Zevajim 61b — el Talmud en español

ו

גם

לאחר שיפרקו הלוים את המשכן

שפירקו את הקרשים ואת קלעי החצר ועדיין מזבח במקומו עומד, קדשי קדשים נאכלין, ואשמועינן הברייתא דנאכלים, ואע"ג שפירקו הלוים את הקרשים קדשים נאכלים,

מהו דתימא איפסיל להו

קדשי קדשים כשפירקו את הקרשים

ביוצא

דמקום אכילתן הוא רק בחצר המשכן, וכשיצאו משם נפסלין ביוצא,

קא משמע לן

דאין כאן פסול יוצא.

ואימא הכי נמי

דיפסלו בכי האי גוונא ביוצא,

אמר קרא "ונסע אהל מועד"

ומהכא ילפינן דלא נפסלו ביוצא ד

אף על פי שנסע אהל מועד הוא

48 . אמר רב חסדא אמר רב: מזבח של שילה של אבנים היה.

תניא

[

נמי הכי

]:

רבי אליעזר בן יעקב אומר: מה תלמוד לומר "אבנים

-

אבנים

-

אבנים"

דכתיבי בקראי דבניית המזבח

שלש פעמים

, ללמדך ששלש מזבחות היו של אבנים -

אחד של

משכן

שילה, ואחד של נוב וגבעון, ו

אחד שהיה ב

בית עולמים

49 .

מתיב רב אחדבויי בר אמי

: תניא

אש שירדה מן השמים בימי משה לא נסתלקה

אפילו בשעת מסעות

מעל מזבח הנחושת אלא בימי שלמה,

שעשה שלמה מזבח אבנים ונסתלקה האש לשם,

ואש שירדה בימי שלמה

על מזבח האבנים

לא נסתלקה עד שבא מנשה וסילקה

[כמבואר בגמרא סנהדרין דף ק"ג עמוד ב'].

ואם איתא

דהיה מזבח אבנים בשילה, כדברי רב, אם כן, קשה,

מעיקרא,

עוד לפני שבנה שלמה,

הוא דאיסתלק לה

האש ממזבח הנחושת למזבח אבנים שבשילה!?

ומשנינן: רב הונא אמר רב

הוא דאמר כרבי נתן. דתניא: רבי נתן אומר: מזבח של שילה של נחושת היה חלול ומלא אבנים

ואם כן מצאנו תנא שאומר שמזבח של שילה של אבנים היה, וכדברי רב, ואמנם בבריתא הקודמת מוכח שבשילה היה מזבח הנחשת, אבל רבי נתן חולק בזה .

רב נחמן בר יצחק אמר: מאי לא נסתלקה

האש אלא בימי שלמה דקאמר בברייתא דמשמע דעד ימי שלמה היתה האש על המזבח, היינו ד

לא נסתלקה לבטלה

שלא נתבטלה לגמרי.

היכי הוי? רבנן אמרי: שביבא הוה משדרא

זיקי אש שמים היו יוצאים בשעת הקטרה ממזבח של משה שהיה מונח בשילה למזבח של אבנים שעליו היו מקטירים.

רב פפא אמר: אושפיזא הוה נקיט

היתה האש כולה מדלגת כאורח המדלג מהכא להתם, כך האש

זימנין

היתה

הכא

על גבי מזבח הנחושת

וזימנין

היתה

הכא

על גבי מזבח האבנים.

תנן התם

במסכת מדות: בתחלה היה מזבח האבנים של שלמה כ"ח אמה על כ"ח אמה, ומתוך אותם כ"ח אמות מגרעים אמה מכל צד של מקום יסוד, ואמה מכל צד מקום הסובב, ואמה מכל צד מקום הקרנות, ואמה מכל צד מקום הילוך רגלי הכהנים, נמצא מקום המערכה כ' אמה על כ' אמה,

וכשעלו בני הגולה

ובנו בית שני

הוסיפו עליו

על המזבח

ד' אמות מן הדרום וד' אמות מן המערב כמין גמא

כמין גימל יונית כזו והיה המזבח כולו ל"ב אמה על ל"ב אמה ומקום המערכה כ"ד אמה על כ"ד אמה.

ומבארינן:

מאי טעמא

הוצרכו להוסיף על מדות המזבח?

אמר רב יוסף: משום דלא ספיק

מקום המערכה לכל הקרבנות.

אמר ליה אביי

: היכי אמרת דלא הספיק מקום הקרבנות,

השתא מקדש ראשון דכתיב ביה "יהודה וישראל רבים כחול אשר על הים" ספיק

להם מקום המערכה,

מקדש שני, דכתיב ביה "כל הקהל כאחד ארבע רבוא"

ותו לא,

לא ספיק

להם מקום המערכה?

אמר ליה

רב יוסף לאביי:

התם

במקדש ראשון הספיק להם מקום המערכה משום ד

אש של שמים מסייעתן

ונתאכלו הקרבנות מהר על גבי המזבח, אבל

הכא

בבית שני

אין אש של שמים מסייעתן

, לפיכך הוצרכו להרחיב את מקום המערכה .

כי אתא רבין אמר רבי שמעון בן פזי

לפרש הא דהוסיפו בני הגולה על המזבח משום

שיתין,

בורות לנסכים

הוסיפו,

כלומר משום ד

מעיקרא

בימי שלמה

סבור

לפרש הא דכתיב

"מזבח אדמה",

פירושו

שהוא

[המזבח] יהא

אטום באדמה

ולא חלול, והבור של הנסכים היה על יד המזבח, ולא תחתיו כדי שיתקיים דין "מזבח אדמה", והיו הנסכין שותתין לרצפה אל הבור שליד המזבח.

ולבסוף

בימי בית שני כשעלו בני הגולה

סבור

ד

שתיה כאכילה

היינו דניסוך הנסכים הוא כהקטרת חלבים, מה אכילה צריכה להיות מתאכלת במזבח, כלומר על האש, אף שתית הנסכים צריכה להבלע במזבח, ומשום כך הוסיפו בבנין המזבח כדי שהבור שעשו בימי שלמה יהיה בתוך שטח המזבח, ונקבים עשו בראש המזבח עד לבור כדי שירדו הנסכים לשם.

ומאי

פירושא ד

"מזבח אדמה"

לדבריהם? לא שיהא חלול, אלא ילפינן

שהוא,

המזבח, יהיה

מחובר באדמה, שלא יבננו לא על גבי כיפים

ולא על גבי מחילות

אלא על האדמה, ובור של מזבח לא חשוב כיפין לפי שהוא צורך מזבח, כן כתבו התוס'.