Ména'hot 75b — le Talmud en français

אמר

תירץ

רבה: איזהו דבר שצריך שני מיעוטין

["עליה" ו"היא"],

הוי אומר זו מנחת מאפה

, שיש בה שני מינין.

מתניתין:

משנתנו מפרשת כיצד היא הפתיתה, ויש בה חילוקים בין המנחות:

א.

מנחת ישראל

, שהיא טעונה קמיצה,

קופל

משבר

אחד

[כל חלה מעשר החלות שעושים בכל מנחה, כדלקמן עו א]

לשנים, ו

את ה

שנים

קופל

לארבעה

, לקיים מצות פתיתה,

ומבדיל

, מפריד את הפתיתים לגמרי, כדי שיהיו ראויים לקמיצה.

ב.

מנחת כהנים

, שהיא אינה טעונה קמיצה שהרי כולה מוקטרת,

קופל אחד לשנים, ושנים לארבעה, ואינו מבדיל

, כי הפתיתה מתקיימת על ידי הקיפול, וההבדלה אינה אלא בשביל הקמיצה, וכאן אין קמיצה. ג.

מנחת כהן משיח

["מנחת חביתין"]

לא היה מקפלה

לארבעה אלא לשנים, כדמפרש בגמרא, ושם מתבאר הטעם משום שפתיתה אחת נאמרה בה, ולא שתים. וגם אינו מבדיל, שהרי אינה טעונה קמיצה, אלא "כליל תקטר".

רבי שמעון אומר

[בשני דברים הוא בא לחלוק על תנא קמא]:

א.

מנחת כהנים ומנחת כהן משיח אין בהן פתיתה

כלל, ואפילו לא קיפול לשנים,

מפני

שאין בהן קמיצה

.

וכל שאין בהן קמיצה, אין בהן פתיתה

.

ב.

ו

כל המנחות

כולן

הטעונות פתיתה -

פותתן

לפתיתים קטנים

כזיתים

. שלא כדברי תנא קמא, שלדבריו אינו פותת אלא אחד לארבעה.

גמרא:

תנו רבנן

: נאמר לגבי מנחת מחבת "פתות אותה פתים, ויצקת עליה שמן מנחה היא":

אילו היה אומר הכתוב "

פתות

", דמשמע פתיתה אחת,

יכול

הייתי לומר ש

לשנים

בלבד הוא קופלה, לכן

תלמוד לומר

"

פתים

", שיהיו בה שתי פתיתות, והיינו פתיתה לארבעה.

אי

"

פתים

",

יכול יעשנה פירורין?

-

תלמוד לומר

"

אותה

", ללמד,

אותה

[את המנחה] יפתות

לפתיתים, ולא

יפתות את ה

פתיתין לפתיתין

.

הא כיצד

הוא עושה?

מנחת ישראל

-

קופל אחד לשנים, ושנים לארבעה

-

ומבדיל

.

אבל

מנחת כהן משיח

-

היה מקפלה, וכו

'. ומקשינן על מה ששנינו שמנחת כהן משיח היה מקפלה,

והא אנן תנן

במשנתנו "מנחת כהן משיח

לא היה מקפלה

"!?

אמר

תירץ

רבה

: מנחת כהן משיח

אינו מקפלה לארבעה, אבל מקפלה לשנים

, ומשום שנאמר בה [ויקרא יב]: "על מחבת בשמן תעשה. תופיני מנחת פתים. והכהן המשיח תחתיו מבניו יעשה אותה", ולא נאמר בה "פתות אותה פתים".

שנינו במשנה:

רבי שמעון אומר: מנחת כהנים ומנחת כהן משיח, אין בהן פתיתה

. וכולן פותתן כזיתים:

אמר רב יוסף: האי חביצא

[תבשיל שמפררים בו פת], כך הוא דינה לענין ברכה:

אי אית בה

[אם יש בו]

פירורין

בגודל

כזית

,

מברכינן עליה

"

המוציא לחם מן הארץ

".

ו

אי לית בה פירורין כזית, מברכינן עליה

"

בורא מיני מזונות

".

אמר רב יוסף: מנא אמינא לה

[מנין למדתי דין זה]? מהא

דתניא, היה

ישראל

עומד ומקריב

[נותן לכהן להקריב]

מנחות בירושלים

, אם לא הקריב עדיין הישראל מנחה מימיו:

אומר

, מברך הישראל, "

שהחיינו וקיימנו

והגיענו

לזמן הזה

".

נטלן

הכהן

לאוכלן

[את שיירי המנחות], ו

אומר

, מברך הכהן "

המוציא לחם מן הארץ

".

ומברייתא זו מוכיח רב יוסף כדבריו:

ו

הרי

תנן

במשנתנו "

וכולן

, כל המנחות פותתן ל

פתיתין כזיתים

", הרי למדנו שעל פתיתין בגודל של כזית, מברכים עליהם "המוציא לחם מן הארץ".

אמר

תמה

ליה אביי

לרב יוסף:

ולתנא דבי רבי ישמעאל, דאמר

שבכל המנחות הטעונות פתיתה

מפרכן

לאחר אפייתן

עד שמחזירן לסלתן

, וכי

הכי נמי דלא מברך

"

המוציא

", כיון שאין שם פירורין כזית!?

וכי תימא הכי נמי

[אכן כן], מכל מקום תיקשי:

והתניא

בברייתא אחרת:

ליקט מכולן

, מפתיתין שאין בהן כזית, וביחד יש לו

כזית, ואכלן

בפסח, הרי

אם חמץ הוא

-

ענוש כרת

.

אם מצה הוא

-

אדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח

הרי שאף פירורין שאין בהם כזית חשובים הם, והוא הדין לענין ברכה, מברכים עליהם "המוציא לחם מן הארץ"!?

ומשנינן:

הכא במאי עסקינן, ב

כגון

שעירסן

, לש וצירף יחד את הפירורים לכזית שלם. ומקשינן על ישוב זה:

אי הכי

, תיקשי,

היינו דקתני עלה

דההיא ברייתא שענוש הוא עליהם כרת, ויוצא בהם ידי חובתו בפסח, "

והוא שאכלן ב

תוך שיעור

כדי אכילת פרס

".

ואי

כדבריך, שהברייתא עוסקת

ב

כגון

שעירסן

ונעשו לככר אחד, הרי "והוא

שאכלו

" [לשון יחיד]

מיבעי ליה

למימר, ולא "שאכלן", שהוא לשון רבים, ומשמע שהפירורים נפרדים!?

אלא

, מיישבת הגמרא באופן אחר את הברייתא שמפורש בה שאף פירורין פחות מכזית חשובים הם:

הכא

בברייתא ד"ליקט מכולן",

במאי עסקינן, בבא מלחם גדול

. שפתת פירורים פחות מכזית מלחם גדול, וחשובות הן אגב אביהן, שהרי בשעה שפתתן היה בלחם יותר מכזית, ולכן חייב הוא לברך ברכת המוציא על הפירורים שנטל מן הלחם.

שואלת הגמרא:

מאי הוי עלה

דחביצא [מה דין החביצא]?

רב ששת אמר: אפילו פירורין שאין בהן כזית

מברך עליהן המוציא.

אמר רבא: והוא, דאיכא

"

תוריתא דנהמא

"

עלייהו

[ובלבד שיש על הפירורין תואר מראית לחם].