ברכות 28b — התלמוד בעברית

רב אויא חלש, ולא אתא לפרקא

[לדרשה]

דרב יוסף,

שהיה דורש בפומבדיתא בשבת, קודם תפלת מוסף.

למחר, כי אתא

רב אויא לפני רב יוסף,

בעא אביי לאנוחי דעתיה דרב יוסף

, שלא יקפיד על רב אויא.

ולכן,

אמר ליה

לרב אויא:

מאי טעמא לא אתא מר

אתמול

לפרקא?

אמר ליה

רב אויא: משום

דהוה חליש ליבאי, ולא מצינא

לבוא!

אמר ליה

אביי:

אמאי לא טעמת מידי

לפני שבאת להתפלל מוסף, כדי לחזק את לבך,

ואתית?

אמר ליה רב אויא

: וכי

לא סבר לה מר להא דרב הונא

-

דאמר רב הונא: אסור לו לאדם שיטעום כלום קודם שיתפלל תפלת המוספין!

וכיון שדרשת רב יוסף היתה קודם מוסף, לא יכלתי אז לטעום דבר, ולפיכך נחלש ליבי.

אמר ליה: איבעיא ליה למר לצלויי צלותא דמוספין ביחיד

קודם שיתפללו הציבור,

ו

אחר כך

לטעום מידי, ולמיתי

לדרשא!

אמר ליה

רב אויא: וכי

לא סבר לה מר להא דאמר רבי יוחנן: אסור לו לאדם שיקדים את

תפלתו, ל

פני

תפלת הציבור

. ומשום כך לא יכולתי להתפלל ולטעום קודם הדרשה.

אמר ליה

אביי: וכי

לאו אתמר עלה

דרבי יוחנן:

אמר רבי אבא

: האיסור להתפלל לפני שהציבור מתפללין,

ב

מתפלל בבית הכנסת עם

הציבור שנו

כן, אבל אם מתפלל בביתו, מותר לו להקדים תפלתו לתפלת הציבור. ואם כן, יכלת להתפלל ולטעום קודם הדרשה.

ומסקנת הגמרא:

ולית הלכתא, לא כרב הונא, ולא כרבי יהושע בן לוי!

אין הלכה

כרב הונא,

ב

הא דאמרן

בשמו, שאסור לטעום קודם תפלת המוספין.

ואין הלכה

כרבי יהושע בן לוי

, במה

דאמר רבי יהושע בן לוי: כיון שהגיע זמן תפילת המנחה

-

אסור לו לאדם שיטעום כלום קודם שיתפלל תפלת המנחה

.

אלא, לא נאסרה טעימה כי אם קודם תפלת שחרית בלבד. כמו שדרשו מקרא "לא תאכלו על הדם".

מתניתין:

רבי נחוניא בן הקנה היה מתפלל בכניסתו

לבית המדרש, וביציאתו

משם,

תפלה קצרה.

אמרו לו: מה מקום

לתפלה זו,

ומה טיבה?

אמר להם: בכניסתי אני מתפלל שלא יארע דבר תקלה על ידי. וביציאתי אני נותן הודאה

לבורא

על חלקי

.

גמרא:

תנו רבנן: בכניסתו

לבית המדרש -

מהו

אומר?

יהי רצון מלפניך ה' אלהי, שלא יארע דבר תקלה על ידי, ולא אכשל בדבר הלכה, ו

מתוך כך

ישמחו בי חברי

על כשלוני [ויגרמו בזה שתי רעות. גם לי בעצם המכשול, וגם לחברי, שיענשו על ידי].

ולא אומר

על טמא

שהוא

"טהור" ולא על טהור

שהוא

"טמא"

.

ולא יכשלו חברי בדבר הלכה ו

מתוך כך

אשמח בהם

על כשלונם".

ביציאתו

מבית המדרש

מהו אומר?

מודה אני לפניך ה' אלהי ששמת חלקי מיושבי בית המדרש, ולא שמת חלקי מיושבי קרנות

[חנוונים או עמי הארצות שעוסקים בדבר שיחה ובטלים מתורה].

שאני משכים והם משכימים

-

אני משכים לדברי תורה, והם משכימים לדברים בטלים.

אני עמל, והם עמלים

-

אני עמל ומקבל שכר, והם עמלים ואינם מקבלים שכר.

אני רץ, והם רצים

-

אני רץ לחיי העולם הבא, והם רצים לבאר שחת!

תנו רבנן: כשחלה רבי אליעזר, נכנסו תלמידיו לבקרו

.

אמרו לו: רבינו, למדנו אורחות חיים, ונזכה בהן לחיי העולם הבא!

אמר להם: הזהרו בכבוד חבריכם!

ומנעו בנכם מן ההגיון

, שלא תרגילום במקרא יותר מדי. משום שימשכו לכך, ויתבטלו ממשנה ותלמוד .

ו

שמא תאמרו וכי מאחר שיש למונעם מן ההגיון, ילכו בטל? לא כן, אלא

הושיבום בין ברכי תלמידי חכמים!

כדי להרגילם במדות טובות, אף שעדיין אין הם ראויין לתלמוד

וכשאתם מתפללים, דעו לפני מי אתם עומדים,

כדי שתתפללו ביראה ובכוונה,

ובשביל כך תזכו לחיי העולם הבא

.

וכשחלה רבי יוחנן בן זכאי, נכנסו תלמידיו לבקרו.

כיון שראה אותם

-

התחיל לבכות.

אמרו לו תלמידיו: נר ישראל

,

עמוד הימיני, פטיש החזק,

מפני מה אתה בוכה?

אמר להם: אילו לפני מלך בשר ודם היו מוליכין אות

י לדין,

שהיום

הוא

כאן

ול

מחר

הוא

בקבר.

שאם

הוא

כועס עלי

-

אין כעסו כעס עולם.

ואם אוסרני

בבית האסורים -

אין איסורו איסור עולם.

ואם ממיתני

-

אין מיתתו מיתת עולם

[לעולם הבא].

ואני יכול לפייסו בדברים ולשחדו בממון

-

אף על פי כן הייתי בוכה

מאימת משפטו.

ועכשיו, שמוליכים אותי

לדין

לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, שהוא חי וקיים לעולם ולעולמי עולמים.

שאם כועס עלי

-

כעסו כעס עולם.

ואם אוסרני

-

איסורו איסור עולם

ואם ממיתני

מיתתו מיתת עולם.

ו

אחר מיתתי, כבר

איני יכול לפייסו בדברים

[בתפלה],

ולא לשחדו בממון

[בצדקה].

ולא עוד,

אלא גם אם לא תהא מיתתי מיתת עולם, ואזכה לחיי העולם הבא עדיין,

יש לפני שני דרכים: אחת של גן עדן, ואחת של גיהנם

, להיות נידון בה י"ב חודש.

ואיני יודע באיזו מוליכים אותי

-

ו

כי

לא אבכה?!

אמרו לו: רבינו, ברכנו!

אמר להם: יהי רצון שתהא מורא שמים

עליכם כמורא בשר ודם!

אמרו לו תלמידיו

: וכי

עד כאן

בלבד יהא עלינו מורא שמים, ולא יותר ממורא בשר ודם?

אמר להם: ולואי

שכך יהיה עליכם מורא שמים, כמו מורא בשר ודם! שעל ידי כך תמנעו מהרבה עבירות.

תדעו

שכך הוא, שהרי

כשאדם עובר עבירה,

הריהו

אומר

: ובלבד

שלא יראני אדם!

אבל אינו פורש מהעבירה מחמת הקדוש ברוך הוא, אף שהכל גלוי לפניו.

בשעת פטירתו אמר להם

רבן יוחנן בן זכאי:

פנו כלים מפני הטומאה

, שלא יטמאו באוהל המת.

והכינו כסא לחזקיה מלך יהודה,

שבא עתה לקראתי.

מתניתין:

רבן גמליאל אומר: בכל יום ויום מתפלל אדם שמונה עשרה

ברכות, בכל תפלה ותפלה.

רבי יהושע אומר

: מתפלל

מעין י"ח

ברכות בכל יום, ובגמרא יתפרשו דבריו.

רבי עקיבא אומר: אם שגורה תפלתו בפיו

-

מתפלל י"ח

ברכות, כדברי רבן גמליאל.

ואם לאו

, שאין שגורה תפלתו בפיו - מתפלל

מעין י"ח

ברכות, כדברי רבי יהושע.

רבי אליעזר אומר

: ה

עושה תפלתו קבע

והרי היא עליו כמשאוי -

אין תפלתו

ראויה, כי צריך להתפלל בדרך בקשה ו

תחנונים

.

רבי יהושע אומר: ההולך במקום סכנה

והגיע זמן תפלה, ואינו יכול ליישב דעתו, אינו

מתפלל

תפלה שלימה, ואפילו לא "מעין שמונה עשרה", אלא רק

תפלה קצרה

.

וכך הוא מתפלל

ואומר: הושע ה' את עמך,

את שארית ישראל בכל פרשת העבור יהיו צרכיהם לפניך. ברוך אתה ה' שומע תפלה!"

[לשון התפלה מבוארת להלן כט ב].

היה רוכב על החמור

והגיע זמן תפלתו, לא יתפלל כשהוא רכוב, אלא

ירד

מן החמור

ויתפלל

.

ואם

אין לו מי שיאחז את חמורו, ולכן

אינו יכול לירד

ממנו -

יחזיר

יפנה

את פניו

לצד ירושלים, ויתפלל כשהוא רכוב.

ואם אינו יכול להחזיר את פניו

לצד ירושלים,

יכוין את לבו כנגד בית קדשי הקדשים

ויתפלל .

וכן אם

היה מהלך בספינה, או

שהוא

באסדא

ברפסודה, ואינו יכול לעמוד ולהחזיר פניו לירושלים -

יכוין את לבו

ורעיוניו ויחשוב שפניו

כנגד בית קדשי הקדשים,

ויתפלל .

גמרא:

שנינו במשנה: מתפלל אדם שמונה עשרה.

דנה הגמרא:

הני י"ח

ברכות בתפלה -

כנגד מי

תקנום?

אמר רב הלל בריה דרב שמואל בר נחמני

: תקנום

כנגד י"ח אזכרות

של השם

שאמר דוד

במזמור [תהילים כט א]

"הבו לה' בני אלים.

[

ו

במזמור זה יש רמז לשלש ברכות ראשונות של תפלת שמונה עשרה, שהן: אבות, גבורות, וקדושת ה'].

רב יוסף אמר: כנגד י"ח אזכרות

השם

שבקריאת שמע

, תקנום.

רבי תנחום אמר: רבי יהושע בן לוי אמר: כנגד שמונה עשרה חוליות שבשדרה!

ואמר רבי תנחום אמר רבי יהושע בן לוי: המתפלל צריך שיכרע, עד שיתפקקו כל החוליות שבשדרה!

כלומר, שיראו הפקקים [הקשרים] שבפרקי חוליותיו.

עולא אמר

: צריך לכרוע

עד כדי שיראה איסר

ש

כנגד לבו

בלבד. שבשעה שהאדם מתכופף נוצרים שני קמטים. וצריך להתכופף בצורה כזאת שרוחב הבשר שביניהם ייראה כגודל איסר .

רבי חנינא אמר: כיון שנענע ראשו

די בכך, ו

שוב אינו צריך

לכרוע יותר.

אמר רבא: והוא דמצער נפשיה

מחמת הכריעה,

ומחזי

שהוא רוצה לכרוע אלא שאינו יכול, שאז - נחשב

כמאן דכרע

, ושוב אינו צריך לכרוע.

מקשה הגמרא: וכי

הני

ברכות התפלה

תמני סרי

[י"ח] הויין? והא

תשסרי

[י"ט]

הויין!

ולמה שנינו "י"ח ברכות"?

אמר רבי לוי

: בתחילה תקנו אנשי כנסת הגדולה י"ח ברכות, ו

ברכת הצדוקים

["ולמלשינים אל תהי תקוה"] -

ביבנה תקנוה

לאחר זמן רב.

שואלת הגמרא: הרי י"ח ברכות נתקנו כנגד י"ח אזכרות, ו

כנגד מי תקנוה

לברכה הנוספת?

אמר רבי לוי: לרבי הלל בריה דרב שמואל בר נחמני

שאמר כי י"ח ברכות כנגד י"ח אזכרות הויה שב"הבו לה' בני אלים" - תקנו ברכת הצדוקים

כנגד

[שם פסוק ג]

"אל הכבוד הרעים"

, שאף היא נחשבת אזכרה.

ו

לרב יוסף

שאמר כי י"ח ברכות הן כנגד י"ח אזכרות שבקריאת שמע - תקנו ברכת הצדוקים

כנגד "אחד" שבקריאת שמע,

שגם הוא כעין אזכרה, ונמצא שיש י"ט אזכרות.

ו

לרבי תנחום אמר רבי יהושע בן לוי

, שאמר שנתקנו כנגד י"ח חוליות שבשדרה - תקנו ברכת הצדוקים

כנגד חוליה קטנה שבשדרה

שהיא החוליה הי"ט.

תנו רבנן: שמעון הפקולי

[מוכר פקעות צמר גפן]

הסדיר י"ח ברכות לפני רבן גמליאל על הסדר

שלהן

ביבנה.

אמר להם רבן גמליאל לחכמים: כלום יש

בכם

אדם שיודע לתקן ברכת הצדוקים?

עמד שמואל הקטן ותקנה

.

לשנה אחרת

, כשעבר שמואל הקטן לפני התיבה,

שכחה,