ביצה 33b — התלמוד בעברית

גמרא:

אמר רב יהודה

: המתקן

אוכלי בהמה

, כגון שקוטם קש ועלי קנים [שהם אוכלי בהמה] כדי לחצוץ בהם את שיניו - שבשאר עצים חשוב תיקון כלי -

אין בהם משום תקון כלי

, כי כל דבר שראוי למאכל בהמה אין עליו שם כלי [מ"ב].

איתיביה רב כהנא לרב יהודה

מהא דתניא:

מטלטלין עצי בשמים

כדי

להריח בהן

, וכדי

להניף בהן

אויר קריר

לחולה

.

ומוללו

לענף של עץ הבשמים בין אצבעותיו כדי להוציא את ריחו,

ומריח בו

.

ולא יקטמנו

, לא יחתכנו כדי שיהא מקום הקטימה לח וריחו נודף,

להריח בו

, גזירה שמא יקטמנו כדי לחצוץ בו את שיניו, שדבר זה אסור מדאורייתא מפני שעושהו כלי.

ואם קטמו

להריח בו, הרי זה

פטור

, הואיל ומדאורייתא אינו אסור,

אבל אסור

לעשות כן מדרבנן.

אבל כדי

לחצוץ בו שיניו

-

לא יקטמנו

.

ואם קטמו

בשבת כדי לחצוץ בו שיניו

חייב חטאת

, מפני שעושהו כלי.

ותיקשי לרב יהודה, שהרי הברייתא מדברת בעצי בשמים שיש מהן הנחשבים לאוכלי בהמה, ומכל מקום חייב על תיקונם?!

אמר ליה

רב יהודה לרב כהנא:

השתא

אפילו היית מוצא ברייתא שרק היה כתוב בה "הקוטם עצי בשמים לחצוץ בו שיניו הרי זה

פטור אבל אסור

" -

קא קשיא לי!

היתה ברייתא זו פירכא על דברי, שהרי אני מתיר לכתחילה.

עכשיו שמצאת ברייתא שכתוב בה נגדי יותר מזה, ש

חייב

אפילו

חטאת

וכי

מבעיא

לומר שיש בה פירכא על דברי!

אלא

, אבל, יש לי לתרץ שאינה פירכא עלי כלל!

כי תניא ההיא

, הברייתא שהבאת, האומרת הקוטם עצי בשמים חייב חטאת -

ב

עצי בשמים

קשין

היא מדברת, שאינם ראויים למאכל בהמה. ואילו אני התרתי לקטום עלי קנים דקים או קש, שהם רכים, וראויים למאכל בהמה.

ותמהינן: איך העמיד רב יהודה את הברייתא, המדברת במולל עצי בשמים, בעצים קשים?

וכי עצים

קשין

-

בני מלילה נינהו?!

והרי יתפרכו במלילתן [מאירי]?!

ועל כרחך הנידון בברייתא הוא בעצים רכין שהם בני מלילה, וראויים למאכל בהמה, וחוזרת הקושיה לרב יהודה, למה חייב חטאת על קטימתם?!

ומשנינן: הברייתא

חסורי מחסרא, והכי קתני

בה:

מוללו ומריח בו

. ואף

קוטמו ומריח בו

, או חוצץ בו את שיניו.

במה דברים אמורים

שמותר לקוטמו,

ב

עצים

רכין

הואיל ואוכלי בהמה הן.

אבל ב

עצים

קשין

, שאינם ראויין לבהמה -

לא יקטמנו

כדי להריח בו,

ואם קטמו, פטור אבל אסור

.

אבל

לחצוץ בו שיניו

-

לא יקטמנו

הואיל ועץ קשה אינו אינו מאכל בהמה.

ואם קטמו

-

חייב חטאת

.

הגמרא מביאה סתירה בין שתי ברייתות ומישבתם על פי החילוק שאמרה הגמרא:

תני

ברייתא

חדא: קוטמו ומריח בו

.

ותניא אידך

ברייתא:

לא יקטמנו להריח בו

, גזירה שמא יקטמנו כדי לחצוץ בו שיניו.

אמר רבי זירא אמר רב חסדא: לא קשיא

-

הא

דאמרינן קוטמו ומריח בו -

ב

עצי בשמים

רכין

הראויים למאכל בהמה, ואוכלי בהמה אין בהם משום תקון כלי.

הא

דאמרינן לא יקטמנו -

ב

עצי בשמים

קשין

, שאינם ראויים למאכל בהמה.

מתקיף לה רב אחא בר יעקב

:

ב

עצים

קשין

-

אמאי לא

יקטמנו להריח בו? וכי גוזרים על מי שקוטם ואינו מתכוין למטרת כלי, בגלל מי שקוטם בכוונה לתיקון כלי?!

ו

מאי שנא מהא דתנן: שובר אדם

בשבת

את החבית

, בסכין או בסיף, כדי

לאכול ממנה

[מן החבית] את ה

גרוגרות

שבחבית, היות ואין במקלקל שכזה שום איסור בשבת [רש"י שבת].

ובלבד שלא יתכוין

במעשהו

לעשות כלי

, שלא יתכוין לנוקבה יפה בפתח נאה [רש"י שבת], שהרי זה מתקן כלי.

הרי למדנו מכאן שאם אין כוונתו לעשיית כלי לא גזרו בו חכמים בגלל מתכוין?!

ועוד

תיקשי על שאסרנו לקטום כדי להריח:

הא רבא בר רב אדא ורבין בר רב אדא דאמרי תרווייהו

:

כי הוינן בי רב יהודה

[כשהיינו בביתו של רב יהודה]

הוה מפשח לן ויהיב לן אלותא אלותא

, [היה קורע ענפים מאילן תלוש, ונותן לנו ענף ענף] כדי להריח בו [תוספות], ו

אע"ג דחזיא

שראויים הענפים הללו

לקתתא

[לעשות מהם קתות, בתי יד]

דנרגי וחציני

, שראויים הם הענפים לקתות של קרדומים וגרזנים.

הרי שלא גזרו לאסור קטימת ענף כדי להריח, בגלל קטימה כדי לעשות ממנה כלי.

ומשנינן:

לא קשיא

מהא דרב יהודה:

כי

הא

דאסרינן קטימה להריח אטו קטימה לחצוץ בו שיניו -

רבי אליעזר

היא, הסובר בברייתא דלהלן כי קטימה לצורך עשיית כלי חשובה תיקון מדאורייתא.

ואילו

הא

דרב יהודה - כ

רבנן

, הסוברים בברייתא הזאת שאין הקטימה חשובה תיקון כלי מדאורייתא, כי תיקון כלאחר יד הוא, ולפיכך לא גזרו בקטימה להריח.

דתניא

:

רבי אליעזר אומר: נוטל אדם קיסם מ

עצים

שלפניו

כדי

לחצוץ בו שיניו

.

וחכמים אומרים: לא יטול אלא מאבוס של בהמה

, שלא נתנו עצים אלא להסקה, מלבד דבר הראוי לאכילה לאדם או לבהמה שהוא מוכן לכל צורך.

ושוין

רבי אליעזר וחכמים:

שלא יקטמנו

לקיסם שנטל מלפניו, מפני שהוא מתקן כלי [אבל אם נטל מאבוס של בהמה אין אסור לקוטמו, שהרי אוכלי בהמה הן, שיטמ"ק].

ואם קטמו

כדי

לחצוץ בו שיניו, ו

כדי

לפתוח בו הדלת

[כגון שקוטמו כדי לתוחבו בין שתי דלתות לפתוח בו את הדלת, מאירי], אם עשה כן:

בשוגג בשבת

-

חייב חטאת

.

במזיד ביום טוב

-

סופג את הארבעים, דברי רבי אליעזר

.

וחכמים אומרים: אחד זה

שבת

ואחד זה

יום טוב

אינו

אסור מן התורה לקוטמו

אלא משום שבות

, דתיקון כלאחר יד הוא ולא תיקון טוב, אלא אם כן מחתכו וממחקו בסכין.

ומפרשת הגמרא לפי זה את התירוץ:

לדעת

רבי אליעזר דקאמר התם

אם קוטמו לחצוץ בו שיניו הרי זה

חייב חטאת

היות ומדאורייתא אסור -

הכא

, בקוטמו להריח בו,

פטור אבל אסור

, גזירה אטו קטימה לחצוץ בו שיניו, והיינו ברייתא דלעיל.

ואילו לדעת

רבנן, דקא אמרי התם

אם קוטמו לחצוץ בו שיניו

פטור אבל אסור

-

הכא

, בקוטמו להריח בו,

מותר לכתחילה

.

ואף בקטימת ענף כדי להריח מותר לרבנן, מפני שאף אם יקטום כדי לעשות מהן קתות לדעת חכמים פטור אבל אסור, והיינו דרב יהודה.

ומתורצת הקושיא השניה דלעיל. ואילו הקושיא הראשונה מן המשנה דשובר חבית, תהיה מתורצת בתירוץ הגמרא על הקושיא הבאה.

ותמהה הגמרא על דינו של רבי אליעזר בברייתא:

ו

כי

לית ליה לרבי אליעזר

הגוזר על עשיית כלי שלא במתכוין אטו עשיית כלי בכוונה לעשות כלי -

הא דתנן: שובר אדם את החבית לאכול ממנה גרוגרות, ובלבד שלא יתכוין לעשות כלי

.

הרי שאין אנו גוזרים, וכעין דאקשינן לעיל?!

אמר רב אשי: כי תניא ההיא

משנה דמותר לשבור את החבית

במוסתקי

, חבית רעועה שדיבקוה בשרף של עץ הנקרא "מוסתקי", וכיון שרעועה היא אין לגזור בה שמא יתכוין לעשות כלי, כי יחוס עליה שמא תתקלקל החבית, ועושה נקב לכל הפחות שיוכל [תוספות בהבנת רש"י].

שנינו במשנה:

ומגבב מן החצר

ומדליק, שכל מה שבחצר מוכן הוא:

תנו רבנן: מגבב מן החצר ומדליק, שכל מה שבחצר מוכן הוא

.

ובלבד שלא יעשה צבורין צבורין

, והטעם מתבאר בגמרא בסמוך.

ורבי שמעון מתיר

אף לעשותו צבורין צבורין.

מפרשת הגמרא את מחלוקתם:

במאי קא מפלגי?

מר

תנא קמא -

סבר

: כשעושהו צבורין צבורין

מחזי דקא מכניף למחר וליומא אחרינא

[נראה הוא כמגבב לצורך מחר ויום אחר], ולפיכך אסור.

ומר

רבי שמעון -

סבר

: אין לחוש שמא יאמר הרואה לצורך מחר הוא מגבב, כי

קדרתו מוכחת עליו

, ניכר לכל שעבור הקדירה הוא מגבב ולצורך יום טוב.

שנינו במשנה:

אין מוציאין את האור

לא מן העצים

וכו

':

ומפרשינן:

מאי טעמא?

משום דקא "מוליד" ביום טוב

.

שנינו במשנה:

ואין מלבנין את הרעפים

לצלות בהן:

ותמהינן: וכי

מאי קא עביד

, מה איסור יש בדבר?!