בבא בתרא 107a — התלמוד בעברית

ומתרצת הגמרא:

התם,

גבי מקח וממכר,

עבוד רבנן מילתא דניחא ליה למוכר וניחא ליה ללוקח.

ולשניהם נוח שלא יגמר המכר עד שיגמור למדוד לו. שמא יתיקרו החיטים בינתים, או יוזלו.

אבל בשותפים, ניחא לשניהם להפרד זה מזה במהירות האפשרית. ד"קדירא דבי שותפי לא חמימא ולא קרירא", ולכן זכה כל אחד בחלקו.

עוד בדיני חלוקת אחים:

איתמר

: שני

אחין שחלקו

בנכסי אביהם

, ובא בעל חוב

דאביהם

ונטל חלקו של אחד מהן

בחובו .

רב אמר: בטלה

ה

מחלוקת

הראשונה, וחוזרים וחולקים בשוה מן הנשאר.

ושמואל אמר: ויתר

[הפסיד], ואינו נוטל מא?ח?יו כלום.

ורב אסי אמר: נוטל רביע

[כלומר חצי חלקו]

בקרקע

אחיו, א

ו

יתן לו אחיו

רביע במעות

. וטעמו יבואר להלן.

מבארת הגמרא:

רב אמר בטלה מחלוקת, קא סבר

"יש ברירה", ולכן,

האחין שחלקו יורשין הן.

ובשעת חלוקה הוברר הדבר שכל אחד זכה בחלקו בתורת ירושה.

וכיון שכן, על כולם מוטל בשוה לפרוע את חוב אביהם , וכאשר גבה את חובו מאחד מהם, נתבטלה החלוקה למפרע, וחוזרים וחולקים בשוה .

ושמואל אמר ויתר, קא סבר,

"אין ברירה", ולכן

האחין שחלקו לקוחות הוו,

כיון שכל אחד קיבל חלק חבירו , וכאילו החליפו חלקיהם זה עם זה.

וכלוקח שלא באחריות דמי

. ולכן אינו יכול לתבוע כלום מא?ח?יו.

רב אסי מספקא ליה אי יורשין הוו

וחייב לתת לו מחצית מהרכוש הנשאר,

אי לקוחות הוו,

ואינו חייב לו כלום .

הלכך נוטל רביע בקרקע,

א

ו רביע במעות

.

אמר רב פפא: הלכתא בכל הני שמעתתא

כשמואל דאמר

מקמצין.

אמימר אמר

: הלכה כרב דאמר,

בטלה

מח לוקת.

והלכתא, בטלה מחלוקת

.

תנו רבנן: שלשה שירדו לשום

קרקע בנכסי יתומים למזון האשה והבנות, אם

אחד

מהם

אומר

[אומד את שוי הקרקע]

במנה, ושנים אומרים במאתים,

או,

אחד אומר במאתים, ושנים אומרים במנה, בטל יחיד במיעוטו.

ד"אחרי רבים להטות".

אבל, אם

אחד אומר במנה,

[מאה דינרים, שהם עשרים וחמשה סלעים],

ואחד אומר בעשרים

[סלעים, שהם שמונים דינרים],

ואחד אומר בשלשים

[סלעים, שהם מאה ועשרים דינר],

נדון במנה.

ויבואר להלן.

רבי אליעזר ברבי צדוק אומר: נדון בתשעים

דינר.

אחרים

אומרים: עושין שומא ביניהן,

כלומר, שמים כמה ההפרש בין כולם, דהיינו ארבעים דינר,

ומשלשין.

כלומר, מוסיפים על הסכום הנמוך [שמונים דינר] שליש מההפרש. דהיינו, שלושה עשר דינר ושליש.

ומבארת הגמרא:

מאן דאמר נדון במנה,

סבר, יש ללכת אחר

מילתא מציעתא

.