ברכות 29a — התלמוד בעברית

והשקיף

[ניסה להזכר?]

בה שתים ושלש שעות,

ולא העלוהו

מהתיבה תמהה הגמרא:

ואמאי לא העלוהו?

והאמר רב יהודה אמר רב: טעה בכל הברכות כולן

ושכח לאומרן,

אין מעלין אותו

. אבל

בברכת הצדוקים מעלין אותו

, משום ד

חיישינן שמא מין הוא

, ובכונה לא אמרה, משום שנאמר בה "וכל המינים כרגע יאבדו", ואינו רוצה לקלל את עצמו.

מתרצת הגמרא:

שאני שמואל הקטן דאיהו

עצמו

תקנה

, ואין לחושדו במינות.

מקשה הגמרא:

וניחוש דלמא הדר ביה

מצדקתו?

אמר אביי: גמירי, טבא

-

לא הוי בישא!

צדיק אינו נעשה רשע.

תמהה הגמרא:

ו

כי

לא

יתכן שיעשה רשע?

והכתיב

[יחזקאל יח כד]

"ובשוב צדיק מצדקתו, ועשה עול

".

מתרצת הגמרא:

ההוא

קרא עוסק ב

רשע מעיקרו

, ששב מרשעתו ונעשה צדיק, ולפעמים הוא חוזר ונעשה רשע,

אבל צדיק מעיקרו

-

לא

מרשיע שוב.

שבה הגמרא ומקשה:

ו

כי צדיק גמור

לא

יתכן שירשיע?

והא תנן

[אבות ב ד]:

אל תאמין בעצמך עד יום מותך. שהרי יוחנן כהן גדול

שימש בכהונה גדולה שמנים שנה

-

ולבסוף נעשה צדוקי!

ובאותן שנים ששימש בכהונה גדולה ודאי היה צדיק, שהרי כל כהן גדול שאינו הגון, לא היה מוציא את שנתו, לאחר שנכנס להקטיר קטורת בבית קדש הקדשים.

אמר אביי: אף יוחנן היה רשע מעיקרו, ואחר כך נעשה צדיק. ולסוף שמונים שנה שוב קלקל,

שהרי

הוא "ינאי" הוא "יוחנן",

וינאי רשע היה, שהרי הרג את חכמי ישראל.

ורבא אמר: "ינאי" לחוד, ו"יוחנן" לחוד,

וינאי בנו של יוחנן היה.

ינאי רשע מעיקרא, ויוחנן צדיק מעיקרו.

מקשה הגמרא:

הניחא לאביי

, ש"הוא יוחנן הוא ינאי", ונמצא שהיה רשע מעיקרו.

אלא לרבא

ש"ינאי לחוד ויוחנן לחוד", ויוחנן צדיק מעיקרו היה -

קשיא

, איך לבסוף נעשה צדוקי?

לכן מסיקה הגמרא:

אמר לך רבא

, לעולם ב

צדיק מעיקרו נמי

יש לחשוש

דלמא הדר ביה

ונעשה רשע.

ואם תקשה,

אי הכי,

למה לא העבירו את שמואל הקטן מתפילתו כששכח ברכת הצדוקים?

יש לחלק, כי

שאני שמואל הקטן דאתחיל בה

באמירת ברכה זו, ובאמצעה טעה בנוסחתה, ובאופן זה אין חוששין למינות.

וכ

דאמר רב יהודה אמר רב: ואיתימא רבי יהושע בן לוי: לא שנו

שמעבירין אותו,

אלא

כ

שלא התחיל בה

בברכת הצדוקים,

אבל

אם

התחיל בה

וטעה באמצעה, אין מעבירין אותו, אלא הוא

גומרה

.

עוד דנה הגמרא:

הני שבע

ברכות שיש בתפלה

דשבתא

-

כנגד מי נתקנו?

אמר רב חלפתא בן שאול: כנגד שבעה קולות שאמר דוד על המים,

במזמור "הבו לה' בני אלים" - "קול ה' בכח", "קול ה' בהדר", וגו' .

עוד דנה הגמרא:

הני תשע

ברכות שיש בתפילת מוסף

דראש השנה

כנגד מי נתקנו?

אמר רבי יצחק דמן קרטיגנין: כנגד תשעה אזכרות השם שאמרה חנה בתפלתה

כשהודתה על לידת שמואל, ותקנו כנגדה את תפלת ראש השנה, כ

דאמר מר: בראש השנה נפקדה שרה, רחל וחנה.

עוד דנה הגמרא:

הני עשרים וארבע

ברכות שיש בתפלה

דתעניתא

[כמבואר בריש פרק שני דתענית, שמתפלל י"ח שבכל יום, ומוסיף עליהן עוד שש ברכות - זכרונות, ושופרות, ועוד ארבעה מזמורים שחותם בהם מעין הפרשה] -

כנגד מי

נתקנו?

אמר רבי חלבו: כנגד כ"ד רננות שאמר שלמה בשעה שהכניס

את ה

ארון לבית קדשי הקדשים!

וכ"ד עניני תפלה נזכרו בפרשה ההיא, בכמה לשונות, כגון "רנה" "תפלה" ו"תחנה" וכדומה.

מקשה הגמרא:

אי הכי, כל יומא נמי נמרינהו

לכל כ"ד הברכות, ומה ראו לתקן כן דוקא בתעניות?

מתרצת הגמרא:

אימת אמרינהו שלמה

לכ"ד רננות - הלא

ביומא דרחמי

אמרן, [שאז הוצרך לבקש רחמים שיפתחו שערי המקדש, אחר שדבקו זה בזה, ולא היו מניחים את הארון להכנס לקדש הקדשים] הלכך,

אנן נמי, ביומא דרחמי

[בתעניות ] בלבד,

אמרי להו

לכ"ד ברכות.

שנינו במשנה:

רבי יהושע אומר

: מתפלל אדם

מעין שמנה עשרה

.

דנה הגמרא:

מאי "מעין שמנה עשרה"?

רב אמר: מעין כל ברכה וברכה

אומר תוכן כל ברכה וברכה בקיצור, וחותם בברכה.

ושמואל אמר

: אומר שלש ברכות ראשונות ושלש אחרונות, ובאמצע אומר ברכה אחת, וכולל בתוכה מענין כל הברכות האמצעיות. וכך נוסחה:

הבינו ה' אלהינו לדעת דרכיך

[כנגד "חונן הדעת"].

ומול את לבבנו ליראתך

[כנגד "הרוצה בתשובה"].

ותסלח לנו

[כנגד "המרבה לסלוח"].

להיות גאולים

[כנגד "גאל ישראל"].

ורחקינו ממכאובינו

[כנגד "רפאנו"].

ודשנינו בנאות ארצך

[כנגד ברכת השנים].

ונפוצותינו מארבע

קצוות הארץ

תקבץ

[כנגד קבוץ נדחים].

והתועים על דעתך ישפטו

[שהטועים במשפט, השיבם ללמדם לשפוט כדבריך, והיא כנגד "צדקה ומשפט"].

ועל הרשעים תניף ידך

[כנגד ברכת הצדיקים].

וישמחו צדיקים בבנין עירך, ובתקון היכלך

[כנגד בונה ירושלים].

ובצמיחת קרן לדוד עבדך, ובעריכת נר לבן ישי משיחך

[כנגד "מצמיח קרן ישועה"].

טרם נקרא אתה תענה,

ברוך אתה ה' שומע תפילה!"

לייט

[קלל]

עלה אביי אמאן דמצלי "הביננו

", משום שמדלג את הברכות, וכוללן כולן בברכה אחת.

אמר רב נחמן אמר שמואל: כל השנה כולה מתפלל אדם "הביננו"

במקום שמונה עשרה,

חוץ ממוצאי שבת וממוצאי ימים טובים, מפני שצריך לומר

אז

הבדלה בחונן הדעת

, ואין ההבדלה מוזכרת בברכת הביננו.

מתקיף לה רבה בר שמואל

לרב נחמן: למה לא יתפלל "הביננו" במוצאי שבת,

ונימרה

להבדלה כ

ברכה

רביעית בפני עצמה לאחר שלש ברכות ראשונות, קודם שיאמר "הביננו"?

וכי

מי לא תנן: רבי עקיבא אומר: אומרה להבדלה בתפלת מוצאי שבת,

כ

ברכה רביעית בפני עצמה. רבי אליעזר אומר: אומרה

להבדלה

ב

ברכת ה

הודאה!

מתרצת הגמרא:

אטו כל השנה

כשאנו מתפללים י"ח שלימות,

מי עבדינן כרבי עקיבא

לאומרה להבדלה בפני עצמה,

דהשתא

כשמתפללים הביננו

נמי נעביד?

ואם תטען:

כל השנה כולה מאי טעמא לא עבדינן כרבי עקיבא

הלא הוא משום שרק

תמני סרי

ברכות

תקון

רבנן בתפלה, אבל

תשסרי לא תקון.

הרי עדיין

הכא נמי,

בתפלת הביננו,

שבע

ברכות

תקון

[שלש ראשונות ואמצעית ושלש אחרונות] -

תמני לא תקון

. וכיון שאי אפשר לומר את ההבדלה בפני עצמה, אם יתפלל הביננו הרי יפסידה.

מתקיף לה מר זוטרא

לרב נחמן:

ונכללה

להבדלה

מכלל

ברכת "הביננו", ויאמר

"הביננו ה' אלהינו המבדיל בין קודש לחול",

כמו שכוללים אותה ב"אתה חונן". ולמה אמר שמואל, שאין להתפלל "הביננו" במוצאי שבת?

מסיקה הגמרא:

קשיא!

אמר רב ביבי בר אביי: כל השנה כולה

מתפלל אדם

תפלת

"הביננו

, " חוץ מימות הגשמים, מפני שצריך לומר שאלה [ותן טל ומטר]

בברכת השנים

, שאין היא מוזכרת בתפלת הביננו.

מתקיף לה מר זוטרא

לרב ביבי:

ונכללה

לשאלת הגשמים

מכלל

"הביננו", ויאמר

"ודשננו בנאות ארצך, ותן טל ומטר וברכה

", ולמה הצריכו להתפלל י"ח שלימות בימות הגשמים?

מתרצת הגמרא:

אתי לאטרודי

[לטעות בתפלתו] מחמת תוספת זו. מקשה הגמרא:

אי הכי, הבדלה "בחונן הדעת" נמי

אין לכלול ב"הביננו", מטעם זה

דאתי לאטרודי

, ולמה נשארה הגמרא לעיל בקושיה?

אמרי: התם

בהבדלה,

כיון דאתיא בתחלת צלותא

של "הביננו",

לא מטריד,

אבל

הכא

בשאלת גשמים,

כיון דאתיא באמצע צלותא, מטריד

מחמתה, ויבא לידי טעות.

מתקיף לה רב אשי: ונימרה

לשאלת גשמים

בשומע תפלה

שהיא בסוף "הביננו", ולא יבא לטעות מחמתה.

ד

הרי

אמר רבי תנחום אמר רב אסי: טעה ולא הזכיר גבורות גשמים

[משיב הרוח ומוריד הגשם]

בתחיית המתים, מחזירין אותו

לראש התפלה. אבל אם לא הזכיר

שאלה

של גשמים

בברכת השנים, אין מחזירין אותו, מפני שיכול לאומרה

גם

בשומע תפלה,

כי היא בקשה, [אך "משיב הרוח" היא הזכרת שבח, ואין לה מקום ב"שומע תפלה"].

ו

כן אם לא הזכיר

הבדלה בחונן הדעת, אין מחזירין אותו, מפני שיכול לאומרה על הכוס!

מתרצת הגמרא: אם

טעה

ושכח להזכיר שאלה,

שאני

, ויכול בדיעבד להזכירה בשומע תפלה. אבל לכתחלה אין לאומרה אלא בברכת השנים, וכיון שבהזכרת ברכת השנים של "הביננו" אין יכול לאומרה, יש לו להתפלל י"ח ברכות שלמות.

גופא: אמר רבי תנחום אמר רב אסי: טעה ולא הזכיר גבורות גשמים

בתחיית

המתים

-

מחזירין אותו.

טעה ולא הזכיר

שאלה בברכת השנים

-

אין מחזירין אותו מפני שיכול לאומרה בשומע תפלה.

ו

אם לא הזכיר

הבדלה בחונן הדעת

-

אין מחזירין אותו

מפני שיכול לאומרה על הכוס!

מיתיבי: טעה ולא הזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים, מחזירין אותו.

וכן אם לא הזכיר

שאלה בברכת השנים מחזירין אותו.

אבל, אם לא הזכיר

הבדלה בחונן הדעת, אין מחזירין אותו, מפני שיכול לאומרה על הכוס.

הרי, שהטועה בשאלה מחזירין אותו, ושלא כרב אסי.

מתרצת הגמרא:

לא קשיא: הא

ששנינו "מחזירין אותו" -

ביחיד

המתפלל לבדו.

ואילו

הא

שאמר רב אסי "אין מחזירין אותו" -

ב

יחיד המתפלל עם ה

צבור

.

מקשה הגמרא:

וב

יחיד המתפלל עם ה

צבור

-

מאי טעמא לא

מחזירין אותו? - הלא הוא

משום דשמעה

אחר כך

משליח צבור

בחזרת הש"ץ.

אי הכי

, קשה

האי

טעם שנתן רב אסי "אין מחזירין אותו

מפני שיכול לאומרה בשומע תפ לה?"

והרי אין צריך לטעם זה, אלא

"מפני ששומע אותה משליח צבור

" - מיבעי ליה לרב אסי לומר.

ולכן מחלקת הגמרא באופן אחר:

אלא אידי ואידי

[בין הברייתא ובין רב אסי] עוסקים

ביחיד

.

ולא קשיא.

הא

שאמר רב אסי "אין מחזירין אותו", מדובר באופן

דאדכר קודם שומע תפלה

, ואז אינו חוזר משום "שיכול לאומרה בשומע תפלה ".