Version texte de ce daf : original et traduction
Houlin 42a — le Talmud en français
Houlin 42a du Talmud de Babylone : tsourat ha-daf avec Rachi et Tossafot, traduction et notes. À lire en ligne, gratuitement.
Texte original — Houlin 42a
ומתרצינן:
מהו דתימא
אם לא ידוע לנו שאשתו ילדה, לא יאמרו שבאמת הקדיש לשם עולת יולדת, שכן יאמרו
אם איתא דילדה
אשתו,
קלא הוה ליה
[היה לזה קול],
קא משמע לן
שבאמת לידת בן קיימא ידועה, אבל
אימר אפולי אפיל
ולהפלה אין קול, וחושדים שהקדיש לשם עולת יולדת של אשתו שהפילה.
הדרן עלך פרק השוחט
--- title: "חברותא - חולין — פרק שלישי - אלו טרפות" source: "https://www.toratemetfreeware.com/online/f02368.html#HtmpReportNum0002L5" chapteranchor: "HtmpReportNum0002L5" --- פרק שלישי - אלו טרפות
Оригинал главы פרק שלישי - אלו טרפות
הקדמה לפרק אלו טרפות
א. מהי טריפה?
בהמה, חיה ועוף, שיש בהם מכה או מחלה שסופה להמית, הרי הם טריפה, ואסורים באכילה.
וכך הוא לשון המשנה בתחילת פרק אלו טרפות:
זה הכלל
,
כל
בהמה שיש בה מכה או מחלה, באופן
שאין
בהמה שיש בה מחלה או מכה
כמותה
,
חיה
-
הרי זו טריפה
.
במה דברים אמורים, כשהיתה בבהמה מכה או ליקוי המביאה לידי מיתה. אבל אם היתה הבהמה "מסוכנת", כגון, שהיתה חולה מחמת שתשש כוחה ונטתה למות, או שאכלה סם המות, או שהכישה נחש,
הרי על אף שודאי תמות
,
אין היא טריפה
.
ב
.
המקור לאיסור אכילת טריפה
מצינו שלשה מקורות לאיסור אכילת טריפה:
האחד
, דברי הכתוב
המפורשים
[שמות כב] "ובשר בשדה
טרפה
לא תאכלו, לכלב תשליכון אותו".
השני
, בספרי [דברים יד כא] "לא תאכלו כל נבילה". אין לי אלא נבילה, טריפה מנין? תלמוד לומר "כל".
השלישי
, אמרה תורה [ויקרא יא ב] "זאת החיה אשר תאכלו". ודרשו חכמים [חולין לז א]: חיה אכול, ושאינה חיה [כגון טריפה, שאינה יכולה לחיות] לא תאכל.
ג
.
טריפות שיש להן רפואה
טריפה שיש לה רפואה, אינה טריפה. אך הטריפות שאמרו חכמים שהן טריפות, הרי גם אם כיום יש להם רפואה, או שכיום הן חיות אף בלי רפואה, הרי הן טריפות, שאין לך אלא מה שמנו חכמים, שנאמר "על פי התורה אשר יורוך".
וכמו כן, אין טריפה אלא מה שמנו חכמים. ולכן, גם אם תהיה מכה או מחלה מסוג אחר, אין היא טריפה, כי ודאי שיש לה [או שהיה לה רפואה], ואפילו נודע לנו מדרך הרפואה שאין סופה לחיות.
והחזון איש מבאר שהלכות שחיטה נקבעו ב"אלפיים שנות תורה", ולפי מה שקבעו חכמים אז, כך נקבעה ההלכה לעולם.
ד
.
מיני הטריפות
שמונה מיני טריפות הן שנמסרו למשה מסיני, ובכללם יש עשרות רבות של אופני טריפות:
א.
דרוסה
.
ב.
נקובה
, ונכללים בה עשרים וששה סוגי טריפות של אברים שניקבו.
ג.
חסורה
, שבכללה ארבע עשר טריפות של אברים שנחסר חלק מהם, ותשע טריפות של אברים יתרים, וכל יתר כנטול דמי.
ד.
פסוקה
, ובכללה פסיקת חוט השדרה.
ה.
נטולה
, בכללה שמונה טריפות של אברים שניטלו ממנה.
ו.
שבורה
, ובכללה שש טריפות של שברים.
ז.
קרועה
, שנקרע רוב הבשר החופה את הכרס, וכן אם נפשט עורה.
ח.
נפולה
, בכללה נתרסקו האיברים מהנפילה, או נדלדלו הסימנים.
מתניתין:
אלו טרפות בבהמה
: א.
נקובת הוושט
בנקב כל שהוא.
ב.
ופסוקת הגרגרת
שנפסקה הגרגרת, [קנה הנשימה] לרוחבה, ברובה.
ג.
ניקב קרום של מח
בנקב כל שהוא. ד.
ניקב
דופן
הלב
עד
לבית חללו.
ואם לא הגיע הנקב בדופן עד לחלל הלב, אין זה טריפה.
ה.
נשברה השדרה. ו
בשבירתה
נפסק החוט שלה.
ו.
ניטל הכבד, ולא נשתייר הימנו כלום.
ז.
הריאה שניקבה,
ח.
או שחסרה.
רבי שמעון אומר
: אין הריאה שניקבה נחשבת כטריפה אלא
עד שתינקב לבית הסמפונות
[ראה ציור בספר שיחת חולין].
ט.
ניקבה הקיבה
בנקב כל שהוא.
י.
ניקבה המרה
בנקב כל שהוא.
יא.
ניקבו הדקין,
המעיים - בנקב כל שהוא.
יב.
הכרס הפנימית
[ונחלקו בגמרא מה היא]
שניקבה
בנקב כל שהוא.
יג.
או שנקרע רוב
הכרס
החיצונה.
רבי יהודה אומר
: שיעור הקריעה בכרס החיצונה אינו קבוע. אלא הכרס
הגדולה,
של בהמה גדולה, שיעור הקריעה המטריפה הוא
טפח.
ואילו הכרס
הקטנה,
של בהמה קטנה, שיעור הקריעה המטריפה הוא
ברובה
של הכרס.
יד. טו.
המסס ובית הכוסות
שניקבו
עד שנראה הנקב
לחוץ.
אך אם היה הנקב בין שתי הדפנות הצמודות של ההמסס ובית הכוסות, אין זו טריפה, שהרי בין כה וכה נשפך האוכל מזה לזה, בנקב שביניהם.
טז.
נפלה מן הגג,
ושחטה מיד, מבלי שתשהה מעת לעת, הרי היא טריפה. שאף על פי שאין נראים בה שברים, חיישינן שמא נתרסקו ונתפרקו אבריה.
יז.
נשתברו רוב צלעותיה,
בלא שנפלה.
יח.
דרוסת הזאב
שהכה הזאב בבהמה בצפורניו.
רבי יהודה אומר
: דרוסת הזאב טריפה רק
ב
בהמה
דקה,
ולא בגסה.
כי לדעת רבי יהודה, ארס הזאב שבין צפורניו שורף רק בהמה דקה, אך אינו שורף בהמה גסה.
ו
רק בהמה שהיתה
דרוסת ארי,
הרי היא טריפה, ואפילו
ב
בהמה
גסה.
וכיון ששנה רבי יהודה את החילוק בין דרוסת הזאב לדרוסת הארי, שנה התנא גם את החילוק בדרוסת העוף, לגבי טריפות העוף.
דרוסת הנץ
טריפה
בעוף הדק
, כמו צפרים ויונים.
ודרוסת הגס
[דורס גדול] - טריפה אפילו
בעוף
הגס, כמו אווזים ותרנגולים.
זה הכלל
בהלכות טריפה:
כל
בהמה שלקתה במכה
שאין
בהמה לקויה
כמוה חיה
[ראויה לחיות], הרי היא
טרפה!
גמרא:
אמר רבי שמעון בן לקיש: רמז לטרפה מן התורה
-
מנין?
ותמהה הגמרא על שאלתו של רבי שמעון בן לקיש:
מנין!?
מה היא השאלה מנין מצינו רמז לטריפה מן התורה. והרי מקרא מפורש הוא, דכתיב [שמות כב]
"ובשר בשדה טרפה, לא תא כל ו"?!
אלא,
כך שאל ריש לקיש:
רמז לטרפה שאינה חיה
[שאינה ראויה לחיות]
מן התורה
-
מנין?!
ושאלתו היא על הא
דקתני סיפא: זה הכלל, כל שאין כמוה חיה,
הרי היא
טרפה. מכלל
זה אתה למד,
דטרפה אינה חיה.
והיינו, מוכח מסיפא דמתניתין שהטעם לאיסור טריפה, הוא משום שאינה מסוגלת לחיות. ולכן שאל ריש לקיש,
מנא לן
רמז מן התורה לכך שטרפה אינה יכולה לחיות!?
ועונה הגמרא על שאלתו:
דכתיב "וזאת החיה אשר תאכלו",
ודרשינן: רק בהמה זאת, שהיא
חיה,
דהיינו, שיכולה להמשיך ולחיות,
אכול.
אבל בהמה
שאינה חיה
-
לא תיכול!
ומדייקת הגמרא:
מכלל
דברים אלו אתה למד
דטרפה לא חיה!
שהרי מיעט הכתוב מאכילה בהמה "שאינה חיה", ואין לנו דבר חי שמוגדר כ"אינו חי", אלא טרפה [כי נבלה אינה בגדר של "אינה חיה" אלא היא מוגדרת כ"מתה"].
ודנה הגמרא:
ולמאן דאמר טרפה חיה,
שיכולה היא לחיות, אלא שאסרה הכתוב באכילה,
מנא ליה
רמז מן התורה שטרפה, על אף שהיא חיה, בכל זאת היא אסורה?
ומשנינן: גם הוא
נפקא ליה מ"זאת החיה אשר תאכלו",
ודרשינן הכי: "זאת" מיעוטא הוא, ובא ללמד:
זאת החיה
, דהיינו "סתם חיה", רגילה, אותה בלבד
אכול.
אבל
חיה אחרת,
כגון טרפה, אף על פי שהיא חיה -
לא תיכול! מכלל
זה אתה למד,
דטריפה חיה!
ואידך,
דסבירא ליה שטריפה אינה חיה,
האי
מיעוטא ד"
זאת", מאי עביד ליה?
מיבעי ליה לכדתנא דבי רבי ישמעאל
:
דתנא דבי רבי ישמעאל
: "
זאת החיה אשר תאכלו
"
- מלמד
הכתוב
שתפס הקב"ה מכל מין ומין
מבעלי החייים,
והראה לו למשה, ואמר לו: זאת אכול! וזאת לא תיכול!
ופרכינן:
ואידך,
דיליף מ"זאת" שטרפה חיה, תיקשי: הרי לדידיה
נמי, מבעי ליה
להאי קרא
לכדתנא דבי רבי ישמעאל?!
ומשנינן:
אין הכי נמי,
דהאי קרא "וזאת החיה" בא ללמד לכדתנא דבי רבי ישמעאל.
אלא, טרפה,
שהיא
חיה, מנא ליה?
-
נפקא ליה מאידך תנא דבי רבי ישמעאל.
דתנא דבי רבי ישמעאל
: הא דכתיב [שם] "זאת תורת הבהמה והעוף - להבדיל בין הטמא ובין הטהור, ו
בין החיה הנאכלת ובין החיה אשר לא תאכל"
.
מאי "החיה - אשר לא תאכל"?
בא הכתוב ללמדך שטרפה, אף על פי שהיא חיה, בכל זאת לא תאכל!
ומהי טרפה?
אלו שמונה עשרה טרפות,
שאינן מבוארות בכתוב, אלא
שנאמרו למשה בסיני!
והוינן בה:
ותו ליכא,
וכי אין טריפות נוספות?
והא איכא
טריפות "
ב.ס.ג.ר.
" שהם סימנים לארבע טריפות, שיבוארו לקמן,
ו
כמו כן איכא
שב שמעתתא,
שבע סוגי טרפות שלא נשנו במשנה אלא שנו אותן אמוראים, ושגם הן יבוארו לקמן!?