גרסת טקסט של הדף: מקור ותרגום
בבא בתרא 104b — התלמוד בעברית
ואי איכא מילתא יתירא דהוי לתשעת קבין [ואם יש מותר כל שהוא על הרבעים, ויש בכולם תשעה קבין] - אזי הדרי [מחזיר לו את הקרקע] ולא אמרינן "יעשה חשבון" ויחזיר לו מעות. . איתיביה [הקשה] רבא ע ל רב נחמן, הרי…
הטקסט המקורי — בבא בתרא 104b
ואי איכא מילתא יתירא דהוי לתשעת קבין
[ואם יש מותר כל שהוא על הרבעים, ויש בכולם תשעה קבין] - אזי
הדרי
[מחזיר לו את הקרקע] ולא אמרינן "יעשה חשבון" ויחזיר לו מעות. .
איתיביה
[הקשה]
רבא
ע
ל רב נחמן,
הרי שנינו במשנה,
"שאם שייר בשדה בית תשעת קבין",
ולא אמרינן, "שאם שייר בבית כור תשעה קבין",
לאו דזבין ליה כוריים?!
האם לא מדובר גם במקרה שמכר לו שני כורים, הרי במשנה משמע דבכל גווני, אם שייר תשעה קבין, נותן לו קרקע?
ומתרצת הגמרא:
לא!
הסיפא עוסקת במקרה שנזכר ברישא,
דזבין ליה כור.
אך במקרה שמכר לו יותר מכור, נותן לו רובע הקב לסאה, ורק אם המותר על כולם עולה על רובע לסאה, ומגיע לתשעה קבין, מחזיר לו את הקרקע.
עוד הקשה רבא, מהא דשנינן,
"ובגנה בית חצי קב",
וקשה,
לאו
[האם לא מדובר גם במקרה]
דזבין ליה סאתים?!
ואפילו הכי, אם יש בגינה שיעור חצי קב מחזיר לו את הקרקע?
ומתרצת הגמרא,
לא!
מדובר
דזבין ליה סאה.
ואזי אמרינן, שאם המותר מגיע לרובע, הרי מחל לו. יותר מרובע, יעשה חשבון, וישלם לו דמים. אך אם המותר חצי קב, יחזיר לו קרקע, ולא מעות.
עוד הקשה רבא, מהא דשנינו,
"וכדברי רבי עקיבא בית רובע".
מאי לאו דזבין ליה סאה?!
האם לא מדובר גם כשמכר לו גינה בשטח סאה, ובכל זאת אם הותיר רובע הקב נותן לו קרקע, אף על גב דבעלמא אמרינן, שאם הותיר רובע לסאה הגיעו?
ומתרצת הגמרא,
לא!
מדובר במקרה
דזבין ליה חצי סאה.
ואזי אמרינן, שאם המותר מגיע לשמינית הקב [כשיעור רובע לסאה], הרי מחל לו. יותר משמינית, יעשה חשבון, וישלם לו דמים. אך אם המותר רובע הקב, יחזיר לו קרקע, ולא מעות.
חוזרת הגמרא לדון בדברי המשנה:
בעי רב אשי
: אם מכר לו
שדה, ונעשית גנה
ביד הלוקח, קודם שהחזיר לו מעות או קרקע , או להיפך, מכר לו
גנה, ונעשית שדה, מאי?
האם מחזיר לו קרקע בשיעור חצי קב כגינה, או בשיעור ט' קבין כשדה?
וסליק ב
תיקו.
דין נוסף משמיעה לנו הגמרא:
תנא, אם היה
קרקע המותר
סמוך לשדהו
של המוכר,
אפילו כל שהוא
מחזיר לו קרקע,
ואינו יכול לכפות את הלוקח לקנותו.
בעי רב אשי,
אם היה ביניהם
בור, מהו שתפסיק?
אם תימצי לומר אינו מפסיק,
אמת המים
שרחבה טפי,
מהו שתפסיק?
אם תאמר אינה מפסיקה,
דרך הרבים
מהו שתפסיק?
אם תאמר אינה מפסיקה,
ריכבא דדיקלא
[שורת דקלים]
מהו שתפסיק?
וסליק ב
תיקו.
שנינו במשנה:
"ולא את הרובע בלבד מחזיר לו אלא כל המותר"
:
ומקשה הגמרא:
כלפי לייא
? כלומר, הרי היה על התנא לומר להיפך, שאינו מחזיר רק את המותר, אלא אף את הרובעים?
ואכן
תאני רבין בר רב נחמן
[רבין תיקן את לשון המשנה, ושנה],
לא את המותר בלבד, מחזיר לו אלא את כל הרבעין כולן.
מתניתין:
במשנה הקודמת התבאר, שאם אמר, "בית כור עפר אני מוכר לך, מידה בחבל", אם פיחת כל שהוא, או הוסיף כל שהוא, מנכה או מחזיר.
אך אם אמר, הן חסר הן יתר" אפילו פיחת או הותיר רובע הקב לסאה, הגיעו.
משנתנו דנה במקרה שאמר את שני הלשונות הסותרים גם יחד. כיצד נפרש את דיבורו.
האומר לחבירו,
"מדה בחבל אני מוכר לך, הן חסר הן יתר".
בטל
הלשון האחרון שאמר,
"הן חסר הן יתר",
שמשמעו, מידה שאינה מדויקת, את הלשון
"מדה בחבל".
שמשמעותו, מידה מדויקת. ודינו כאילו אמר רק "הן חסר הן יתר".
וכן אם אמר להיפך,
"הן חסר הן יתר מדה בח בל".