Temurá 15a — el Talmud en español

עשר שנים מלך שמואל בעצמו

[לבדו] לפני ששאלו להם מלך, ועוד

שנה אחת שמלך

[שמלכו יחד]

שאול ושמואל. ושתים שמלך שאול בעצמו. ושלשים ושבע שמלך דוד

. הרי שעברו ארבעים שנה מששאלו להם מלך.

מתניתין:

משנתנו היא המשך למשניות הקודמות, העוסקות בהבדל בין קרבן ציבור לקרבן יחיד.

הקדמה

הלכה נמסרה למשה מסיני שיש "חמש חטאות מתות" [המיתה נעשית באופן שנועלים את הדלת בפניה עד שהיא מתה ברעב].

ואלו הן: א. ולד חטאת. ב. תמורת חטאת. ג. חטאת אשר מתו בעליה. ד. חטאת אשר נתכפרו בעליה באחרת. ה. חטאת שעברה שנתה [כי רק תוך שנה ללידתה היא כשירה לחטאת].

שלש חטאות מתוך החמש הללו [ולד חטאת, תמורת חטאת, וחטאת שמתו בעליה] לא יתכנו בחטאות הציבור, שהרי חטאות ציבור כולם זכרים הם, ולא יתכן להם ולד. וכמו כן לא תיתכן בציבור "תמורת חטאת", כיון שאין תמורה בקרבן ציבור, כמבואר לעיל. וכן חטאת שמתו בעליה לא תיתכן בקרבן ציבור, לפי ש"אין הציבור מתים", וכמו שיבואר בגמרא.

ונחלקו חכמים לגבי שתי החטאות האחרות [חטאת אשר נתכפרו בעליה באחרת, וחטאת שעברה שנתה], כיון שהאפשרות הזאת קיימת גם בקרבן ציבור, האם נוהגת בהן ההלכה שימותו, או לא.

רבי שמעון סובר, ילמד סתום מן המפורש. כשם שעל שלש מהן לא נאמרה ההלכה שחטאות הציבור מתות, כך גם בשתים האחרות. אלא דינן לרעייה, ואינן הולכות למיתה. ואילו רבי יהודה סובר, שאלו השתים, הואיל ויש אפשרות שיהיו בקרבן ציבור, הרי הן מתות. ואינו לומד סתום מן המפורש. ובגמרא יבואר.

חטאת היחיד ש

אבדה, ו

כפרו בעליה

, שהקריבו קרבן חטאת אחר לכפר על חטאם, ונמצאת הראשונה, הרי היא

מתה.

ו

אולם, חטאת

של ציבור

שאבדה, והתכפרו הציבור באחרת, ואחר כך נמצאה,

אינה מתה

.

רבי יהודה אומר: תמות

.

אמר

רבי שמעון: מה מצינו בולד חטאת, ובתמורת חטאת, ובחטאת שמתו בעליה

שרק

ב

חטאת

יחיד

הדברים אמורים,

שרק בחטאות יחיד מצינו שהן מתות,

ולא בצבור.

אף

חטאת

שכפרו בעליה, ו

חטאת אשר

עברה

שנתה,

רק

ב

חטאת

יחיד דברים אמורים, ולא בציבור

.

גמרא:

ומביאה הגמרא ברייתא בענין חטאת שכיפרו בעליה באחרת.

תנו רבנן

: אמרה תורה בפרשת חטאת יחיד [ויקרא ד] "ואם כבש יביא קרבנו לחטאת, נקבה תמימה יביאנה". ולכאורה צריך היה הכתוב לומר "אם כבש קרבנו לחטאת".

מהו אומר

"

חטאת יביא

"? ודרשינן,

מנין למקדיש חטאתו, ואבדה, והפריש אחרת תחתיה, ונמצאת הראשונה, והרי שתיהן עומדות

לפניו,

מנין שאיזו מהן שירצה, יביא?

תלמוד לומר

"

חטאת יביא

".

יכול יביא שתיהן?

תלמוד לומר

בסוף הפסוק, "

יביאנה

". והרי זה כאילו אמר הכתוב "יביא אותה", לומר,

אחת ולא שתים

.

ודנה הגמרא:

ואותה שניה

, שלא הקריבו אותה,

מה תהא עליה?

אמר רב המנונא: תניא

, שנינו בברייתא:

רבי יהודה אומר, תרעה

עד שיפול בה מום, ותפדה, ודמיה יפלו לנדבה.

רבי שמעון אומר, תמות

, כדין חטאת יחיד שכיפרו בעליה.

ותמהה הגמרא:

ומי אמר רבי יהודה תרעה?

! והא רבי יהודה, "

תמות" שמעינן ליה,

שמענו אותו במשנתנו בחטאת ציבור שדינה למיתה, וכל שכן חטאת יחיד?

ולכן, אומרת הגמרא:

איפוך!

מוכרחים להפוך את הגירסא בברייתא זו של רב המנונא, וכך יש לשנותה:

רבי יהודה אומר: תמות. רבי שמעון אומר: תרעה

. ולפי זה דברי רבי יהודה בברייתא מתאימים עם דבריו במשנה.

וממשיכה הגמרא לדון:

ומי אמר רבי שמעון, תרעה?

! והא אמר רבי שמעון, במשנתנו:

חמש חטאות

ביחיד -

מתות!

שהרי כך אמר, שרק ביחיד הדברים אמורים שהן מתות, ואחת מהן היא חטאת שכיפרו בעליה באחרת?

ומתרצינן:

אלא, לעולם לא תיפוך.

והברייתא שנויה: רבי יהודה אומר: תרעה, רבי שמעון אומר: תמות. ועתה, דברי רבי שמעון מיושבים היטב.

ולא קשיא

דברי רבי יהודה. כי

כאן

, מה ששנינו בברייתא שהיא רועה,

ב

שהיתה הראשונה

אבודה בשעת הפרשה

של השניה, ולא היתה אבודה בשעת כפרה, שנמצאה הראשונה לפני שכיפרו בשניה, כמו שמפורש בברייתא "והרי שתיהן עומדות לפניו", הלכך סבר רבי יהודה שאינה מתה אלא רועה. משום שרבי יהודה סובר שלא נאמרה ההלכה למשה מסיני אלא כשהיתה הראשונה אבודה בשעת כפרה ונמצאה אחר כפרה.

וכאן

, מה ששנינו במשנתנו שהיא מתה,

ב

שהיתה הראשונה עדיין

אבודה בשעת כפרה

, ונמצאה רק אחרי שכיפרו בשניה, הלכך מתה.

לקמן [כב ב] נחלקו רבי וחכמים בהלכה זו. חכמים סוברים אינה מתה אלא באבודה בשעת כפרה, אבל אבודה בשעת הפרשה ונמצאה לפני הכפרה - רועה. ורבי סובר מתה. ועל פי זה מתרצת הגמרא תירוץ נוסף בסתירת דברי רבי יהודה.

ואיבעית אימא, אידי ואידי

, המשנה והברייתא, שתיהן מדברות באבודה

בשעת הפרשה,

ונמצאה לפני הכפרה.

ולא קשיא! הא

, מה שאמר רבי יהודה במשנה שתמות,

אליבא דרבי

אמרה כן.

הא

, מה שאמר רבי יהודה בברייתא

ש

תרעה,

אליבא דרבנן

, אמרה כן, ולשיטתם - תרעה .

המקשן הבא סובר, כי כשם שרבי יהודה סובר בחטאת ציבור שנתכפרו בעליה באחר - מתה, כן חטאת שמתו בעליה [ולא ידע הכלל ש"אין הציבור מתים"]. על כן הוא מקשה:

ומי איכא למאן דאמר חטאת ציבור שכפרו בעלים

-

מתה?!