גרסת טקסט של הדף: מקור ותרגום
בבא בתרא 48b — התלמוד בעברית
ולא אמרן שתליוהו וזבין זביניה זביני, אלא רק ב אופן שאנסוהו למכור שדה סתם , שלא סיימו איזה שדה חייב למכור, והוא מעצמו בחר שדה אחת, ומכרה. שהיות ונתנו לו את האפשרות לבחור את השדה, בוחר הוא בשדה הגרועה…
הטקסט המקורי — בבא בתרא 48b
ולא אמרן
שתליוהו וזבין זביניה זביני,
אלא
רק
ב
אופן שאנסוהו למכור
שדה סתם
, שלא סיימו איזה שדה חייב למכור, והוא מעצמו בחר שדה אחת, ומכרה. שהיות ונתנו לו את האפשרות לבחור את השדה, בוחר הוא בשדה הגרועה ביותר, ובכך הוא מגלה את דעתו שנוח לו למוכרה מחמת רעתה.
אבל ב
אנסוהו על
שדה זו
[שדה מסויימת] -
לא
הוה זביניה זביני לדעת רבא.
ו
אפילו
ב
"
שדה זו
",
נמי, לא אמרן
שאינו מכר,
אלא דלא ארצי
, שלא מנה בעל הבית
זוזי
, את המעות שקיבל מן המאנס, שבכך גילה דעתו שאינו מעונין במכירה.
אבל
, אם
ארצי
, מנה בעל הבית
זוזי
-
לא
אמרינן שאין המכר חל, אלא אכן חל המכר!
ולא אמרן
שבשדה זו ולא ארצי לזוזי, אין המכר חל,
אלא
באופן
דלא הוה ליה לאישתמוטי
, שלא היתה בידי המוכר האפשרות להשתמט מלמכור.
אבל
, אם
הוה ליה
למוכר
לאישתמוטי
מן המאנס, וכגון שיאמר לו למאנס: המתן לי עד למחר או עד שתבוא אשתי, ולא עשה כן -
לא
אמרינן שאין המכר חל, אלא חל המכר! אך מסקנת הגמרא היא:
והלכתא
-
בכולהו
, אף כשלא מנה את המעות, ואף כשלא יכל להשתמט,
דהוו זביניה זביני, ואפילו ב
"
שדה זו
" -
דהא
, שהרי
אשה
, כאשר מכריח אותה אדם להתקדש לו בעל כרחו, כ"
שדה זו
"
דמיא
, שהרי הוא מכריחה להתקדש דוקא לו ולא משאיר בידה את הבחירה למי להתקדש,
ו
מכל מקום
אמר אמימר: תליוה
לאשה,
וקדיש
אותה -
קדושיו קדושין
.
מר בר רב אשי אמר: באשה
כשתלוה וקדיש,
ודאי קדושין לא הוו
-
ולא מן הדין, אלא תקנת חכמים היא, משום ש
הוא עשה שלא כהוגן
שאנסה להתקדש לו,
לפיכך עשו עמו
חכמים
שלא כהוגן
, שלא כדין תורה,
ואפקעינהו רבנן לקידושיה מיניה
. הפקיעו חכמים את הקדושין ממנו.
אמר ליה רבינא לרב אשי: תינח
היכא
דקדיש בכספא
[כשאנסה וקידשה בכסף] דשפיר שייך לומר: הפקירו חכמים את מעות הקידושין ממנו, שהרי "הפקר בית דין הפקר" וממילא אין חלים הקידושין שהרי אין המעות שלו; אבל אם אנסה ו
קדיש בביאה מאי איכא למימר!?
אמר ליה
רב אשי לרבינא:
שויוה רבנן לבעילתו בעילת זנות!
מעשה ב
טאבי
שהיה אדם אלים, ד
תלא לפאפי אכינרא, וזבין
[תלהו לאדם בשם פאפי על אילן ששמו כינרא, ומכר פאפי לטאבי את שדהו]!
מסר פאפי מודעת ביטול, שרק מחמת אונס מכר, אך אין רצונו למכור.
חתם רבה בר בר חנה
ועד אחר עמו לפאפי
אמודעא
[על המודעה שמסר פאפי קודם שנכתב שטר המכירה].
ו
חתם רבה בר בר חנה גם
אאשקלתא
[על שטר המכירה].
אמר רב הונא: מאן דחתים אמודעא, שפיר חתים
[מי שחתם על המודעה טוב עשה], כלומר, הועילה המודעה שמסר, כדי לבטל את המכירה. ואף
מאן דחתים אאשקלתא, שפיר חתים
. כלומר, אף החתימה על השטר הועילה, לקיים את המכירה!
ומקשינן: והרי
מה נפשך!?
אי מודעא, לא אשקלתא
, אם מועילה המודעה לבטל, אי אפשר שיועיל השטר לקיים
; ואי אשקלתא, לא מודעא
, ואם מועיל השטר לקיים, לא מועילה המודעה לבטל!?
ומשנינן:
הכי קאמר: אי לאו
שמסר פאפי
מודעא, מאן דחתים אאשקלתא, שפיר חתים
. כלומר: אם לא שנחתמה המודעא על מכירה זו, היה שטר הקניין קיים, ואף על פי שתלוהו לפאפי -
כי
רב הונא
הולך
לטעמיה
[לשיטתו],
דאמר רב הונא: תליוהו וזבין, זביניה זביני
.
ומקשינן:
איני
, כלומר, האיך ביטלה המודעה שחתם עליה רבה בר בר חנה, את שטר המכירה שחתם הוא עצמו בה!?
והאמר רבי נחמן: העדים ש
חתמו על שטר הלואה, ו
אמרו
לאחר זמן:
"אמנה היו דברינו
", שכאשר חתמנו על השטר, חתמנו עליו ביד הלוה, שהחתים אותנו על שטר כדי שיהיה מוכן בידו לכשירצה ללוות, והוא מסר את השטר למלוה אף קודם שלוה, כי האמינו למלוה שלא יתבע ממנו את החוב עד שילוה,
אין נאמנים
.