Berakhot 55a — le Talmud en français

כל המאריך בתפלתו ומעיין בה

[מצפה שיענה לפי שהתפלל בכוונה],

סוף

דבר, שאין בקשתו נעשית, ו

בא לידי כאב לב, שנאמר

[משלי יג]

"תוחלת ממושכה

[תפלה מתמשכת] גורמת ל

מחלה לב".

ו

כן

אמר

גם

רבי יצחק, שלשה דברים

גורמים שיפשפשו במעשי בעליהם, ונמצא שהם

מזכירים עונותיו של אדם, ואלו הן

: העובר במקום סכנה, כגון תחת

קיר נטוי,

ובכך מגלה שהוא בוטח בזכויותיו,

ועיון

תפלה,

שבוטח בזכות תפלתו,

ומוסר דין

שיש לו

על חבירו, לשמים,

ומתוך שהוא בוטח בזכויותיו סבור חברו יענש. הרי שאריכות התפלה גורמת לו רעה, ואיך אמרו שהמאריך בתפילתו מאריכין לו ימיו ושנותיו?

מתרצת הגמרא:

הא לא קשיא,

כי

הא

שבא לכאב לב, הוא באופן

דמעיין בה,

ואילו

הא

שמאריכין לו ימיו ושנותיו, הוא באופן

דלא מעיין בה. והיכי עביד

ה"מאריך בתפלתו"? -

דמפיש ברחמי.

מבארת הגמרא: הטעם ש

"המאריך על שלחנו

מאריכין לו ימיו ושנותיו", הוא משום שסיבתו להאריך בסעודה היא

דלמא אתי עניא ויהיב ליה

לסעוד עמו, ומצינו שהסועד את העניים שלחנו מכפר לו,

דכתיב

[יחזקאל מא כב]

"המזבח עץ שלש אמות גבוה". וכתיב

[שם בסוף הפסוק]

"וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה'",

ולכאורה תמוה איך

פתח ב"מזבח" וסיים ב"שלחן"?

-

רבי יוחנן ורבי אלעזר דאמרי תרוייהו

: פסוק זה בא ללמד, כי

כל זמן שבית המקדש קיים, מזבח מכפר על ישראל, ועכשיו

שבטלו הקרבנות,

שלחנו של אדם

שמאכיל עליו את העניים,

מכפר עליו,

ומפני כך נחשב כ"מזבח", וגורם להאריך ימיו.

"והמאריך בבית הכסא",

תמהה הגמרא וכי

מעליותא הוא? והתניא עשרה דברים מביאין את האדם לידי תחתוניות

[טחורים], ואלו הם: א.

האוכל עלי קנים

ב.

ועלי גפנים

ג.

ולולבי גפנים

ד.

ומוריגי בהמה

[חלקים מבשרה שאינם חלקים, כגון החיך ועור הלשון שהם מחורצים ודומים ל"מורג חרוץ"], ה.

ושדרו של דג

ו.

ודג מליח שאינו מבושל כל צרכו.

ז.

והשותה שמרי יין.

ח. אכסנייתי

והמקנח

[אחר שנפנה לנקביו]

בסיד,

ט.

ובחרסית.

י.

והמקנח בצרור שקנח בו חברו, ויש אומרים אף התולה עצמו

[כורע על ברכיו כדי שיפתחו נקביו]

בבית הכסא יותר מדאי,

הרי שהאריכות בבית הכסא מזיקה לאדם, ואיך אמרו שגורמת לאריכות ימיו ושנותיו?

לא קשיא,

כי

הא

שמביא לידי תחתוניות, הוא באופן

דמאריך ותלי

עצמו, ואילו

הא

שמאריך ימיו ושנותיו, הוא באופן

דמאריך ולא תלי,

אלא יושב כדרכו בבית הכסא.

ומוכיחה הגמרא ממעשה שהיה:

כי הא דאמרה ליה ההיא מטרוניתא לרבי יהודה ברבי אלעאי "פניך דומים למגדלי חזירים ולמלוי ברבית"

שהם משתכרים שלא טורח, ומתוך שהם שמחים בחלקם פניהם צהובים, וכך נראים גם פניך!

אמר לה: הימנותא

[שבועה],

לדידי תרוייהו

[נטילת ריבית וגידול חזירים ]

אסירן, אלא,

מראה פני טוב, משום ש

עשרים וארבעה בית הכסא איכא מאושפיזאי

[אכסנייתי]

לבי מדרשא, דכי אזילנא

מאכסנייתי ללמוד בבית המדרש,

בדיקנא נפשאי

אם הנני נזקק לנקבי

בכולהו

בתי כסאות אלו, ומתוך כך אני בריא ונראה טוב.

ואמר רב יהודה: שלשה דברים מקצרים ימיו ושנותיו של אדם,

ואלו הם: א.

מי שנותנין לו ספר תורה לקרות ואינו קורא.

ב. מי שנותנים לו

כוס של ברכה לברך, ואינו מברך.

ג.

והמנהיג עצמו ברבנות

[בשררה] .

מפרשת הגמרא: מי שנותנים לו

"ספר תורה

לקרות ואינו קורא"

מנין שמתקצרין ימיו? -

דכתיב

[דברים ל]

"כי הוא חייך ואורך ימיך",

וכשמסרב לקרא מראה שאינו חפץ בחיים.

"כוס של ברכה לברך, ואינו מברך"

-

דכתיב

[בראשית יב]

"ואברכה מברכיך",

והמברך ברכת המזון מברך את בעל הבית, וכל המברך את חברו מתברך בעצמו, וכשמסרב לברך מראה שאינו חפץ להתברך.

"והמנהיג עצמו ברבנות"

-

דאמר רבי חמא בר חנינא: מפני מה מת יוסף קודם

לאחיו?

-

מפני שהנהיג עצמו ברבנות.

ואמר רב יהודה אמר רב

: על

שלשה צריכים

לבקש

רחמים

שיבואו, כיון שהם בידו של הקב"ה, ואינם באים אלא אם קבלו רשותו. א.

מלך טוב

ב.

שנה טובה

ג.

וחלום טוב. מלך טוב דכתיב

[משלי כא]

"פלגי מים לב מלך ביד ה'". שנה טובה דכתיב

[דברים יא]

"תמיד עיני ה' אלהיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה". חלום טוב דכתיב

בתפילת חזקיהו מלך יהודה [ישעיה לח]:

"ותחלימני

(ותחייני)

[

והחיי ני

].

אמר רבי יוחנן: שלשה דברים מכריז עליהם הקדוש ברוך הוא בעצמו, ואלו הן

: א.

רעב

ב.

ושובע

ג.

ופרנס טוב.

רעב, דכתיב

[מלכים ב, ח]

"כי קרא ה' לרעב וגו'". שובע, דכתיב

[יחזקאל לו]

"וקראתי אל הדגן והרביתי אותו". פרנס טוב, דכתיב

[שמות לח]

(ויאמר)

[

וידבר

]

ה' אל משה לאמר ראה קראתי בשם בצלאל וגו'.

אמר רבי יצחק: אין

בית דין

מעמידין פרנס על הצבור, אלא אם כן נמלכים בצבור,

כדי שיסכימו לדבריו וישמעו לו,

שנאמר

[שמות לא ב]

"ראו קרא ה' בשם בצלאל",

והיינו שבקש מישראל "ראו" - תנו עיניכם ולבכם לבדוק אם אתם מסכימים למינויו, שהרי כך דרשו במקרא זה:

אמר לו

הקדוש ברוך הוא למשה: "משה,

האם

הגון עליך בצלאל?"

-

אמר לו

משה להקב"ה:

"רבונו של עולם אם לפניך הגון, לפני לא כל שכן?! אמר לו

הקב"ה:

"אף על פי כן, לך אמור להם

לישראל שיאמרו אם רוצים במינויו.

הלך

משה

ואמר להם לישראל

"האם

הגון עליכם בצלאל"?

-

אמרו לו "אם לפני הקדוש ברוך הוא ולפניך הוא הגון, לפנינו לא כל שכן?!

אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: בצלאל על שם חכמתו נקרא,

ומצינו שנקרא "בצל - אל" על שם חכמתו בבנין המשכן, כי

בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא למשה "לך אמור לו לבצלאל עשה לי משכן ארון וכלים"

[בפרשת כי תשא שמות לא ז, "את אהל מועד ואת הארן לעדות"],

הלך משה והפך

ואמר לו: "עשה ארון

וכלים ומשכן"

[כסדר האמור בפרשת תרומה ],

אמר לו

בצלאל למשה:

"משה רבינו, מנהגו של עולם

הוא, שתחילה

אדם בונה בית ואחר כך מכניס לתוכו כלים, ואתה אומר

תחילה

עשה לי ארון

וכלים

ו

אחר כך

משכן, כלים שאני עושה להיכן אכניסם? שמא כך אמר לך הקדוש ברוך הוא

-

"עשה משכן ארון וכלים"!

-

אמר לו

משה, אכן כך אמר הקב"ה, וכי

שמא בצל אל היית וידעת

כיצד אמר לי

?!

אמר רב יהודה אמר רב: יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהן שמים וארץ

על ידי צירופן, והראיה לכך, שהרי

כתיב הכא

על בצלאל [שמות לה לא]:

"וימלא אתו רוח אלהים בחכמה ובתבונה ובדעת", וכתיב התם

על מעשה בראשית [משלי ג יט]:

"ה' בחכמה יסד ארץ, כונן שמים בתבונה" וכתיב

[שם כ]

"בדעתו תהומות נבקעו",

הרי שבצלאל זכה לבחינות "חכמה, בינה, דעת" שבהם נבראו שמים וארץ.

אמר רבי יוחנן: אין הקדוש ברוך הוא נותן חכמה, אלא למי שיש בו חכמה,

שנאמר

[דניאל ב כא]

"יהב חכמתא לחכימין ומנדעא

[דעה]

לידעי בינה".

שמע רב תחליפא בר מערבא

את דברי רבי יוחנן,

ואמרה קמיה דרבי אבהו.

אמר ליה: אתון מהתם

[מהפסוק בדניאל]

מתניתו לה

שהחכמה ניתנת לחכמים,

אנן מהכא

[מפסוק בתורה]

מתנינן לה, דכתיב

[שמות לא ו]

"ובלב כל חכם לב נתתי חכמה".

אמר רב חסדא

: טוב לאדם שיראה

כל חלום, ו

העיקר ש

לא

יראה

טוות

[חלום שצריך להתענות עליו].

ו

עוד

אמר רב חסדא: חלמא דלא מפשר

[נפתר]

כאגרתא דלא מקריא.

כי כל החלומות הולכים אחר הפתרון, ואם לא פתרוהו אינו גורם לאדם מטוב ועד רע.

ו

עוד

אמר רב חסדא: לא חלמא טבא מקיים

[מתקיים]

כוליה

[כל פתרונו],

ולא חלמא בישא

[רע]

מקיים כוליה.

ו

עוד

אמר רב חסדא: חלמא בישא

שלא נפתר

עדיף מחלמא טבא

שלא נפתר, כי כיון שבלא הפתרון אין משמעות לחלום, הרי עדיף חלום רע שהוא מעורר את האדם לתשובה.

ו

עוד

אמר רב חסדא: חלמא בישא עציבותיה מסתייה

הצער הנגרם מחמתו מבטל את הגזירה שבו,

חלמא טבא, חדויה מסתייה

השמחה שנגרמת מחמתו, באה במקום הבשורה שבו.

אמר רב יוסף: חלמא טבא אפילו לדידי

שאני עוור ,

בדיחותיה מפכחא ליה

מעט השמחה שנגרמת לי מחמתו מבטלת אותו.

ו

עוד

אמר רב חסדא

: הדאגה מחמת

חלמא בישא

היא

קשה

לגופו יותר

מנגדא

[מלקות],

שנאמר

[קהלת ג יד]

"והאלהים עשה שיראו מלפניו", ואמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: זה חלום רע

שהקב"ה שולחו כדי לעורר את האדם שישוב בתשובה.

נאמר בירמיה [כג כח]:

"הנביא אשר אתו

חלום יספר חלום, ואשר דברי אתו ידבר דברי אמת, מה לתבן את הבר נאם ה'", וכי מה ענין בר ותבן אצל חלום?

-

אלא אמר רבי יוחנן: משום רבי שמעון בן יוחי: כשם שאי אפשר לבר

[תבואה] שתהיה

בלא תבן

שהוא פסולת,

כך אי אפשר לחלום

שיבא

בלא

שיהיו מעורבים בו

דברים בטלים,

ולכן נביא שקר "יספר" את החלום, והוא לשון דברי הבאי, כי רואה כעיקר את הטפל שבו, ואילו נביא אמת "ידבר" רק את דברי האמת שבחלום.

אמר רבי ברכיה: חלום אף על פי שמקצתו מתקיים, כולו אינו

מתקיים,

ותמיד מעורבים בו דברים בטלים,

מנא לן?

-

מיוסף,

דכתיב

[בראשית לז ט]

"הנה השמש והירח

ואחד עשר כוכבים משתחוים לי" והיינו כנגד אביו ואמו ואחיו שעתידים להשתחוות לפניו,