בבא בתרא 108b — התלמוד בעברית

ועוד, כדכתיב

בפרשת ירושה,

"איש כי ימות ובן אין לו",

הרי שירושת הבן נזכרת בתחילה.

ומדוע שינה התנא וכתב את ירושת האב בתחילה?

ומתרצת הגמרא:

תנא

דמתניתין,

איידי

[כיון]

דאתיא ליה

דין ירושת האב את בנו

מדרשא,

ועמל עליו ,

חביבא ליה.

ולכן כתבו בריש המשנה.

ומאי דרשא?

דתניא,

נאמר בפרשת ירושה, "ואם אין לו אחים, ונתתם את נחלתו ל

שארו

הקרוב אליו ממשפחתו וירש אותה

".

ודרשינן, "שארו",

זה האב

.

מלמד, שהאב קודם

בירושה

לאחין

. ולפי זה, סדר הנחלות הוא: בן, בת, אב, אח.

יכול יהא

אב

קודם

בירושה אף

לבן

, ונסדר את הנחלות באופן הבא: אב, בן, בת, אח .

תלמוד לומר "הקרוב",

ודרשינן,

קרוב קרוב

[הקרוב יותר למת]

קודם

בירושה .

והבן קרוב למת יותר מהאב, כיון שקם תחת אביו לענין יעוד, ושדה אחוזה, כמו שיבואר בהמשך.

ומה ראית לרבות את הבן,

ולהקדימו לאב,

ולהוציא את האח,

לומר שהאב קודם לו?

מרבה אני את הבן, שכן קם תחת אביו

ליעדה,

כגון אם קנה האב אמה העבריה, יכול ליעדה לבנו כשירצה, בכסף מקנתה, ואינו צריך קידושין נוספים על מנת לשאתה. כדכתיב, "ואם לבנו יעדנה" .

אך אחיו אינו יכול ליעדה, ואם ירצה לשאתה?, עליו לתת לה קידושין נוספים.

ו

כן

ל

ענין

שדה אחוזה

. הבן יכול לפדות את השדה כאביו.

אך האח נחשב כאחר לענין זה.

ומקשה הגמרא:

אדרבה, מרבה אני את האח

[היה לנו להקדים את ירושת האח לבן]

שכן קם תחת אחיו ליבום,

ואילו הבן, אינו יכול ליבם את אשת אביו?

ומתרצת הגמרא:

כלום יש יבום אלא במקום שאין בן, הא במקום שיש בן אין יבום.

דהיינו, גם לענין יבום הבן עדיף על האח , שהרי פוטר את אמו מן היבום.