Ména'hot 98a — le Talmud en français

לא שנא הכי, ולא שנא הכי

, בין בגובה ובין ברוחב היתה אמתו בת חמשה טפחים.

ומבארת הגמרא, כיצד על פי הפירוש שנתבאר הפסוק, מתיישבת הברייתא דסדר עולת העוף:

גובה ה

מזבח

שהיה עשר אמות

כמה הוי

בטפחים?

חמשין ותמניא

[חמשים ושמונה טפחים], שהרי כל אמותיו באמה בת ששה טפחים, מלבד אמת הגובה של היסוד, ואמת הגובה של הקרן שהיו באמות בנות חמשה טפחים.

ו

פלגיה דמזבח

שהוא הקו המבדיל בין דמים העליונים לתחתונים -

כמה הוי?

עשרין ותשעה

טפחים, מחציתן של חמשים ושמונת הטפחים של גובה המזבח.

ו

מ

שפת ה

קרנות ועד סובב כמה הוו?

עשרין ותלתא

טפחים, דהיינו, אמת גובה של קרן חמשה טפחים, ושלשת האמות שמתחתית הקרנות ועד הסובב היו באמות בנות ששה טפחים, הרי עשרים ושלושה טפחים.

ו

כמה בציר לפלגיה דמזבח

[כמה חסר מן הסובב ולמטה ועד מחצית המזבח] הלוא

שיתא

טפחים

; ו

היינו ד

תנן: אם עשאה

אם מיצה הכהן את הדם בעומדו על הסובב -

למטהמרגליואפילו

עד

אמה אחת

בת חמשה טפחים

כשר

, שהרי בשיעור זה הוא מזה טפח למעלה ממחצית המזבח.

דיקא נמי

כאשר פירשנו את הכתוב גבי יסוד שהוא מתיחס לאמת הגובה, ואילו בסובב מתיחס הכתוב לאמת הרוחב, מ

דכתיב

:

"

חיק האמה ואמה רוחב

", ושינה הכתוב בלשונו, כדי להשמיענו: זה בגובה וזה ברוחב -

ומסקינן: אכן

שמע מינה!

כאן שבה הגמרא לפרש את המשנה בכלים שנחלקו רבי מאיר ורבי יהודה, את מה היו מודדים באמות בינוניות; ומפרשת:

וכמה

טפחים היא

אמה בינונית?

אמר רבי יוחנן: ששה טפחים

.

אמר רבי יוסי בר אבין: אף אנן

במשנתנו

נמי תנינא

שאמה בינונית היא ששה טפחים, שהרי שנינו:

רבי מאיר אומר: השולחן ארכו שנים עשר

טפחים ["אמתיים" באמה בת ששה],

ורחבו

ששה

טפחים ["אמה" באמה בת ששה], הרי שרבי מאיר המודד את אמת הכלים באמה בינונית, מחשב לכל אמה מן השולחן ששה טפחים.

ומדייקת הגמרא מלשון "בינונית":

מכלל דאיכא אמה דנפישא מינה

[וכי יש אמה שהיא גדולה מאמה זו], ולכן נקראת היא בינונית, כי יש אמה קטנה ממנה והיא אמה בת חמשה טפחים, ויש גדולה הימנה!?

אין

, אכן יש אמה גדולה הימנה,

והא תנן

[וכאשר שנינו] במסכת כלים יז ט:

שתי אמות

[קני מידה באורך אמה]

היו

בבית שני

בשושן הבירה

[בית בנוי על גובה השער המזרחי של הר הבית, ומצוייר עליו שושן הבירה]

אחת על קרן מזרחית צפונית, ואחת על קרן מזרחית דרומית

.

זו

שעל קרן מזרחית צפונית

היתה

יתירה

בארכה

על

אמה

של משה

שהיא ששה טפחים ב

חצי אצבע

[שמינית טפח].

וזו

שעל קרן מזרחית דרומית, היתה יתירה עליה

[על חברתה] ב

חצי אצבע, נמצאת

זו השניה

יתירה על של משה

ב

אצבע

שלימה.

ולמה אמרו

:

אחת גדולה ואחת קטנה

, כלומר, למה היו כלל אותן שתי אמות שהיו אחת גדולה ואחת קטנה; והרי די לנו באמה של משה, שהיא האמה המדויקת!?

ומפרש:

כדי שיהו האומנין

שמקבלין עליהם לעשות כך וכך אמות למקדש:

נוטלין בקטנה

[באמה של משה], כלומר, היה הגזבר מתנה עם האומנים, כך וכך אמות תבנו לבדק הבית בכך וכך דמים לכל אמה באמה של משה -

ומחזירין בגדולה

, כלומר, בגמר העבודה כאשר היו באים לחשבון התשלום, היו מחשבים להם את מחירה של אמה גדולה שעשו במחיר שקבעו לאמה קטנה, ונמצא, שהיו מוותרים משלהם, שהרי נותנים להקדש עבודה גדולה, ונוטלים שכר רק על עבודה קטנה.

והטעם:

כדי שלא יבואו לידי מעילה

בשכר שקיבלו מן ההקדש, כי הואיל ואי אפשר לצמצם את המידה, שמא יטלו שכר יותר מן המגיע להם, ונמצאו באים לידי מעילה.

ומפרשת הגמרא את המשנה בכלים:

ו

תרתי

גדולות

למה לי

, והרי די לנו באחת של משה, ובאחת מן האמות הגדולות!?

ומשנינן:

חדא

זו שעל קרן מזרחית צפונית שהיתה יתירה על של משה בחצי אצבע בלבד -

לכספא ודהבא

[לכסף וזהב], לפי שאומנות יקרה היא, ואין טוב להפסידם כל כך.

וחדא

זו שעל קרן מזרחית דרומית, שהיתה יתירה על של משה באצבע -

לבניינא

[לבנין].

תנן התם

במסכת מידות א ג:

שער המזרח

של הר הבית

עליו שושן הבירה צורה

[מצויירת עליו שושן הבירה].

ומפרשינן:

מאי טעמא

היתה עיר זו מצויירת שם?

ונחלקו בדבר

רב חסדא ורב יצחק בר אבדימי

:

חד

מהם

אמר: כדי שידעו

ויראו

מהיכן באו

, ויתנו הודאה למלכות פרס שיצאו משם.

וחד

מהם

אמר: כדי שתהא אימת מלכות

פרס

עליהן

, ולא ימרדו בהם.

אמר רבי ינאי: לעולם תהא אימת מלכות

עליך

-

שנאמר

[שמות יא ח] גבי משה כשהתרה בפרעה על מכת בכורות: "

וירדו כל עבדיך אלה אלי, והשתחוו לי לאמר

צא אתה וכל העם אשר ברגליך",

ואילו לדידיה לא קאמר ליה

[לא הזכיר משה את פרעה עצמו בין היורדים אליו].

רבי יוחנן אמר: מהכא

יש ללמוד שתהא אימת מלכות עליך:

שנאמר

[מלכים א, יח]: "

ויד ה

'

היתה אל אליהו, וישנס מתניו וירץ לפני אחאב

שהיה רוכב על סוסו -

עדבואכהיזרעאלה

", ועשה כן משום כבודו של המלך אחאב, שאין דרך מלכים ללכת יחידי.

אגב שהביאה הגמרא מחלוקת רב חסדא ורב יצחק בר אבדימי, מביאה הגמרא עוד מחלוקת אחת שנחלקו:

כתיב [יחזקאל מז יב], גבי הנחל שעתיד לצאת מבית קדשי הקדשים: "ועל הנחל יעלה על שפתו מזה ומזה כל עץ מאכל, לא יבול עלהו ולא יתום פריו והיו [והיה] פריו למאכל

ועלהו לתרופה

"; ונחלקו

רב חסדא ורב יצחק בר אבדימי

בפירוש "לתרופה", ופירשוהו בלשון נוטריקון:

חד

מהם

אמר: להתיר פה שלמעלה

, כלומר, אלם כי יאכל ממנו - ידבר.

וחד

מהם

אמר: להתיר פה שלמטה

, כלומר, עקרה כי תאכל ממנו - תיפקד.

איתמר

עוד שנחלקו בזה אמוראים אחרים, ופירשו יותר את דבריהם:

חזקיה אמר: להתיר פה אלמים

.

בר קפרא אמר: להתיר פה עקרות

.

תנו רבנן

: כתיב [ויקרא כד ה] בפרשת סידור לחם הפנים: "ולקחת סולת ואפית אותה שתים עשרה חלות שני עשרונים יהיה החלה האחת. ושמת אותם שתים מערכות שש המערכת, על השולחן הטהור לפני ה", ומפרשת הברייתא את אריכות פירוט הכתוב:

אילו נאמר

רק: "

ולקחת סולת ואפית אותה שתים עשרה חלות, ושמת אותם שתים מערכות

",

ולא נאמר

"

שש

המערכת", כי אז:

הייתי אומר

: ישימו - אם ירצו - שתי מערכות

אחת של ארבע ואחת של שמונה

.

לכך נאמר

: "

שש

המערכת".

ואילו נאמר

רק "

שתים מערכות שש המערכת

",

ולא אמר

הכתוב שיאפו בסך הכל "

שתים עשרה

חלות", כי אז

הייתי אומר

: "שש המערכת" אינו בא רק לפרש כמה יהיו בכל מערכת, אלא מערכת נוספת היא של שש חלות, וישימו

שלש

מערכות

של שש שש

חלות -

לכך נאמר

: "ואפית אותה

שתים עשרה

חלות", ללמד, שלא תשים אלא שתים עשרה חלות.

ואילו נאמר

רק: "

שתים עשרה חלות

"

ו

"

מערכות

",

ולא נאמר

"

שתיים

"

ו

"

שש

", כלומר, אילו היה הכתוב אומר: "ולקחת סולת ואפית אותה שתים עשרה חלות... ושמת אותם מערכות על השולחן הטהור", כי אז

הייתי אומר

: יעשה משתים עשרה החלות

שלשה

מערכות

של ארבע ארבע

חלות -

לכך נאמר

: "

שתים

מערכות"

ו

"

שש

המערכת".

הא עד שלא יאמרו שלש מקראות הללו לא למדנו

, הרי ראית בעיניך שאם לא היו כתובים שלשת המקראות הללו לא היינו יודעים כיצד מסדרים את השולחן.

הא כיצד

מסדרים את השולחן:

נותן שתים מערכות של שש שש

חלות.

מוסיפה הברייתא:

ואם נתן

מערכת

אחת של ארבע

חלות,

ו

מערכת

אחת של שמונה

חלות -

לא יצא

.

ואם נתן

שתים

מערכות

של שבע שבע

חלות כל אחת:

רבי אומר: רואין את

החלה

העליונה

כאילו אינה

, ויצא.

ומקשינן עלה:

והא בעינן

"

ונתת על

המערכת לבונה זכה", ואם יש שם אחת יתירה, הרי אין הלבונה נתונה על המערכת, שהחלה העליונה חוצצת.

אמר

תירץ

ליה רב חסדא לרב המנונא, ואמרי לה

, יש האומרים

רב המנונא

הוא זה שתירץ

לרב חסדא

:

רבי לטעמיה, דאמר

: זו שאמרה תורה "ונתת על המערכת לבונה זה", האי "

על

" היינו

בסמוך

למערכת ולא עליה.

דתניא: רבי אומר

: "

ונתת על המערכת

לבונה זכה

", "

על

" היינו

בסמוך

.

אתה אומר

"

על

" היינו

בסמוך, או אינו אלא

"

על

המערכת"

ממש?

כשהוא אומר

[שמות מ]: "

וסכות על הארון את הפרוכת

", והיא הלוא לא היתה על הארון אלא מפרידה בין הקודש ובין קודש הקדשים,

הוי אומר

: "

על

" היינו

בסמוך

.

שנינו במשנה:

כל הכלים ש

היו

במקדש

ארכן לארכו של בית:

תנו רבנן: כל הכלים שבמקדש

, היה

ארכן

נתון

לארכו של בית, חוץ מ

ה

ארון שארכו

היה נתון

לרחבו של בית, וכך היה מונח וכך היו בדיו מונחין

, מפרש לה ואזיל.

שואלת הגמרא:

מאי קאמר

"וכך היה מונח, וכך היו בדיו מונחין"?

ומפרשינן ד

הכי קאמר

: בהכרח ש

כך היה מונח

[ארכו לרחבו של בית מן הצפון לדרום],

מדכך

מן המזרח למערב

היו בדיו

שהיו לרחבו של ארון - כפי שמוכיחה את כל זה הגמרא בהמשך הענין -

מונחים

, כלומר, בהכרח שארכו של ארון מונח מן הצפון לדרום, שהרי בדיו שהיו ברחבו עומדים מן המזרח למערב.

שואלת הגמרא:

ובדיו

שהיו עומדים מן המזרח למערב -

מנלן?

ומפרשינן: מהא

דתניא

:

במשכן שעשה משה היתה פרוכת מבדילה בין הקודש ובין קודש הקדשים; ואילו בבית המקדש הראשון היה קיר הנקרא "אמה טרקסין" מבדיל ביניהם; ומכל מקום היה בפתח הכניסה לקודש הקדשים פרוכת שהונחה שם לצניעות.

כתיב [מלכים א, ח]: "ויביאו הכהנים [בימי שלמה] את ארון ברית ה' אל מקומו אל דביר הבית אל קודש הקדשים ויאריכו הבדים ויראו ראשי הבדים מן הקודש על פני הדביר ולא יראו החוצה":

"

ויאריכו הבדים

",

יכול לא יהיו נוגעין

הבדים

בפרוכת

שהיתה כנגדם בפתח בית קדשי הקדשים -

תלמוד לומר

"

ויראו

ראשי הבדים".

אי

"

ויראו

"

יכול יהו

נראים ממש, והיו

מקרעין

חורים

בפרוכת ויוצאים לחוץ?

תלמוד לומר

: "

לא יראו החוצה

" -

הא כיצד

יתקיימו שני מקראות אלו?