Chabbat 12b — le Talmud en français

רבי יהודה אומר

: אומרים לו לחולה:

המקום ירחם עליך ועל חולי ישראל!

רבי יוסי אומר: המקום ירחם עליך בתוך חולי ישראל!

שמתוך שכוללו עם האחרים, תפלתו נשמעת יותר בזכות הרבים.

שבנא איש ירושלים

בבואו לבקר את החולה בשבת -

בכניסתו

היה

אומר: שלום! וביציאתו

היה

אומר: שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבא, ורחמיו

של הקדוש ברוך הוא

מרובין

להביא לך רפואה אף בלי זעקתנו,

ושבתו

[נוחו בשבתכם]

לשלום!

והוינן:

כמאן

מכל הני תנאי

אזלא הא דאמר רבי חנינא: מי שיש לו חולה בתוך ביתו צריך שיערבנו בתוך חולי ישראל

כשמתפלל עליו, [בשביל שיתרפא בזכות הרבים]?! ומשנינן:

כמאן, כרבי יוסי

דאמר לעיל: "המקום ירחם עליך בתוך חולי ישראל"!

ואמר רבי חנינא: בקושי התירו לנחם אבלים ולבקר חולים בשבת!

שהרי גורמים הם לצער.

אמר רבה בר בר חנה: כי הוה אזלינן בתריה דרבי אלעזר לשיוליה בתפיחה

[לבקר את החולה],

זימנין אמר

לחולה:

המקום יפקדך לשלום! ב

לשון הקודש.

וזימנין אמר

לו:

המקום ידכרינך לשלום!

בלשון ארמית. [ולאו בשבת דוקא היה].

ומקשינן:

היכי עבד

רבי אלעזר

הכי? והאמר רב יהודה: לעולם אל ישאל אדם צרכיו

בלשון ארמי!

ו

כן

אמר רבי יוחנן: כל השואל צרכיו בלשון ארמי אין מלאכי השרת נזקקים לו

להכניס את תפלתו לפני הקדוש ברוך הוא! לפי

שאין מלאכי השרת מכירין בלשון ארמי.

ומשנינן:

שאני חולה, דשכינה עמו!

ואין צריך למלאכי השרת שיכניסו את תפלתו לפנים מו הפרגוד, אלא באה בעצמה לפני הקדוש ברוך הוא.

כ

דאמר רב ענן אמר רב: מנין ששכינה סועד את החולה

לסומכו בתשישות כוחו

? שנאמר: "ה' יסעדנו על ערש דוי"!

תניא נמי הכי: הנכנס לבקר את החולה, לא ישב לא על גבי מטה ולא על גבי כסא,

כדי שלא ישב יותר גבוה מהחולה [אם החולה שוכב במקום נמוך. תוספות],

אלא מתעטף

בטליתו על ראשו מאימת השכינה ואינו פונה לצדדים,

ויושב לפניו

של החולה על הקרקע.

מפני ששכינה נמצאת למעלה מראשותיו של החולה.

[ואם ישב מאחורי ראשו נמצא יושב במקום השכינה].

שנאמר: "ה' יסעדנו על ערש דוי"!

ואמר רבא אמר רבין: מנין שהקדוש ברוך הוא זן את החולה? שנאמר: "ה' יסעדנו על ערש דוי"!

שסעד הוא אף לשון מזון.

שנינו במתניתין:

ולא יקרא לאור הנר!

אמר רבה: אפילו

אם

גבוה

הנר

שתי קומות

אדם מעל הקורא,

ואפילו

אם גבוה

שתי מרדעות

מעליו,

ואפילו

אם הוא בגובה של

עשרה בתים זו על גב זו,

[דבכי האי גוונא ליכא למיחש שמא יטה] - לא יקרא לאורו! דלאחר שגזרו חכמים את גזירתם, בכל אופן נאסר. ואף היכא שלא שייך טעם הגזירה. דלא פלוג רבנן.

ודייקינן: מהא דקתני במתניתין "לא יקרא" בלשון יחיד, משמע דאדם

חד הוא דלא ליקרי, הא בתרי

אינשי

שפיר דמי!

ומותר להם לקרות לאור הנר, כיון שאם יבוא אחד מהם להטות, יזכירנו חבירו.

וקשיא:

והתניא

: לא יקראו לאור הנר,

לא אחד ולא שנים!

אמר רב אלעזר: לא קשיא. כאן,

במתניתין דשרי בשנים, מיירי כשקוראים שניהם

בענין אחד!

שבזה, אם ישכח אחד ויבא להטות יזכירנו חבירו. ו

כאן,

בברייתא דאסרה אף בשנים, מיירי כשקוראים

בשני ענינים!

שכיון שכל אחד מעיין בפרשה נפרדת, אין האחד מרגיש במעשה חבירו.

אמר רב הונא: ובמדורה

גדולה -

אפילו

אם הם

עשרה בני אדם, אסור

להם לקרוא לאורה! שמא יבואו לחתות בה ולתקנה. ולא סמכינן שיזכירו זה לזה, כיון שהם יושבים רחוקים זה מזה.

אמר רבא: אם אדם חשוב הוא

-

מותר

לו לקרוא לאור הנר! לפי שאף בחול אינו רגיל להטותו, מפני חשיבותו.

מיתיבי: לא יקרא

אדם

לאור הנר

בשבת,

שמא יטה. אמר רבי ישמעאל בן אלישע: אני אקרא ולא אטה! פעם אחת קרא

בשבת לאור הנר, ושכח

ובקש להטות. אמר: כמה גדולים דברי חכמים שהיו אומרים: "לא יקרא לאור הנר"!

רבי נתן אומר

: לא בקש להטות בלבד, אלא

קרא והטה

בפועל.

וכתב על פנקסו: אני ישמעאל בן אלישע קריתי והטיתי

את הנר בשבת, ועברתי על איסור הבערה.

לכשיבנה בית המקדש אביא חטאת שמנה

על שגגתי זו! והא רבי ישמעאל בן אלישע ודאי אדם חשוב היה, ומשמע דאף הוא היה בכלל הגזירה. וקשיא לרבא דאמר: אדם חשוב מותר.

אמר רבי אבא: שאני רבי ישמעאל בן

אלישע, הואיל ומשים עצמו על דברי תורה כהדיוט!

ואינו מקפיד על חשיבותו, ומטה את הנר לצורך העיון בתורה. הלכך, לקריאה בתורה אין דינו כאדם חשוב.

תני חדא

ברייתא:

שמש בודק כוסות וקערות לאור הנר

בשבת! ואין חוששין בו שמא יטה.

ותני אידך

ברייתא:

לא יבדוק

השמש כוסות וקערות לאור הנר! וסתרן ברייתות אהדדי.

ומשנינן:

לא קשיא. כאן

דאסור,

בשמש קבוע

הוא! שאימת רבו עליו, ולכן בודק את הכלים יפה, שמא ימצא בהם דבר מגונה. ובבדיקה כזו ודאי יש לחוש שמא יטה. ו

כאן

דמותר,

בשמש שאינו קבוע

הוא, ואינו נזקק לבדיקה מדוקדקת כל כך, ולכן אין לחוש בו להטיה.

ואי בעית אימא: הא והא בשמש קבוע.

ולא קשיא. הא

דאסור איירי

ב

נר

דמשחא

[של שמן], דחיישינן בו להטיה.

והא

דמותר איירי

ב

נר

דנפטא!

שמשום שהוא מסריח אין דרך להטותו.

איבעיא להו

: לתירוץ השני האמור לעיל -

שמש שאינו קבוע, ב

נר

דמשחא מהו

דינו? האם גזרו בו, או דלמא, כיון שאין אימת רבו עליו לא גזרו בו, ומותר לו לבדוק לאורו?

אמר רב: הלכה

היא דמותר.

ו

מיהו,

אין מורין כן!

בשביל שלא יבואו לזלזל בגזירת חכמים.

ורבי ירמיה בר אבא אמר: הלכה

דמותר,

ו

אף

מורין כן!

רבי ירמיה בר אבא איקלע לבי רב אסי. קם

שמעיה

[שמשו] של רבי ירמיה ו

קא בדיק

את הכלים

לנהורא דשרגא

[לאור נר שמן]

. אמרה ליה דביתהו

של רב אסי לבעלה:

ו

הרי

מר לא עביד הכי! אמר לה

רב אסי:

שבקיה

לשמש זה, דהוא

כרביה

[רבי ירמיה שמורה להתיר בשמש שאינו קבוע]

סבירא ליה!

ובבית רב אסי נחשב לשמש שאינו קבוע.