ביצה 24a — התלמוד בעברית

אלא

זה הכלל: כל

המחוסר צידה

-

אסור, ושאינו מחוסר צידה

-

מותר.

גמרא:

ורמינהו

מהא דתנן:

ביברין של חיה ושל עופות

-

אין צדין מהם ביום טוב, ואין נותנין לפניהם מזונות.

קשיא חיה אחיה

. ו

קשיא עופות אעופות!

בשלמא חיה אחיה לא קשיא

;

הא

-

רבי יהודה, הא

-

רבנן.

דתנן: רבי יהודה אומר: הצד צפור למגדל וצבי לבית

-

חייב.

ויש לנו לדייק: הצד צבי

לבית הוא דמחייב, אבל

הצד צבי

לביברין

-

לא

מיחייב!

וחכמים אומרים

: הצד

צפור למגדל, ו

הצד

צבי לגנה, ולחצר ולביברין.

אלא עופות אעופות

-

קשיא!

וכי תימא

ד

הא נמי לא קשיא

.

כי

הא

-

בביבר מקורה,

ואילו

הא

-

בביבר שאינו מקורה

.

עדיין תיקשי:

והא בית, דכ

מו

ביבר מקורה דמי, ובין לרבי יהודה ובין לרבנן

הצד

צפור למגדל

-

אין,

הרי הוא חייב, אבל הצד ציפור

לבית

-

לא

מיחייב.

אמר רבה בר רב הונא: הכא

-

בצפור דרור עסקינן, שאינה מקבלת מרות.

דתנא דבי רבי ישמעאל: למה נקרא שמה "צפור דרור

"? על שם

ש

היא

דרה בבית כ

מו

בשדה.

השתא דאתית להכי, חיה אחיה נמי לא קשיא

.

הא

דמחייב -

בביבר קטן, הא

-

בביבר גדול.

ומבארת הגמרא:

היכי דמי ביבר קטן

, ו

היכי דמי ביבר גדול?

אמר רב אשי: כל היכא דרהיט אבתרה

שכאשר הוא רץ אחריו לתופסו

ומטי לה

ומגיע אליו

בחד שחיא

, כשהוא שוחה שחיה אחת אליה, הרי הוא

ביבר קטן

.

ואידך

הרי הוא

ביבר גדול.

אי נמי: כל היכא דאיכא עוקצי עוקצי

, פינות וזויות שהיא יכולה לברוח לשם, הרי הוא

ביבר גדול

.

ואידך

-

ביבר קטן.

רבן שמעון בן גמליאל אומר: לא כל הביברין שוין!

אמר רב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי שמעון בן גמליאל.

אמר ליה אביי

לרב יוסף:

הלכה

-

מכלל דפליגי!?

אמר ליה

רב יוסף לאביי:

ומאי נפקא לך מינה

אם נחלקו בדבר, כאשר יודע אתה את ההלכה?

אמר

ענה

ליה

אביי לרב יוסף במשל ידוע של שוטים: מעניין אותי לדעת אם נחלקו בדבר, גם אם יודע אני את ההלכה, כדי שלא יהיה לימודי בגדר מה שאומרים לתלמיד שוטה, שאינו יודע להבחין בין אמת לשיבוש:

"גמרא גמור

, למד את לימודך בלי שתצטרך להבחין בו בין אמת לטעות, ו

זמורתא תהא!

" יועיל לך "לימודך" כדי לזמר אותו ולשיר בו.

שנינו במשנה:

זה הכלל כל המחוסר צידה וכו'.

והוינן בה:

היכי דמי "מחוסר צידה

"?

אמר רב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל: כל שאומר "הבא מצודה, ונצודנו

"

אמר ליה אביי: והא אווזין ותרנגולין, שאומרים "הבא מצודה ונצודנו

",

ו

בכל זאת

תניא: הצד אווזין ותרנגולין ויוני הרדיסאות

-

פטור!

אמר רבה בר רב הונא אמר שמואל: הללו באין לכלובן לערב

.

והללו אין באין לכלובן לערב.

ופרכינן:

והרי יוני שובך ויוני עלייה, דבאין לכלובן לערב, ו

בכל זאת

תניא: הצד יוני שובך ויוני עלייה, וצפרים שקננו בטפיחין בבירות

-

חייב!?

אלא,

יש לתרץ אחרת:

אמר רבה בר רב הונא אמר שמואל: הללו באין לכלובן לערב ומזונותן עליך

.

והללו באין לכלובן לערב ואין מזונותן עליך.

רב מרי אמר

תירוץ אחר:

הני

-

עבידי לרבויי. והני לא עבידי

-

לרבויי.

.

ופרכינן:

כולהו נמי

-

עבידי לרבויי!?

ומשנינן:

לכלובן קאמרינן דעבידי לרבויי.

מתניתין:

מצודות חיה ועוף ודגים שעשאן מערב יום טוב

-

לא יטול מהן

את הניצודין בהן

ביום טוב, אלא אם כן יודע שנצודו מערב יום טוב.

ומעשה בנכרי אחד שהביא דגים לרבן גמליאל, ואמר

רבן גמליאל:

מותרין הן, אלא שאין רצוני לקבל הימנו.

גמרא:

והוינן בה: וכי מביאה המשנה

מעשה לסתור

את ההלכה האמורה בה?

ומשנינן:

חסורי מחסרא

במשנתנו

והכי קתני

בה:

ספק מוכן

-

אסור

.

ורבן גמליאל מתיר.

ומעשה נמי בנכרי אחד שהביא דגים לרבן גמליאל, ואמר: מותרין הן, אלא שאין רצוני לקבל הימנו.

אמר רב יהודה אמר שמואל: אין הלכה כרבן גמליאל.

ואיכא דמתני לה אהא דתניא: ספק מוכן, רבן גמליאל מתיר ורבי יהושע אוסר.

ועל כך

אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי יהושע.