Yoma 59a — el Talmud en español

ואי בעית אימא: אי סבירא לן

[אילו היה מוסכם]:

הקפה

שמקיף את הקרנות במזבח הפנימי

ברגל

היה עושה אותה, וכשם שהיה מקיף את המזבח החיצון כשנותן על הקרנות, [שהרי המזבח היה שלשים ושתים אמה על שלשים ושתים אמה, ואי אפשר אלא אם כן מקיפו ברגל]

דכולי עלמא לא

הוה

פליגי, דילפינן פנים מחוץ

.

והכא בהא קא מיפלגי: מר

רבי עקיבא

סבר: הקפה

של מזבח הפנימי

ביד

היא, עומד במקומו ומקיף בידו את הקרנות; ואינו דומה למזבח החיצון שהיה מקיף ברגל.

ומר

רבי יוסי הגלילי

סבר: הקפה ברגל

כהקפה שבמזבח החיצון, וילפינן מינה.

ואי בעית אימא: דכולי עלמא

סברי:

הקפה ביד

היא במזבח הפנימי.

והכא בהא קמיפלגי: מר

רבי יוסי הגלילי

סבר: ילפינן

הקפת

יד מ

הקפת

רגל; ומר

רבי עקיבא

סבר: לא ילפינן

יד מרגל.

ותמהינן:

ו

כי אטו

סבר רבי יוסי הגלילי: הקפה ביד

היא, והיה עומד במקומו?!

והא מדקתני סיפא

דמשנתנו:

רבי אליעזר אומר: במקומו היה עומד ומחטא, מכלל דתנא קמא

במשנה שהוא רבי יוסי הגלילי [שהרי סדר ההזאות במשנתנו כרבי יוסי הגלילי הוא]

לא סבירא ליה

שבמקומו היה עומד ומקיף ביד?!

אלא, מחוורתא כדשנינן מעיקרא: מר

רבי עקיבא

סבר: הקפה ביד, ומר

רבי יוסי הגלילי

סבר: הקפה ברגל

-

ובהא

קא מיפלגי: מר

הסובר הקפה ברגל

סבר

: ונתן על קרנות המזבח

"סביב" דמזבח פנימי, כ

זריקה

"סביב

" האמורה בתורה ב

מזבח החיצון

.

ומר

הסובר הקפה ביד

סבר: כוליה מזבח פנימי

שהיה רחבו אמה על אמה

במקום חדא קרן דמזבח חיצון קאי

[כל המזבח הפנימי שוה לקרן אחת של מזבח החיצון] שהיתה אף היא אמה על אמה, ולפיכך לא היה צריך להקיפו אלא בידו [רא"ל].

תניא: אמר רבי ישמעאל

[בן אלישע, דק"ס]:

שני כהנים גדולים נשתיירו במקדש

[ממקדש, דק"ס]

ראשון, זה אומר: בידי הקפתי; וזה אומר: ברגלי הקפתי; זה נותן טעם לדבריו, וזה נותן טעם לדבריו;

ולא שנחלקו בדבר, אלא אפשר לעשות הקפה ביד ואפשר לעשות הקפה ברגל, וכל אחד סיפר מנהגו [ת"י וריטב"א ].

זה נותן טעם לדבריו: "סביב" דמזבח פנימי כ"סביב" דמזבח החיצון; וזה נותן טעם לדבריו: כוליה מזבח פנימי, במקום חדא קרן דחיצון קאי

.

שנינו במשנה:

רבי אליעזר אומר: במקומו היה עומד ומחטא

, ועל כולן היה נותן מלמטה למעלה, חוץ מזו שהיתה לפניו, שהיה נותן מלמעלה למטה:

מתניתין מני: רבי יהודה היא

, הסובר כן בדעתו של רבי אליעזר.

דתניא: רבי מאיר אומר: רבי אליעזר אומר: במקומו עומד ומחטא, ו

מתוך שעל זו שלפניו היה נצרך ליתן מלמעלה למטה, לפיכך:

על כולן היה נותן ממעלה למטה

-

חוץ מאותה שבאלכסון

[הקרן שעומדת בראש האלכסון של הקרן שהתחיל בה, אם התחיל בקרן דרומית מזרחית הוי קרן אלכסון צפונית מערבית, ואם התחיל בצפונית מזרחית הוי האלכסון בדרומית מערבית, ריטב"א] -

ש

עליה הוא

נותן ממטה למעלה;

שטורח הוא לתת עליה מלמעלה למטה, להיות כפוף ופושט זרועו עד כלות המתנה, אלא משכופף גופו ופושט זרועו, מתחיל למטה ונזקף והולך למעלה [לשון רש"י].

רבי יהודה אומר: רבי אליעזר אומר: במקומו עומד ומחטא, ועל כולן הוא נותן מלמטה למעלה

הואיל וכך נוח יותר,

חוץ מזו שהיתה לפניו ממש, שנותן ממעלה למטה, כי היכי דלא נתווסן מאניה

, [יתלכלכו בגדיו].

שנינו במשנה:

הזה ממנו על טהרו של מזבח

:

מאי טהרו?

אמר רבה בר רב שילא: פלגיה דמזבח

באמצע גובה כתלו של המזבח,

כדאמרי אינשי: טהר טיהרא

[הצהיר הצהרים, רא"ל]

והוי פלגיה דיומא

[והוא בחצי היום], ואף כאן נותנו בפלגיה דמזבח.

מיתיבי

מברייתא המוכחת כי על גג המזבח היה מזה, ולא על כותלו:

כשהוא מזה, אינו מזה לא על גבי האפר ולא על גבי הגחלים

שעל המזבח,

אלא חותה גחלים אילך ואילך

למעלה מראשו של מזבח ומכבדו יפה עד שנראה זהב המזבח [רא"ל],

ומזה?!

אלא אמר רבה בר שילא

, לפרש "על טהרו של מזבח":

על גלויה דמזבח

, מטהר ומפנה הקטורת שנשרף עליו בבוקר, ועל שמייפהו ומגלהו קרי ליה "טהרו" [רש"י זבחים] - ו

כדכתיב: וכעצם השמים "לטוהר

" [לשון: ברור וצלול, רש"י בחומש].

תניא: חנניא אומר: בצד צפוני

של גג המזבח

הוא נותן

את ההזאות שעל גגו.

רבי יוסי אומר: בצד דרומי

של גג המזבח

הוא נותן

.

במאי קמיפלגי

:

מר

חנניה

סבר: פיתחא

של קודש הקדשים בבית שני

בדרום קאי

ובצד זה היה מתחיל, הרי שהיה מסיים בקרן צפונית וכשיטת רבי עקיבא, ולפיכך היה מזה על צד צפון.

ומר

רבי יוסי

סבר: פיתחא בצפון קאי

[וכשיטתו לעיל נא ב], והיה מתחיל בקרן צפונית ומסיים בדרומית, ובמקום שהיה מסיים, שם היה נותן על גג המזבח.

דכולי עלמא

בין חנניה ובין רבי יוסי -

מיהא, היכא דגמרן מתנות דקרנות

במקום שנגמרים מתנות הדם שעל הקרנות

התם יהיב

שם הוא נותן

על גגו

-

מאי טעמא?

אמר קרא: "וטהרו וקדשו

", [

ב

]

מקום שקדשו

בקרנותיו

שם טיהרו

בהזאות.

שנינו במשנה:

שירי הדם

של פר ושעיר

היה שופך על יסוד מערבי של מזבח החיצון

:

דאמר קרא

גבי פר כהן משיח שניתן דמו על מזבח הזהב:

"ואת כל דם הפר ישפוך

אל יסוד מזבח העולה אשר פתח אוהל מועד", ותניא בתורת כהנים: "הפר" לרבות פר של יום הכפורים שיהו שייריו נשפכין ליסוד אשר פתח אוהל מועד -

ואי זה הוא "יסוד אשר פתח אוהל מועד" [פתח הבית שהיה במזרח], הוי אומר: יסוד מערבי, שהרי מערבה של מזבח כנגד הפתח היה.

שנינו במשנה:

ושל מזבח החיצון היה שופך על יסוד דרומית

:

תנו רבנן

: כתיב בפרשת חטאת: "ואת כל דמה ישפוך אל

יסוד המזבח

" [ויקרא ד ל]:

זה יסוד דרומית; אתה אומר יסוד דרומית, או אינו אלא יסוד מערבית

, וכמו שמצינו בחטאות הפנימיות, וילמד סתום מן המפורש [רש"י זבחים].

אמרת: ילמד ירידתו מן הכבש

של מזבח החיצון ושיריים בידו

ליציאתו מן ההיכל

ושיריים בידו אחר הזאות פנים,

מה יציאתו מן ההיכל

היה שופך

בסמוך לו, ואי זה: זה יסוד מערבי; אף ירידתו מן הכבש

העומד בדרום המזבח, היה שופך

בסמוך לו, ואי זה: זה יסוד דרומי

, שהיה סמוך לו בירידתו יותר משאר הרוחות.

תניא: רבי ישמעאל אומר: זה

שיריים של מזבח הפנימי

וזה

של מזבח החיצון היה שופך אל

יסוד מערבי

של מזבח החיצון.

רבי שמעון בן יוחאי אומר: זה וזה יסוד דרומי

.

בשלמא

טעמא ד

רבי ישמעאל

ניחא, משום ד

קסבר: ילמד סתום

שיירי מזבח החיצון שלא פירש בהם הכתוב על איזה יסוד הוא שופך

ממפורש

משיירי מזבח הפנימי שנאמר בהם: אל יסוד המזבח אשר פתח אוהל מועד, והוא יסוד מערבי, וכמו שמבואר לעיל.

אלא רבי שמעון בן יוחאי, מאי טעמא?

אמר רב אשי: קסבר

רבי שמעון בן יוחאי:

פתחא

של היכל

בדרום

של מזבח

קאי

, כלומר: דעת רבי שמעון שהיה עומד המזבח כולו בצפון הפתח, "ואין המזבח לפני הפתח כלום, אלא אמה של יסוד דרומי" [רש"י זבחים וראה הערה ], ונמצא ה"יסוד אשר פתח אהל מועד", הוא יסוד דרומי.

תנא דבי רבי ישמעאל בדבי רבי שמעון בן יוחאי

, כלומר: בבית מדרשו של רבי שמעון בן יוחאי היו שונין את משנת רבי ישמעאל, וגורסין בה:

זה וזה יסוד דרומית

, לאמר: חזר בו רבי ישמעאל.

וסימניך

שלא תחליף לאמר: זה וזה יסוד מערבי:

משכוה גברי לגברא

, תלמידי רבי שמעון משכו את רבי ישמעאל לאמר כדבריהם, שהיו אומרים: זה וזה יסוד דרומי.

שנינו במשנה:

אלו ואלו מתערבין באמה ויוצאין

לנחל קדרון וכו' ומועלין בהן:

תנו רבנן

:

מועלין

מדרבנן [כדמפרש ואזיל]

בדמים

של הקרבנות אחר כפרה וכסתם משנתנו דקתני "ומועלין בהן" [ריטב"א שי"צ ] ולאחר שיצאו לנחל קדרון [מעילה יא וברש"י שם],

דברי רבי מאיר ורבי שמעון

.

וחכמים אומרים: אין מועלין בהן

.