Zevajim 116a — el Talmud en español

זכרים ונקבות תמימין ובעלי מומין

מנין שקרבין בבמה?

דאמר מר

:

תמות וזכרות

נאמר רק בקרבן

בהמה,

שיהיה הקרבן תם וזכר,

ואין תמות וזכרות בעופות,

אלא גם בעלי מומין ונקבות כשרים בהם.

ואיתקש

בפסוק זה

בהמה לעוף,

לומר לך, שבבמה גם בהמות בעלי מומין ונקבות כשרים להקרבה.

ודוקא

תמימין ובעלי מומין

קרבין בבמה,

לאפוקי מחוסר אבר, דלא

קרב.

דאמר רבי אלעזר: מנין למחוסר אבר שנאסר

להקריב בבמה

לבני נח?

תלמוד לומר

בציווי הקב"ה לנח להביא אל התיבה,

"ומכל החי מכל בשר

תביא אל התבה".

אמר הקב"ה לנח: הבא בהמה שחיין ראשי אברין שלה!

ומכאן שלבני נח אסור מחוסר אבר בהקרבה, ומשום כך ציוה לו שלא להביאם כשהם מחוסרי אבר כדי שיוכל להקריב מהם בצאתו מן התבה.

והוינן בה:

ודלמא ההיא

הפסוק ההוא בא

למעוטי טריפה

דוקא, שלא יביאנה לתיבה ולא בא למעט מחוסר אבר?

ומתרצינן: אין צורך למעט טריפה, כי

ההוא, מ"לחיות זרע" נפקא.

דהיינו, דוקא בעל חי שיכול להוליד, וטריפה אינה יולדת.

והוינן בה:

הניחא למאן דאמר טריפה אינה יולדת. אלא למאן דאמר טריפה יולדת, מאי איכא למימר?

הרי לא נתמעט טריפה מ"לחיות זרע", ואם כן המיעוט נצרך לטריפה ואיך נדע למעט מחוסר אבר.

ומתרצינן:

האמר קרא "

תביא אל התיבה להחיות

אתך",

ומשמע

בדומין לך

תביא, שלא יהיו טריפה כמו שאתה אינך טריפה, ונותר הפסוק מכל החי למעט מחוסר אבר .

ועדיין יש לדון:

ודלמא נח גופיה טריפה הוה?

ואם כן, הוא יכול להביא טריפה אל התבה .

ומתרצינן: "

תמים" כתיב ביה

בנח, משמע שלא היה טריפה.

ומקשינן:

ודלמא

"תמים" אין משמעו שלם בגופו, אלא שהיה

תמים בדרכיו

עניו וסבלן?

ומתרצינן: "

צדיק" כתיב ביה

בנח, דמשמע מזה שהיה תמים בדרכיו, ו"תמים" על כרחך בא לומר שלא היה טריפה.

ואכתי תקשי:

ודלמא

הכי קאמר: "

תמים" בדרכיו, "צדיק" במעשיו?

ועדיין אפשר לומר שנח היה טריפה, ועדיין נצרך הפסוק "מכל החי" למעט טריפה, ומנא לן למעט מחוסר אבר?

ומתרצינן: המקור שלא הביא טריפה נלמד מ"אתך" - בדומין לך.

ואין להקשות שמא נח גופיה טריפה הוה? כי

אי סלקא דעתך דנח גופיה טריפה הוה, מי קאמר ליה רחמנא לנח דכוותך עייל,

דהיינו, טריפה תביא לתיבה, ואילו בעלי חיים

שלמים לא תעייל?

אלא בהכרח שנח לא היה טריפה, והוזהר שלא להביא אלא בדומין לו דהיינו, בהמה שאינה טריפה .

והוינן בה:

ומאחר דנפקא לן

למעט טריפה

מ"אתך",

"

לחיות זרע", למה לי?

ומתרצינן:

מהו דתימא

, אילו לא נאמר "לחיות זרע" הייתי אומר, ש"אתך" לא בא לומר שיהיו דומין לך, אלא "

אתך"

היינו שהודיעו הקב"ה שביאת הבהמות לתיבה היא לכבודו של נח להיות לו

לצוותא בעלמא,

ומה שלא יביא טריפה הוא משום שלא תחיה עמו בצוותא שנה שלמה. אבל יוכל להביא

אפילו זקן אפילו סריס, קמשמע לן

שהחיות באו לתיבה בכדי "לחיות זרע" ולא לצוותא. ובהכרח שהכתוב "אתך" נאמר ללמד שיהיו בדומין לך למעט טריפה.

אמר מר

: הכל כשרים להקרב,

טהורין אבל לא טמאין

[שהרי נח הקריב רק מן הטהורין] .

והוינן בה:

ומי הוו טמאין וטהורין בההיא שעתא

בזמן נח, קודם מתן תורה? ואיך נאמר לו לקחת דוקא מן "הבהמה הטהורה".

ומתרצינן:

אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן

: טהורים שלקח נח, הם

מאותן שלא נעבדה בהן עבירה

שלא רבעו ולא נרבעו עם מין אחר .

ומקשינן:

מנא הוו ידעי

באיזה מהן נעבדה עבירה?

ומתרצינן:

כדרב חסדא דאמר רב חסדא: העבירן

נח

לפני התיבה. כל שהתיבה קולטתן, בידוע שהוא טהור. אין התיבה קולטתן, בידוע שהן טמאין

125 .

רבי אבהו אמר: אמר קרא "והבאים זכר ונקבה".

"הבאים" משמע שכל

הבאין, מאליהן

באו, ומתוך זה ידע נח שאלו שבאו שבעה הן הטהורין, ואלו שבאו שנים הן הטמאין.

אמר מר

: עד שלא הוקם המשכן היו הבמות מותרות וכו'

והכל קרבו עולות.

והוינן בה: וכי

עולות, אין,

ואילו

שלמים לא

הקריבו בבמות?

והא כתיב

בקרבנות שהקריבו בהר סיני קודם מתן תורה "

ויזבחו זבחים שלמים לה' פרים".

וזה היה קודם הקמת המשכן. ומוכח שכן קרבו אז שלמים!?

ומתרצינן:

אלא, אימא

בברייתא: "

לכל קרבו עולות",

בין לבני נח ובין לישראל קרבו להם עולות קודם שהוקם המשכן, ומיהו בשלמים חלוקין הן,

לבני נח, עולות, אין, שלמים לא.

אבל לישראל קרבו גם שלמים משעת מתן תורה, ולכן נאמר בהם "ויזבחו זבחים שלמים", כיון שכבר נבחרו ישראל בשעת מתן תורה . ו

כמאן דאמר לא קרבו שלמים לבני נח.

דאתמר: רבי אלעזר ורבי יוסי בר חנינא

פליגי:

חד אמר: קרבו שלמים לבני נח, וחד אמר: לא קרבו שלמים לבני נח

127 .

והוינן בה:

מאי טעמא דמאן דאמר קרבו שלמים לבני נח?

דכתיב "והבל הביא גם הוא

מבכורות

צאנו ומחלביהן". איזהו דבר שחלבו קרב לגבי מזבח, ואין כולו קרב לגבי מזבח?

הוי אומר זה שלמים.

ומוכח שהקריב הבל שלמים, ומכאן המקור שקרבו שלמים לבני נח.

מאי טעמא דמאן דאמר לא קרבו שלמים לבני נח?

דכתיב "עורי צפון ובואי תימן",

ביאורו:

התנערי

[מלשון "וינער ה' את מצרים"]

אומה שמעשיה בצפון

, דהיינו, בני נח, שאין מקריבין אלא עולות הטעונות שחיטת צפון,

ותבוא

אל מלך המשיח

אומה שמעשיה בצפון ובדרום,

דהיינו ישראל, שמקריבין עולות ושלמים שאינם טעונים צפון.

ומקשינן:

ומר,

מאן דאמר "לא קרבו שלמים לבני נח", לדבריו

נמי

יקשה,

הכתיב

אצל הבל "

ומחלביהן",

דמשמע שהקריב שלמים, כדלעיל?

ומתרצינן: לדעתו, ביאור "מחלביהן" הוא

משמני

[מהמובחרים]

דידהו.

אבל לעולם היו עולות.

ומקשינן:

ומר,

מאן דאמר קרבו שלמים לבני נח, לדבריו

נמי

יקשה,

הכתיב "עורי צפון",

ודרשינן על עולות דוקא, כדלעיל?

ומתרצינן:

ההוא, בקיבוץ גלויות הוא דכתיב.

וכך פירושו: עורי רוח צפונית, ובואי רוח דרומית לקבץ גלויות המפוזרות בכם.

ומקשינן למאן דאמר לא קרבו שלמים לבני נח:

והא כתיב "ויאמר משה: גם אתה תתן בידינו זבחים ועולות, ועשינו לה' אלהינו"

. וזבחים משמע שלמים, וקודם מתן תורה כולם בדין בני נח הם, הרי שהקריבו בני נח שלמים?

ומתרצינן: "

זבחים"

אלו אינן שלמים, אלא לשון שחיטה הוא, וכך אמר משה לפרעה שיתן להם בהמות שישחטו

לאכילה, ועולות

יתן

להקרבה.

ועוד מקשינן לאותו מאן דאמר:

והא כתיב "ויקח יתרו חותן משה עולה וזבחים",

והוה אמינא שיתרו היה קודם מתן תורה ובכל זאת הקריב זבחים דהיינו, שלמים .

ומתרצינן:

יתרו לאחר מתן תורה היה

, והתגייר, והביא שלמים בתורת ישראל .

ומקשינן:

הניחא למאן דאמר יתרו לאחר מתן תורה היה. אלא למאן דאמר יתרו קודם מתן תורה היה, מאי איכא למימר?

איך הקריב שלמים, והרי בני נח לא הקריבו שלמים.

דאיתמר: בני רבי חייא ורבי יהושע בן לוי

נחלקו:

חד אמר, יתרו קודם מתן תורה הוה. וחד אמר, יתרו אחר מתן תורה הוה.

ומתרצינן:

למאן דאמר יתרו קודם מתן תורה היה,

על כרחך

קסבר שלמים הקריבו בני נח,

שהרי לדבריו יתרו היה בן נח והקריב שלמים.

כתנאי,

נחלקו תנאים אם יתרו היה קודם מתן תורה או לאחר מתן תורה.

דתניא: "

וישמע יתרו כהן מדין", מה שמועה שמע ובא, ונתגייר? רבי יהושע אומר: מלחמת עמלק שמע ובא, שהרי כתוב בצדו

קודם פרשת "וישמע יתרו" "

ויחלש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב"

. ונמצא לדבריו שיתרו היה קודם מתן תורה.

רבי אליעזר המודעי אומר: מתן תורה שמע ובא.

הרי שהיה אחר מתן תורה.

שכשניתנה תורה לישראל היה קולו

של הקב"ה

הולך מסוף העולם ועד סופו, וכל מלכי עובדי כוכבים אחזתן רעדה בהיכליהן, ואמרו שירה. שנאמר "ובהיכלו

של כל מלך

כולו אומר כבוד".

ומדובר בעת מתן תורה, שהרי בתחילת הענין נאמר "קול ה' יחולל אילות".

נתקבצו כולם אצל בלעם הרשע, ואמרו לו: מה קול ההמון אשר שמענו? שמא מבול בא לעולם?

ומשום כך נשמע קול זה,

שנאמר "ה' למבול ישב".

אמר להם

בלעם: "

וישב ה' מלך לעולם",

לא יהיה מבול, אלא ה' יהיה מלך לעולם על בריותיו, שהרי

כבר נשבע הקב"ה שאינו מביא מבול לעולם, שנאמר "כי מי נח זאת לי, אשר נשבעתי"

133 .

אמרו לו: שמא מבול של מים אינו מביא אבל מבול של אש

מביא? שנאמר "כי באש ה' נשפט".

אמר להן: כבר נשבע

הקב"ה

שאינו מביא מבול כל עיקר, שנאמר "ולא יהיה עוד מבול לשחת כל בשר".

אמרו לו:

ואלא מה קול ההמון הזה ששמענו? אמר להם: חמדה טובה יש לו

להקב"ה

בבית גנזיו,

והיא התורה

שהיתה גנוזה אצלו תתקע"ד

דורות קודם שנברא העולם, וביקש

עתה

ליתנה לבניו, שנאמר "ה' עוז לעמו יתן",

שהתורה הוא מעוזן של ישראל, ומכאן קול ההמון ששמעתם .

מיד פתחו כולם ואמרו "ה' יברך את עמו בש לום".

רבי אליעזר אומר: קריעת ים סוף שמע ובא

[ואם כן יתרו קודם מתן תורה היה],

שנאמר "ויהי כשמוע כל מלכי האמורי

... את אשר הוביש ה' את מי הירדן" [וכל שכן ששמעו קריעת ים סוף].

ואף רחב הזונה אמרה לשלוחי יהושע, "כי שמענו את אשר הוביש ה' את מי ים סוף"

137 .

והוינן בה:

מאי שנא התם

במלכי האמורי,

דכתיב "ולא היה בם עוד רוח", ומאי שנא הכא

ברחב הזונה

דכתיב "ולא קמה עוד רוח באיש"?