בבא בתרא 8b — התלמוד בעברית

כי

פדיון שבוים, מצוה רבה היא

יותר ממצות צדקה.

אמר ליה רבא לרבה בר מרי: מנא הא מילתא?

מהו המקור למה

דאמור רבנן דפדיון שבוים מצוה רבה היא

.

אמר ליה: דכתיב,

הקדוש ברוך הוא אמר לירמיה, אמור לעם ישראל בנבואה שאמרתי לגרשם מארצי ויצאו ממנה , והוסיף הקדוש ברוך הוא ואמר לירמיה [ירמיה טו] '

והיה כי יאמרו אליך אנה נצא? ואמרת אליהם: כה אמר ה', אשר למָות למָות, ואשר לחרב לחרב, ואשר לרעב לרעב, ואשר לשבי לשבי

' -

ואמר רבי יוחנן כל

עונש

ה

מוזכר

מאוחר בפסוק זה קשה מחבירו

. והעונש השני המוזכר בפסוק '

חרב

', עונש זה

קשה ממות.

ומבארת הגמרא מהו המקור שחרב קשה ממות -

אי בעית אימא

אפשר להוכיח זאת מ

קרא

פסוק המבואר להלן,

ואי בעית אימא

דבר זה הוא מ

סברא

.

ומפרשת הגמרא:

אי בעית אימא

דבר זה שחרב קשה ממות נלמד מ

סברא

, כי

האי

שמת במיתת חרב,

קא מינוול,

מתלכלך בדמו.

ו

אילו

האי

שמת במיטתו,

לא קא מינוול!

ואי בעית אימא,

דבר זה שמיתת חרב קשה ממות, נלמד מ

קרא,

שנאמר בתהלים '

יקר בעיני ה' המותה לחסידיו

'. ודורשת הגמרא שכונת הפסוק הוא, שכבוד הוא לחסידים למות במיתה טבעית, ולא בחרב או ברעב.

וכן

רעב,

שהוא העונש המוזכר שלישי בפסוק,

קשה מ

מיתת

חרב

המוזכרת לפני רעב.

ומפרשת הגמרא מהו המקור שמיתת רעב קשה ממיתת חרב.

אי בעית אימא

אפשר להוכיח זאת מ

קרא,

מהפסוק המבואר להלן,

ואי בעית אימא

הוא מ

סברא.

איבעית אימא סברא

, שהרי,

האי

שמת במיתת רעב

קא מצטער

עד שמת,

ו

אילו

האי

שמת בחרב

לא קא מצטער

כי מיד מת.

ו

איבעית אימא קרא

, שנאמר במגילת איכה '

טובים היו חללי חרב מחללי רעב

', הרי, שרעב קשה מחרב.

שבי,

שהוא העונש האחרון המוזכר בפסוק [

קשה מכולם

], משום

דכולהו איתנהו ביה.

שבעונש זה כלולים כל העונשים האחרים, שהרי השבוי נמצא ביד שוביו, והם יכולים לעשות בו כל מה שרוצים, למות [עי' הערה ], או להרגו בחרב או ברעב. ומכאן שמצוה רבה לפדות שבויים .

תנו רבנן, קופה של צדקה, נגבית

מהציבור

בשנים,

ואין אדם אחד גובה כסף מן הציבור.

ומתחלקת

לעניים

בשלשה

אנשים.

וטעם הדבר:

נגבית בשנים

, משום

שאין עושים "שררות" על הצבור פחות משנים.

ולהלן יבואר מדוע גביית הצדקה היא ענין של 'שררה'.

ומתחלקת בשלשה,

כי כאשר דנים כמה כסף צריך כל עני ועני, הרי זה

כדיני ממונות,

ואין דנים דיני ממונות פחות משלשה.

קופה של

תמחוי,

שאוספים מבני העיר מיני מאכל ומחלקים לעניים,

נגבית בשלשה

אנשים,

ומתחלקת בשלשה

.

וטעם הדבר שנגבית רק על ידי שלשה אנשים, הוא משום

שגבויה

וחלוקה שוים.

שבאותו יום שגובים מבני העיר את האוכל, באותו יום עצמו מחלקים את האוכל לעניים כמבואר להלן, וכיון שבחלוקה צריך שלשה כמו ששנינו לעיל שהרי זה כדיני ממונות, לכן גם גובים בשלשה, כדי שלא יצטרכו כל יום לטרוח ולחפש אדם שלישי לחלק. מה שאין כן קופה של צדקה, שאין מחלקים את המעות ממנה אלא פעם אחת בכל שבוע.

תמחוי,

אוכל לעניים, מחלקים

בכל יום.

אבל

קופה

של כסף, אין מחלקים אלא

מערב שבת לערב שבת

, ומכסף זה ניזונים העניים במשך השבוע.

תמחוי,

ניתן אף

לעניי עולם

שאינם עניי עיר זו. אבל

קופה,

כסף הנגבה מבני העיר, אינו ניתן אלא

לעניי העיר

בלבד.

ורשאים בני העיר

, אם רבו עניי עולם בעיר,

לעשות קופה תמחוי.

לתת אף לעניי עולם.

ו

כן רשאים לעשות מה

תמחוי קופה

ולתיתה רק לעניי העיר.

ו

כן רשאים

לשנותה

את מטרת כספי הצדקה, ו

ל

עשות בהם

כל מה שירצו

לצרכי ציבור .

ורשאין בני העיר להתנות על המדות

, לקבוע את מידות הנפח והמשקל שבהם ימכרו בעיר, כגון לקבוע כמה היא 'סאה', אם במידה גדושה או במידה מחוקה.

ועל

השערים,

לקבוע את שער החיטין והיין, שלא ימכרו יותר משער זה,

ועל שכר פועלים,

לקבוע מהו שכר הפועלים בעיר.

ולהסיע,

לקנוס את מי שעובר

על קיצתן,

על מה שקצבו בני העיר .

אמר מר

, שנינו לעיל,

אין עושין שררות על הצבור פחות משנים.

מנא הני מילי?

מהו המקור לכך.

אמר רב נחמן, אמר קרא

, נאמר בנדבת המשכן '

והם

[חכמי הלב]

יקחו את הזהב' וגו'

כדי לעשות מהם את הבגדים. ומפסוק זה [האומר "הם", לשון רבים, רואים אנו שאין גובים מהציבור בפחות משנים .

ומדייקת הגמרא: מפסוק זה משמע, כי דוקא

שררות,

מינוי על הציבור

הוא דלא עבדי

בפחות משנים, ולכן רק שנים גובים כספים מן הציבור.

הא הימוני,

אבל לענין נאמנות,

מהימן

גם אחד להיות גזבר.

ודבר זה

מסייע ליה לרבי חנינא.

דאמר רבי חנינא, מעשה ומינה רבי שני אחין

להיות גזברים

על הקופה

, וקרובים אינם נאמנים כשנים, ואף על פי כן מינה אותם רבי לגזברים, שהרי גם אחד נאמן להיות גזבר .

ודנה הגמרא:

מאי שררותא,

מהי השררה שיש לגבאי צדקה?

ומבארת:

דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה, לפי שממשכנין

הגבאים

על הצדקה

למי שאינו רוצה לתת,

ואפילו בערב שבת,

ואינו יכול לומר טרוד אני.

וזוהי השררה, שממונים הגבאים למשכן את בני העיר בעל כרחם .

ומקשינן:

איני!

וכי כן הוא, שממשכנים את מי שאינו רוצה לתת צדקה?

והא כתיב,

שהקדוש ברוך הוא מבטיח [ירמיה ל]: '

ופקדתי על כל לוחציו

' [אשגיח להעניש את כל לוחצי עם ישראל].

ואמר רבי יצחק בר שמואל בר מרתא משמיה דרב, ואפילו על גבאי צדקה!

ואם כן מוכח, שאסור למשכן את מי שאינו רוצה לתת צדקה.

ומשנינן:

לא קשיא. הא,

זה ששנינו כי ממשכנים את מי שאינו רוצה ליתן צדקה, מדובר באדם

דאמיד,

ויש לו כסף, אלא שאינו רוצה ליתן. ו

הא

דמוכח מדברי רב שאין למשכן, הוא באדם

דלא אמיד,

שאין לו כסף.

ומביאה הגמרא ראיה, שכופין את מי שיש לו לתת צדקה -

כי הא,

כמו

דרבא,

אכפיה לרב נתן בר אמי

שהיה עשיר גדול ,

ושקיל מיניה

ונטל ממנו

ארבע מאה זוזי לצדקה.

נאמר בספר דניאל [יב ג]: '

והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע

, ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד'. ודורשת הגמרא:

'והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע'. ה'משכילים',

זה דיין ש

משכיל ו

דן דין אמת

לאמתו

.

'

ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד

',

אלו גבאי צדקה

שמזכים את הרבים במצות צדקה .

במתניתא תנא

הברייתא דורשת את הפסוק באופן שונה. '

והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע

'.

ה'משכיל',

זה דיין שדן דין אמת לאמתו, ו

כן

גבאי צדקה

שמשכילים לדעת מה כל עני צריך.

'

ומצדיקי הרבים ככוכבים

לעולם ועד

',

אלו מלמדי תינוקות,

והם מצדיקי הרבים שמלמדים ומחנכים את התינוקות לדרך טובה .

כגון מאן?

מיהו הדוגמה למלמד תינוקות הנחשב ל'מצדיקי הרבים'?

אמר רב, כגון רב שמואל בר שילת

. שהיה מלמד תינוקות מסור, כמו שמצאנו במעשה הבא.

דרב אשכחיה

פגש

לרב שמואל בר שילת, דהוה קאי בגינתא

שהיה עומד בגינה,

אמר ליה

רב לרב שמואל בר שילת, האם

שבקתיה

עזבת

להימנותך?

הלא אתה רגיל ללמד את תלמידיך באמונה ולשבת אתם תמיד!?

אמר ליה, הא תליסר שנין דלא חזיא לי,

הרי שלש עשרה שנים לא ראיתי אותם, שעזבתי את תלמידי,

והשתא נמי, דעתאי עלויהו.

ובכל זאת גם עכשיו, שאני עומד פה, דעתי עליהם.

ולאחר שהתבאר בברייתא שהדיינים יזהירו כאור הרקיע, ומלמדי תינוקות יזהירו כאור הכוכבים, דנה הגמרא:

ורבנן, מאי?

לאיזה אור יזכו תלמידי חכמים היושבים ועוסקים בתורה תמיד?

אמר רבינא

, עליהם הכתוב אומר, '

ואוהביו, כצאת השמש בגבורתו

'.

אור זה עדיף מכל האורות האחרים.

ועתה הגמרא מביאה ברייתא, שבה מבואר כמה תקנות לגבאי צדקה, שלא יחשדו כגנבים.

תנו רבנן: גבאי צדקה אינן רשאין לפרוש זה מזה,

אלא חייבים לגבות יחד, שאם יראו האנשים שגובה רק אחד, יחשדוהו שרוצה לגנוב.

אבל פורש זה לשער וזה לחנות,

ובלבד שיושבי החנות ויושבי השער יראו ממקומם גם את הגבאי השני.

ואם

מצא

גבאי הצדקה

מעות בשוק

, אף על פי שמעות אלו שיכים לו, שהרי המוצא מעות בשוק הרי אלו שלו, בכל זאת

לא יתנם בתוך כיסו,

כי אנשים שיראוהו נותן מעות לכיסו, יחשדוהו בגניבת כספי צדקה.

אלא, נותנן לתוך ארנקי של צדקה, ולכשיבא לביתו יטלם

לעצמו.

כיוצא בו

, אם

היה

גבאי הצדקה

נושה בחבירו מנה, ופרעו

לו חבירו

בשוק, לא יתננו לתוך כיסו,

שלא יחשדוהו שגונב כספי צדקה,

אלא נותנן לתוך ארנקי של צדקה, ולכשיבא לביתו, יטלם

.

תנו רבנן: גבאי צדקה ש

יש להם פרוטות נחושת של צדקה, ו

אין להם עניים לחלק, פורטין

את פרוטות הנחושת שבידים למטבעות כסף, כדי שלא יחלידו הפרוטות. אך הם פורטים רק

לאחרים,

שאנשים אחרים נותנים להם מעות כסף, והגבאים נותנים להם מעות נחושת תמורתם.

אבל,

ואין פורטין לעצמן.

אין הם רשאים לתת מעות כסף משלהם וליטול תמורתם מעות נחושת, שלא יאמרו שפרטו לעצמם בזול.

וכן,

גבאי תמחוי ש

יש להם מיני מאכל, ו

אין להם עניים לחלק, מוכרין לאחרים

את המאכלים,

ואין מוכרין לעצמן,

שלא יאמרו שמכרו לעצמם בזול. והגמרא בפסחים [יג א] מבארת, שדין זה נלמד מהפסוק 'והייתם נקיים מה' ומישראל'.

ובשעה שמונים הגבאים

מעות של צדקה, אין מונין אותן שתים

שתים, שלא יאמרו שהגבאי נוטל שנים ומונה בפיו רק אחד.

אלא,

מונים את המעות

אחת אחת

.

אמר אביי, מריש,

מתחילה,

לא הוה יתיב,

לא ישב

מר

רבה

אציפי

על מחצלות

דבי כנישתא

של בית הכנסת, כיון שמחצלות אלו נקנות ממעות קופה של צדקה, וסבר רבה שאסור לקנות ממעות צדקה דברים אחרים.

אך

כיון דשמעה להא דתניא

'

ולשנותה לכל מה שירצו

', שמותר לשנות את כספי צדקה לכל מה שירצו הציבור,

הוה יתיב

ישב רבה על אותם מחצלות .

אמר אביי, מריש

מתחילה

הוה עביד מר,

עשה רבה

תרי כיסי

שני כיסים לצדקה, א

חד לעניי דעלמא

שאינם בני העיר הזאת,

ו

א

חד לעניי דמתא

לעניי העיר, כי סבר רבה שאין לתת לעניי עולם ממעות שנאספו לצורך עניי העיר.

אך

כיון דשמעה להא דאמר ליה שמואל לרב תחליפא בר אבדימי: עביד חד כיסא.

עשה לך כיס אחד בלבד לכספי צדקה,