בבא בתרא 10b — התלמוד בעברית

ואי זו היא

צדקה

שמצילתו ממיתה משונה

זו צדקה שהנותן

נותנה ואינו יודע למי נותנה

, והעני

נוטלה ואינו יודע ממי נוטלה

.

ומה שאמרו שהצדקה המעולה היא הצדקה ש

נותנה ואינו יודע למי נותנה

, הוא

לאפוקי מ

הצדקה

ד

נתן

מר עוקבא.

בכתובות [סז ב] מבואר, שמר עוקבא היה רגיל להניח כל יום ארבע זוזים בחור שעשוי במפתן דלת העני. ובצדקה זו ידע הנותן למי הוא נותן את הצדקה, ואין זו הצדקה המצילה מדין גהינם.

ומה שאמרו שהצדקה המעולה היא הצדקה שהעני

נוטלה ואינו יודע ממי נוטלה

, הוא

לאפוקי מ

הצדקה

ד

נתן

רבי אבא.

שהיה צורר את הכסף בסודרו, ומפשיל את סודרו לאחוריו, ובאו עניים ונטלו מהכסף ללא שרב אבא ראה מי נוטל. וצדקה זו אף שלא ידע הנותן למי נתן, אבל הנוטל ידע ממי נטל.

ואלא היכי ליעביד?

כיצד יעשה אדם צדקה באופן המעולה ביותר בצורה שלא ידע הנותן למי נותן ולא ידע הנוטל ממי נטל?

ליתיב לארנקי של צדקה!

והגבאים יחלקו לעניים.

מיתיבי

, הרי שנינו בברייתא,

מה יעשה אדם ויהיו לו בנים זכרים?

רבי אליעזר אומר יפזר מעותיו לעניים

,

רבי יהושע אומר ישמח אשתו לדבר מצוה

קודם שיפקדנה .

וממשיכה הברייתא:

רבי אליעזר בן יעקב אומר, לא יתן אדם פרוטה לארנקי של צדקה, אלא אם כן ממונה עליה

אדם נאמן

כרבי חנניא בן תרדיון

ואם אינו מוצא קופה שממונה עליה אדם כזה, לא יתן את הכסף לקופת צדקה אלא יחלקנו בעצמו - וקשה כיצד אמרו דלעולם יתן אדם את כספו לקופה של צדקה.

ומשני

כי קא אמרינן

מה שאמרנו שיתן אדם את כספו לקופה של צדקה, הוא רק באופן

דממני עלה

על קופה זו אדם נאמן

כרבי חנניא בן תרדיון

.

אמר רבי אבהו: אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם במה תרום קרן ישראל?

אמר לו בכי תשא

כאשר אתה מונה אותם טול מהם כסף לצדקה, ועל ידי זה תתרומם קרנם ! וכמו שנאמר בפסוק 'כי תשא את ראש בני ישראל, ונתנו איש כופר נפשו'.

ואמר רבי אבהו, שאלו את שלמה בן דוד, עד היכן כחה של צדקה?

אמר להן, צאו וראו מה פירש דוד אבא

בתהלים: '

פזר נתן לאביונים צדקתו עומדת לעד קרנו תרום בכבוד

'!

רבי אבא אמר

גודל כוחה של הצדקה נלמד

מהכא

נאמר בישעיה '

הוא מרומים ישכון, מצדות סלעים משגבו, לחמו נתן מימיו נאמנים

' ודורשת הגמרא את הפסוק,

מה טעם

התברך האדם בברכות אלו ד

מרומים ישכון

ו

מצדות סלעים משגבו

, אין זה אלא

משום דלחמו נתן

לעניים

ומימיו נאמנים!

ואמר רבי אבהו: שאלו את שלמה איזהו בן העולם הבא?

אמר להם, כל שכנגד זקניו כבוד.

כלומר, זה שחולקים לו כבוד בעולם הזה מחמת חכמתו ולא משום עשרו .

ומביאה הגמרא מעשה המוכיח שהחכמים החשובים בעולם הזה, חשובים גם בעולם הבא.

כי הא דרב

יוסף בריה דרבי יהושע חלש

חלה

אינגיד,

ומת.

אמר ליה אבוה, מאי חזית

מה ראית בעולם הבא.

אמר ליה, עולם הפוך ראיתי

, כי מי שהיו בעולם הזה

עליונים

מחמת עשירותם ולא מחמת חכמתם , בעולם הבא הם

למטה, ו

אילו מי שהיו בעולם הזה

תחתונים

מושפלים מחמת עניותם, בעולם הבא הם

למעלה

.

אמר ליה

אביו, אין זה עולם הפוך אלא

עולם ברור ראית!

כי העולם הזה הוא העולם ההפוך שמכבדים בו את העשירים .

והמשיך רבי יהושע לשאול את בנו:

ואנן, היכי חזיתינן?

היאך מחשיבים שם אותנו, תלמידי חכמים.

אמר ליה, כי היכי דחשבינן הכא חשבינן התם.

כמו שבעולם הזה התלמידי חכמים חשובים ונכבדים, כן הוא בעולם הבא.

והוסיף ואמר רב יוסף לאביו:

ושמעתי שהיו

פמליה של מעלה

אומרים, אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו

שיודע לגרוס את תלמודו !

ו

עוד

שמעתי שהיו אומרים

, ד

הרוגי מלכות אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתן

מרוב מעלתם .

מאן נינהו?

מי הם אותם הרוגי מלכות שאין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתם.

אילימא

אם הכונה ל

רבי עקיבא וחבריו

, יקשה וכי רק

משום

שהיו

הרוגי מלכות

לכן אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתם

ותו לא?

וכי לא היה להם עוד זכויות מלבד זה, הלא

פשיטא

ש

בלאו הכי

גם ללא שהיו הרוגי מלכות,

נמי

לא היתה כל בריה יכולה להיות במחיצתם.

אלא

הכונה ל

הרוגי לוד,

שהם האחים לולינוס ופפוס שהרגם טוריינוס הרשע, לאחר שנמצאה בת המלך הרוגה, וחשדו שישראל הרגה, גזרו להשמיד את ישראל, וקמו אותם שני אחים ואמרו אנו הרגנוה, כדי להציל את ישראל. ועליהם אמרו, דכיון שהיו הרוגי מלכות, אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתם.

תניא, אמר להן רבן יוחנן בן זכאי

לתלמידיו, בני, מהו שאמר הכתוב

'

צדקה תרומם גוי וחסד לאומים חטאת

'?

נענה רבי אליעזר ואמר

, כך פירוש הפסוק - '

צדקה תרומם גוי

'

אלו ישראל

, כי ישראל קרויים 'גוי'

דכתיב

'

ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ

'. ומה שאמר הפסוק '

וחסד לאומים חטאת

' פירושו ד

כל צדקה וחסד שאומות עובדי כוכבים עושין, חטא הוא להן

ולא מצוה,

לפי

שאינם עושין

את הצדקה וחסד

אלא להתגדל בו

כדי להאריך את ימיהם ,

כמו שנאמר

: כורש ציוה לתת ליהודים בקר וצאן כדי '

די להוון מהקרבין ניחוחין לאלהה שמיא

שיקריבום הכהנים לריח ניחוח לה'

ומצליין לחיי מלכא ובנוהי

' ויהיו מתפללים על חיי המלך ובניו. הרי שכל מטרתו של כורש במה שנתן קרבנות היא לטובת עצמו בלבד שיתפללו עליו.

ומקשינן:

ודעביד הכי

וכי מי שעושה צדקה באופן זה שמתכוין לטובת עצמו

לאו צדקה גמורה היא?

וה

לא

תניא, האומר סלע זו לצדקה בשביל שיחיו בני ובשביל שאזכה לעולם הבא הרי זה צדיק גמור!

ואם כן מדוע הגויים הנותנים צדקה לטובת עצמם, נחשבת להם צדקה זו כחטא.

ומשנינן:

לא קשיא

.

כאן

בברייתא שמבואר דהנותן צדקה לטובת עצמו הרי זה צדיק גמור, זהו

בישראל

שנותן צדקה. כי ישראל דעתו לשמים, ואף אם לא יחיה בנו אינו מתחרט על נתינת הצדקה ואינו מהרהר אחר מידת הדין . ואילו

כאן

שדרש רבי אליעזר דאומות העולם הצדקה נחשבת להם לחטא, הלא הוא

ב

צדקה שנותן

עובד כוכבים

ועובד כוכבים שנותן להנאת עצמו צדקתו נחשבת לחטא, שהרי אינו נותן אלא על דעת כן, ואם לא תתקים משאלתו הוא מתחרט על נתינת הצדקה.

נענה רבי יהושע ואמר

על מה ששאל רבן יוחנן בן זכאי מהו שאמר הכתוב 'צדקה תרומם גוי וחסד לאומים חטאת', ופירש רבי יהושע:

'

צדקה תרומם גוי

'

אלו ישראל

שנקראים 'גוי', כמו

דכתיב

'

ומי כעמך ישראל גוי אחד

'. ומה שאמר הפסוק '

וחסד לאומים חטאת

' פירושו ש

כל צדקה וחסד שעובדי כוכבים עושין, חטא הוא להן

ולא מצוה,

לפי

שאין עושין

את הצדקה

אלא כדי שתמשך מלכותן

לאורך זמן.

שנאמר

בספר דניאל, שפתר לנבוכדנצאר את חלומו, שעתיד נבוכדנצאר להטרד ממלכותו ולהיות עם בהמה וחיה. ואז יעץ דניאל לנבוכנצאר: '

להן מלכא מלכי ישפר עליך,

לכן תיטב בעיני המלך עצתי,

וחטיך בצדקה פרוק,

ואת חטאך תפדה בצדקה

ועויתך במיחן עניין

ואת עוונותיך תכפר על ידי שתחון את העניים, ו

הן

אז אם תשמע לעצתי ותיתן צדקה

תהוי ארכא לשלותיך

תהיה ארוכה שלותך ותשב על מלכותך בטח. הרי, שאין הגוים נותנים צדקה אלא כדי שתמשך מלכותם .

נענה רבן גמליאל ואמר

: כך יש לפרש את הפסוק 'צדקה תרומם גוי וחסד לאומים חטאת', ופירש רבן גמליאל '

צדקה תרומם גוי

'

אלו ישראל

שנקראים 'גוי', כמו

דכתיב

'

ומי כעמך ישראל

גוי אחד'. ומה שאמר הפסוק '

וחסד לאומים חטאת

' פירושו ד

כל צדקה וחסד שעובדי כוכבים עושין חטא הוא להן

ולא מצוה,

לפי שאין עושין

את הצדקה

אלא

כדי

להתיהר בו

.

וכל המתיהר נופל בגיהנם, שנאמר

'

זד יהיר לץ שמו, עושה בעברת זדון

' ודורשת הגמרא את הפסוק, שהלץ ידון ב'עברה'.

ואין עברה אלא גיהנם, שנאמר

על יום הדין '

יום עברה

היום ההוא

'.

אמר רבן גמליאל

: על אף כל הדרשות שדרשו על הפסוק 'צדקה תרומם גוי וחסד לאמים חטאת',

עדיין אנו צריכין ל

דרשת רבי אלעזר שהיה מהר ה

מודעי

, ש

רבי אלעזר המודעי אומר

כך יש לפרש את הפסוק: '

צדקה תרומם גוי

'

אלו ישראל

הקרויים 'גוי'

דכתיב

'

ומי כעמך ישראל גוי אחד

', ומה שאמר הפסוק '

וחסד לאומים חטאת

' כך פירושו:

כל צדקה וחסד שעובדי כוכבים עושין, חטא הוא להן

ולא מצוה

לפי שאין עושין

צדקה זו

אלא לחרף אותנו בו

.

שנאמר

כשהגלה נבוזראדן את ישראל אמר לירמיה '

ויבא ויעש ה' כאשר דבר כי חטאתם לה' ולא שמעתם בקולו ו

לכן

היה לכם הדבר הזה

' - ובשעה זו עשה נבוזראדן צדקה עם ירמיה שהיה מתיר אותו מן האזיקים, ובאותה שעה חירף את עם ישראל. הרי שאין הגויים עושים צדקה אלא כדי לחרף את עם ישראל.

נענה רבי נחוניא בן הקנה ואמר

, כך יש לפרש את הפסוק 'צדקה תרומם גוי וחסד לאמים חטאת': '

צדקה תרומם גוי וחסד

'

לישראל!

כלומר שהמילה 'וחסד' הכתובה בפסוק מוסבת על ישראל, ולא כמו שדרשו שאר האמוראים . והמשך הפסוק הוא '

ולאומים חטאת

' כלומר שלגויים יש חטא בלבד ואין בהם צדקה וחסד.

אמר להם רבן יוחנן בן זכאי לתלמידיו נראין דברי רבי נחוניא בן הקנה מדברי ומדבריכם, לפי שהוא נותן צדקה וחסד לישראל

,

ולעובדי כוכבים

אינו נותן אלא

חטאת

בלבד, ואילו לדבריכם נאמר על הגויים 'חסד'.

וקשה: ממה שאמר רבי יוחנן 'נראין דברי רבי נחוניה בן הקנה מדברי ומדבריכם',

מכלל,

מכך יש ללמוד,

דהוא,

רבי יוחנן עצמו,

נמי אמר

גם דרש פסוק זה, ועל דרשתו זו אמר שנראין דברי רבי נחוניה יותר מדברי.

ו

מאי היא?

מהי הדרשה שדרש רבי יוחנן -

דתניא, אמר להם רבן יוחנן בן זכאי, כשם ש

קרבן

החטאת מכפרת על ישראל, כך צדקה מכפרת על אומות העולם.

כי רבי יוחנן דרש את הפסוק 'צדקה תרומם גוי וחסד לאומים חטאת', באופן שכל הפסוק עוסק באומות העולם. כלומר שהצדקה שעושים הגויים תרומם אותם והחסד יכפר עליהם כקרבן חטאת .

איפרא הורמיז

[שם אשה ]

אימיה דשבור מלכא, שדרה ארבע מאה דינרי

שלחה ארבע מאות דינרים

לקמיה דרבי אמי

כדי שיתנם לצדקה

ולא קבלינהו

ולא קיבל רב אמי ממנה.

ושוב

שדרינהו

שלחה את המעות

קמיה דרבא, וקבלינהו משום שלום מלכות

.

כאשר

שמע רבי אמי

שרבא קיבל את המעות,

איקפד

על רבא, ו

אמר

: וכי

לית ליה,

האם רבא אינו סובר את מה שכתוב בפסוק '

ביבש קצירה תשברנה, נשים באות מאירות אותה

'!? ופירוש פסוק זה הוא, כי בשעה שיכלו הזכויות שיש ביד הגויים, ותתיבש לחלוחית מעשי הצדקה שהיו בידם, אז ישברו, ואז אפילו עם חלש כנשים יוכלו להדליק ולבער אותם . ואם כן, אין לעזור להם לעשות מעשי צדקה, כדי שישבר כוחם.

ומבארת הגמרא מה היתה דעתו של רבא שנטל את הכסף:

ורבא

נטל את הכסף

משום שלום מלכות

.

ו

מוסיפה הגמרא ד

רבי אמי נמי

סבר שיש לקחת את הכסף

משום שלום מלכות

אלא שהוא סבר

דאיבעי ליה למפלגינהו

שהיה על רבא לחלק את הכסף

לעניי עובדי כוכבים

כדי שלא תהיה זכות צדקה למלכה.

ו

באמת

רבא נמי לעניי עובדי כוכבים יהבינהו

ורבי אמי דאיקפד

ומה שהקפיד עליו רב אמי

הוא

משום שחשב שרבא נתן את המעות לעניי ישראל, משום

דלא סיימוה קמיה

שלא סיימו לספר לו שרבא נתן את המעות לעניי הגויים.