גרסת טקסט של הדף: מקור ותרגום
בבא בתרא 109a — התלמוד בעברית
ומקשה הגמרא: טעמא דאיכא האי פירכא, ["כלום יש יבום אלא במקום שאין בן"] הא לאו הכי הוה אמינא אח עדיף, וקשה, מדוע נזקקנו לפירכא זו, תיפוק ליה דהכא תרתי [בן עדיף על האח בשני מקרים, ליעדה, ולשדה אחוזה]…
הטקסט המקורי — בבא בתרא 109a
ומקשה הגמרא:
טעמא דאיכא האי פירכא,
["כלום יש יבום אלא במקום שאין בן"]
הא לאו הכי הוה אמינא אח עדיף,
וקשה, מדוע נזקקנו לפירכא זו,
תיפוק ליה
דהכא תרתי
[בן עדיף על האח בשני מקרים, ליעדה, ולשדה אחוזה]
והכא חדא
[והאח אינו עדיף עליו אלא לענין יבום]?
ומתרצת הגמרא, ב
שדה אחוזה גופה
לא ידענו שהבן קם תחת אביו אלא
מהאי טעמא הוא, דקא קיימא ליה לתנא, כלום יש יבום אלא במקום שאין בן. הא יש בן אין יבום.
כלומר, בתורה לא נאמר בפירוש שהבן קם תחת אביו אלא לענין יעוד. ואילולי הפירכא, "כלום יש יבום אלא במקום שאין בן", הוי בן כמו אח, שהבן קרוב לאביו לענין יעוד, והאח לענין יבום.
ורק לאחר שפרכנו "אין יבום אלא במקום שאין בן", אפשר ללמוד שהבן קם תחת אביו לשדה אחוזה, ולעבד עברי ולנחלה.
הגמרא חוזרת לדון בדברי התנא הנ"ל, "שארו זה האב, מלמד שהאב קודם לאחין".
ומקשה הגמרא:
אימא, "שארו" זה האב, מלמד שהאב
[אבי המת]
קודם לבת. יכול יקדים לבן תלמוד לומר "הקרוב" קרוב קרוב קודם
.
ומנלן שהבת קודמת לאבי המת בירושה?
ומתרצת הגמרא:
כיון דלענין יבום, בן ובת כי הדדי נינהו,
ושניהם מקימים שם לאביהם בשוה ,
לענין נחלה נמי, בן ובת כי הדדי נינהו.
ושניהם קודמים לאבי המת .
ומקשה הגמרא:
אימא "שארו" זה האב, מלמד שהאב קודם לאחי האב, יכול יקדים לאחין תלמוד לומר "הקרוב" קרוב קרוב קודם.
ולפי זה סדר הנחלות, בן, בת, אח, אב, אחי האב.
ומנלן שהאב קודם לאחי המת?
ומתרצת הגמרא:
אחי האב לא צריכי קרא.
ובודאי שהאב עצמו קודם להם.
כיון ש
אחי האב מכח מאן קא אתו
[מכח מי באים לירש את בן אחיהם]
? מכח אב
יו! וכי יעלה על דעתך לומר שגם אם
קאי אב
[אבי המת קיים]
קא ירתי אחי האב?!
ולכן דרשינן "שארו" להקדים את האב לאחי המת.
ומקשה הגמרא:
והא קראי לאו הכי כתיבי, דכתיב "ואם אין אחים לאביו
ונתתם את נחלתו לשארו
" וגו',
דהיינו, אחי האב קודמים ל"שאר"?
ומתרצת הגמרא: ודאי
קראי שלא כסדרן כתיבי.
והראיה, שהקדים את אחי האב לאב, אף על פי שהאב קודם לאחיו הבאים מכחו, כדלעיל.
ועל כרחך שלא דקדק הכתוב בסדרן, משום שסמך על דרשת "קרוב קרוב קודם". ומעצמך תסדר אותם לפי קורבתם. דהיינו, בן, בת, אבי המת, אחי המת, אחי האב.
עד כאן אופן אחד לדרשת דין ירושת האב.
והאי תנא
המובא לקמן,
מייתי לה
לדין ירושת האב,
מהכא
:
דתניא: את זו דרש רבי ישמעאל ברבי יוסי, "איש כי ימות ובן אין לו
והעברתם את נחלתו לביתו"
וגו'.
ודרשו חכמים, ממה שנקט הכתוב לשון "והעברתם", ולא לשון "ונתתם", שיש אחר הראוי לירש את הבן, והוא האב. אלא ש
במקום
שיש
בת אתה מעביר
את ה
נחלה מן
הראוי לירש, דהיינו,
האב
לב?ית?ו?.
ו
אולם
אי אתה מעביר
את ה
נחלה מן האב במקום אחין.
ומקשה הגמרא:
אימא, במקום בת אתה מעביר נחלה מן האחין,