעא: אין העולם מתקיים אלא בשביל מי שבולם את עצמו,
סוגר את פיו,
בשעת מריבה. שנאמר "תולה ארץ
-
על בלימה"!
רבי אבהו אמר
: אין העולם מתקיים אלא בזכות
מי שמשים עצמו כמי שאינו! שנאמר "ומתחת
-
זרועות עולם"!
שמי שנדרס תחת הכל - הוא זרועות עולם!
אמר רבי יצחק: מאי דכתיב "האמנם אלם צדק תדברון, מישרים תשפטו בני אדם".
הכי דרשינן:
מה אומנותו של אדם בעולם הזה? ישים עצמו כאלם!
ש"האמנם אלם" ביאורו שאומנות יפה היא האלם .
יכול אפילו לדברי תורה
ישים עצמו כאלם?
תלמוד לומר "צדק תדברון"!
יכול יגיס דעתו? תלמוד לומר "מישרים תשפטו בני אדם"!
שיעשה אדם עצמו כמישור, שהיא ארץ חלקה, הנוחה לידרס.
אמר רבי זעירא ואיתימא רבה בר ירמיה: מכסין
את הדם
בעפר
שריפת
עיר הנדחת.
ומקשינן:
ואמאי?
הרי אפר זה
איסורי הנאה הוא,
האפר הזה, וכיצד מותר לכסות בו? ומתרצינן:
אמר זעירי: לא נצרכה אלא לעפר עפרה!
שלא מדובר באפר שריפתה אלא בעפר של קרקע העיר, שמותר לכסות בו הואיל ואינו חייב בשריפה של עיר הנדחת.
דכתיב "ואת כל שללה תקבוץ אל תוך רחובה
-
ושרפת"
ודרשינן:
מי שאינו מחוסר אלא קביצה ושרפה,
שעל ידי קביצה בלבד ניתן לשורפו, הוא דחייב בשריפה.
יצא זה,
העפר שבקרקע,
שמחוסר תלישה, קביצה ושריפה!
שצריך קודם לתלשו מהקרקע, ולפיכך אינו חייב בשריפה.
ורבא אמר
: באמת מדובר אפילו באפר שריפתה. ואף על פי שאסור בהנאה, מותר לכסות בו. לפי שהכסוי מצוה הוא -
ומצות לאו ליהנות ניתנו!
שלא לשם הנאה ניתנו המצוות לישראל אלא גזירת מלך הם, הילכך מותר לקיים מצווה בדבר האסור בהנאה, כיון שקיום המצוה לא נחשב כהנאה .
יתיב רבינא וקאמר לה להא ושמעתא
דרבא, דמצוות לאו ליהנות ניתנו!
איתיביה רב רחומי לרבינא
: תניא:
שופר של עבודת כוכבים,
שאסור בהנאה,
לא יתקע בו!
ודייקינן:
מאי לאו, אם תקע
בו -
לא יצא
ידי חובתו! ומשום שנהנה מאיסור הנאה. הרי, שקיום המצוה נחשב להנאה. ויקשה על רבא!? ומתרצינן:
לא!
אלא
אם תקע
בו - כן
יצא!
כי מצות לאו ליהנות ניתנו [אלא, שלכתחילה לא יתקע בשופר של עבודת כוכבים משום שמאוס הוא] . עוד הקשה רב רחומי לרבינא שהרי שנינו:
לולב של עבודת כוכבים
-
לא יטול!
ודייקינן:
מאי לאו, אם נטל
-
לא יצא!?
ומתרצינן:
לא! אם נטל
-
יצא!
ומקשינן:
והתניא: תקע
בשופר של עבודת כוכבים
לא יצא!
וכן אם
נטל
לולב של עבודת כוכבים
לא יצא!?