Taanit 24b — el Talmud en español

דבשני דרב יהודה

[שהרי בתקופתו של רב יהודה],

כל תנויי

בנזיקין הוה

[כל לימודם - בסדר נזיקין היה] . שלא היו לומדים סדרים אחרים, אלא סדר נזיקין בלבד .

ואנן קא מתנינן בשיתא סדרין

[ואילו אנו שונים ולומדים את כל ששת הסדרים].

וכי הוה מטי רב יהודה בעוקצין

[וכאשר היה רב יהודה מגיע בלימודו למשנה במסכת עוקצין המדברת בענין זה]:

כל ידות האוכלין, כדוגמת עלי הירק, אם נגעה בהן טומאה, נטמא גם האוכל המחובר לאותן ידות, אם צריך הוא להן. וכן להיפך, אם נגעה טומאה באוכל, נטמאו גם הידות.

ושנינו שם:

האשה

שכובשת ירק בקדירה,

דהיינו, שהיא סוחטת את הירק ממימיו, כדי שיתקיים לזמן ארוך, הידות, העלים של אותו ירק - טהורות, ואינן נטמאות אם נגעה טומאה בירק עצמו.

וטעם הדבר, משום שעל ידי הכבישה והלחץ שהופעל על הירק, נשתברו ונסדקו הידות, ואי אפשר ליטול בהן את הירק. כי אם יטלוהו על ידי אחיזה בידות, היות והן חלשות וסדוקות, יתנתק מהן הירק ויפול. והיות וכך, אין העלים נחשבים כידות של האוכל, ואינם נטמאים אגב האוכל.

ואמרי לה

[ויש אומרים, שאין מדובר על מה ששנינו "האשה שהיתה כובשת וכו'", אלא על ענין זה]:

זיתים שכבשן בטרפיהן

[יחד עם העלים שלהן] -

טהורין

הידות מלהביא טומאה לאוכל, משום שלאחר שכבשום - שוב אינן ראויין להיות בית יד .

כשהיה רב יהודה מגיע תוך לימודו לעניינים אלו -

אמר

[היה אומר]:

הוייות דרב ושמואל קא חזינא הכא

[עניינים אלו דומים עלי כהוויות של רב ושמואל] , שעמוקים הם, ואינם נהירים לי!

ו

אילו

אנן

[אנו]

קא מתנינן בעוקצין

תליסר מתיבתא

[לומדים את מסכת עוקצין בשלש עשרה ישיבות בעיר זו שאנו יושבים בה] .

ולמרות כל זאת, למרות שאנו עדיפים על דורו של רב יהודה בלימוד התורה,

ואילו רב יהודה, כי הוה שליף חד מסאנא

[כאשר היה חולץ מנעל אחד] משום עינוי -

אתימיטרא

[היה בא מיד מטר].

ואנן קא צווחינן כולי יומא

-

וליכא דאשגח בן

[ואילו אנו, צווחים כל היום בתפילה, ואין שמשגיח בנו ושומע לנו].

אי משום עובדא

[שמא אין אנו נענין בתפילתנו משום מעשינו, שאין אנו נוהגין כראוי],

אי איכא דחזא מידי

-

לימא

[אם יש מי שראה בנו, בחכמים, דבר מה שאינו ראוי

\- שיאמר]!

והיות ואין מי שיאמר עלינו שאין אנו נוהגים כשורה בדבר מה, ודאי שאין הדבר תלוי בנו ובמעשינו, שהרי אנו עדיפים על רב יהודה.

אבל מה יעשו גדולי הדור, ש

למרות שמחמת מעלת עצמן היו נענים, מכל מקום, היות ו

אין דורן דומה יפה

[אנשי הדור אינם נוהגים כהוגן] , לכן אינן נענין בתפילתן .

מספרת הגמרא:

רב יהודה חזא הנהו בי תרי

[ראה שני בני אדם]

דהוו קא פרצי בריפתא

[שהיו זורקים פת זה לזה לשם שעשוע].

אמר: שמע מינה איכא שבעא בעלמא

[ממעשי בני אדם אלו, שמזלזלים כל כך בפת, מוכח שיש שובע גדול בעולם].

יהיב עיניה, הוה כפנא

[נתן רב יהודה עיניו, ונעשה רעב בעולם] .

רצו החכמים לגרום לכך שיצא רב יהודה לשוק, ויראה שיש רעב גדול, ויתפלל על כך.

אמרו ליה רבנן לרב כהנא בריה דרב נחוניא שמעיה

[אמרו החכמים לשמשו של רב יהודה, ששמו היה רב כהנא בן רב נחוניא]:

מר דשכיח קמיה

[אתה, שמצוי ושכיח לפני רב יהודה],

ניעשייה דליפוק בפתחא דסמוך לשוקא

[השתדל לגרום לכך, שיֵצא רב יהודה לפתח הסמוך לשוק] .

ואכן כך היה.

עשייה

-

ונפק לשוקא

[גרם רב כהנא לרב יהודה שיצא לשוק].

חזא כנופיא

[ראה רב יהודה הרבה בני אדם עומדים מכונסים במקום אחד].

אמר להו

[אמר להם, לאותם בני אדם]:

מאי האי?

מה הדבר, לשם מה אתם עומדים כאן?

אמרו ליה: אכוספא דתמרי קיימי, דקא מזדבן

[יש כאן כלי מלא תמרים העומדות למכירה, ואנו ממתינים לקנות מהן].

אמר

רב יהודה: אם כל כך הרבה בני אדם ממתינים לקנות מכלי אחד של תמרים,

שמע

מינה כפנא בעלמא

[מוכח מכך, שיש רעב בעולם].

אמר ליה לשמעיה

[אמר רב יהודה לשמשו]:

שלוף לי מסאניי

[חלוץ לי את מנעלי] . ורצה לעשות כך לשם עינוי, כדי שירד מטר.

שלף ליה חד מסאנא

[חלץ לו שמשו מנעל אחד],

ו

לא הספיק לחלוץ את השני עד ש

אתא מיטרא

[עד שירד מטר].

כי מטא למישלף אחרינא

[כאשר ניגש רב יהודה לחלוץ את המנעל האחר],

אתא אליהו

[בא אליהו הנביא]

ואמר ליה: אמר הקדוש ברוך הוא: אי שלפת אחרינא

-

מחריבנא לעלמא

[אם תחלוץ את המנעל השני, אחריב את העולם] .

אמר רב מרי ברה דבת שמואל

[בנה של בתו של שמואל]: באותו יום שעשה רב יהודה כך,

אנא הוה קאימנא אגודא דנהר פפא

[אני הייתי עומד על שפתו של הנהר הנקרא "פפא"].

חזאי למלאכי דאידמו למלחי

[ראיתי שם מלאכים שנדמו למלחי ספינה],

דקא מייתי חלא ומלונהו לארבי

[שהביאו חול ומלאו בו הספינה],

והוה קמחא דסמידא

[ועל ידי נס הפך החול לקמח סולת]. ועשו כך, כדי למכור את הקמח לבני המקום.

הגיעה השמועה על כך לבני המקום,

ואתו כולי עלמא למיזבן מיניה

[באו כולם לקנות מאותו קמח סולת].

ואמינא להו

[ואמרתי להם]:

מהא לא תיזבנון, דמעשה נסים הוא

[אל תקנו מקמח זה, כי הוא נוצר על ידי נס] . וכמה שאפשר להתרחק ממעשה ניסים, יותר טוב ונכון .

שמעו לו בני המקום, ולא קנו מאותו קמח.

למחר אתיין ארבי דחיטי דפרזינא

[למחרת הגיעו למקום ספינות שהובילו חיטים ממקום שנקרא "פרזינא"], וקנו מהן בני המקום.

רבא איקלע להגרוניא

[הזדמן למקום ששמו "הגרוניא"] בזמן של עצירת גשמים.

גזר תעניתא

[גזר תענית].

בעא רחמי

[ביקש רחמים, שירד מטר] -

ולא אתא מיטרא

[ולא ירד מטר].

אמר להו

[אמר להם לבני המקום]:

ביתו כולי עלמא בתעניתייכו

[לינו כולכם בתעניתכם], ואל תאכלו כלום עד הבוקר.

למחר אמר להו

[למחרת אמר לבני המקום]:

מי איכא דחזא חילמא

-

לימא

[מי מכם שראה דבר מה בחלומו - שיאמר את הדבר].

אמר להו רבי אלעזר מהגרוניא: לדידי אקריון בחלמי

[לי הקריאו ואמרו בחלומי] כדברים האלה:

שלם טב לרב טב מריבון טב דמטוביה מטיב לעמיה

[שלום טוב - לרב טוב, מריבון טוב, שמטיב מטובו לעמו] .

אמר

: מדברים טובים אלו שאמרו לך בחלומך,

שמע מינה עת רצון היא למבעי רחמי

[מוכח שעתה הוא עת רצון לבקש רחמים].

בעי רחמי

-

ואתי מיטרא

[בקש רחמים, וירד מטר].

מביאה הגמרא עתה מעשה בענין זה, שהיה כח בידי החכמים להוריד מטר בתפילתם.

ההוא גברא דאיחייב נגדא בבי דינא דרבא, משום דבעל נכרית

[היה אדם שהתחייב מלקות בבית דינו של רבא, משום שבעל נכרית] .

נגדיה רבא

-

ומית

[הלקהו רבא, ומת אותו אדם מחמת המלקות] .

אשתמע מילתא בי שבור מלכא, בעא לצעורי לרבא

[נשמע הדבר בבית המלך , ששמו היה "שבור", ורצה לצער ולהעניש את רבא].

אמרה ליה איפרא הורמיז

אימיה דשבור מלכא לברה

[אמרה לו אמו, ששמה היה "איפרא הורמיז" לבנה, לשבור]:

לא ליהוי לך עסק דברים בהדי יהודאי

[לא כדאי שיהיה לך עסק דברים עם היהודים].

ומדוע?

דכל מאי דבעיין ממרייהו

-

יהיב להו

[כי כל מה שהם מבקשים מריבונם, מהקדוש ברוך הוא, נותן הוא להם].

אמר לה

שבור לאמו:

מאי היא?

מהו הדבר שהקדוש ברוך הוא עושה להם כשמבקשים ממנו?

אמרה לו:

בעין רחמי

-

ואתי מיטרא

[מבקשים הם רחמים, ויורד מטר].

אמר לה

: מזה שיורד גשם בימות הגשמים כאשר הם מבקשים על כך, אין ראיה שהקדוש ברוך הוא נענה לבקשתם. כי יתכן ש

ההוא,

מה שיורד אז גשם, כשהם מבקשים אותו, היינו

משום דזימנא דמיטרא הוא

[משום שזמנו ועונתו של הגשם הוא]. אלא שעד אותו זמן נעצר, ועתה בא.

אלא,

אם באמת כל מה שהם מבקשים - אלקיהם עושה עבורם,

לבעו רחמי האידנא,

בתקופת תמוז, וליתי מיטרא

[שיבקשו היהודים רחמים עתה, בתקופת תמוז, שאינה עונת הגשמים, ויבוא מטר], ואז נדע שאכן כך הוא הדבר, שהקדוש ברוך הוא נענה לבקשתם.

שלחה ליה לרבא

[שלחה לו איפרא הורמיז לרבא]:

כוין דעתך ובעי רחמי דליתי מיטרא

[כוון דעתך ובקש רחמים שירד עתה מטר] .

בעי רחמי

-

ולא אתי מיטרא

[ביקש רבא רחמים - ולא ירד מטר].

אמר

רבא

לפניו

[לפני הקדוש ברוך הוא]:

רבונו של עולם! "אלהים באזנינו שמענו אבותינו ספרו לנו פעל פעלת בימיהם בימי

קדם"

[פסוק הוא בתהלים], והיינו, שאבותינו סיפרו לנו את הנסים והנפלאות שעשית בימיהם ,

ו

אילו

אנו

-

בעינינו לא ראינו

נסים!

משאמר רבא כך,

אתא מיטרא

[בא גשם]. והיה רב כל כך,

עד דשפוך מרזבי דצפורי לדיגלת

[עד שנשפכו המים דרך המרזבים בצפורי, ושטפו את הרחובות, עד שהגיעו ונפלו לנהר החדקל] .

אתא אבוה, איתחזי ליה בחלמיה

[בא אביו של רבא, ונגלה לו בחלום הלילה] ,

ואמר ליה: מי איכא דמיטרח קמי שמיא כולי האי

[האם יש מי שמטריח את הקדוש ברוך הוא כל כך, להוריד גשם שלא בזמנו]?

אמר ליה

אביו:

שני דוכתיך

[שנה את מקומך] , ואל תישן הלילה על המטה שאתה רגיל לישן עליה.

עשה רבא כמצות אביו, ו

שני דוכתיה

[ושינה את מקום לינתו באותו לילה].

למחר, אשכחיה דמרשם פורייה בסכיני

[למחרת בבוקר, מצא שהיו על מיטתו הרגילה רישומי וסימני סכינים]. לפי שרצו שדים להרגו, וחתכו את מיטתו .

רב פפא גזר תעניתא

-

ולא אתא מיטרא

[גזר תענית - ולא בא מטר].

חלש ליביה

[נחלש לבו]. כלומר, רב פפא הרגיש חולשה גופנית מחמת התענית.

שרף פינכא דדייסא

[אכל מלא כף של דייסא],

ובעי רחמי

-

ולא אתא מיטרא

[וביקש רחמים על המטר - ולא בא].

ואין ראוי לעשות כן, לטעום ואחר כך לבקש רחמים.

לכן

אמר ליה רב נחמן בר אושפזתי

בגיחוך:

אי שריף

מר פינכא אחריתי דדייסא

-

אתי מיטרא

[אם תאכל עוד כף של דייסא - יבוא מטר]!

איכסיף

[נתבייש] רב פפא מדבריו של רב נחמן,

וחלש דעתיה

[וחלשה דעתו],

ו

על ידי כך

אתא מיטרא

[בא מטר].

רבי חנינא בן דוסא הוה קא אזיל באורחא

[היה מהלך בדרך].

אתא מיטרא

[בא גשם], והפריע לו בהליכתו.

אמר לפניו: רבונו של עולם, כל העולם כולו בנחת,

שטוב להם שיורדים גשמים להשקות את שדותיהם,

ו

רק

חנינא בצער?!

פסק מיטרא

[הפסיק הגשם לרדת].

כי מטא לביתיה

[כאשר הגיע רבי חנינא לביתו],

אמר לפניו

[אמר לפני הקדוש ברוך הוא]:

רבונו של עולם! כל העולם כולו בצער

על כך שלא יורדים גשמים, ואינם משקים את שדותיהם,

ו

רק

חנינא,

שיושב אני בביתי, ואיני צריך לגשמים לפי שאין לי שדות -

בנחת?!

אתא מיטרא

[בא גשם].

אמר רב יוסף: מאי אהניא ליה צלותא דכהן גדול לגבי רבי חנינא בן דוסא

[מה הועילה תפילתו של כהן גדול לגבי רבי חנינא בן דוסא]?

הרי הכהן הגדול היה מתפלל לפני הקדוש ברוך הוא שלא יקבל את תפילת עוברי הדרכים, שהיו מתפללים שלא ירדו גשמים ולא יפריעום בדרכם. ואף על פי כן, נתקבלה תפילתו של רבי חנינא כשהלך בדרך, ופסקו להם הגשמים!

דתנן

: הכהן הגדול

היה מתפלל תפלה קצרה

בבית החיצון

[בהיכל, שהוא חיצון לבית קדש הקדשים].

מאי מצלי

[מה היה אומר בתפילתו]?

רבין בר אדא ורבא בר אדא דאמרי תרוייהו משמיה דרב יהודה

[אמרו שניהם משמו של רב יהודה], שכך היתה תפילתו של כהן גדול:

"יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתהא השנה הזו גשומה

ושחונה"

.

ותמהה הגמרא: היאך התפלל הכהן שתהא השנה

שחונה

[חמה] , וכי

מעלייתא היא

[וכי דבר מעולה הוא, שתהא השנה חמה]? הלא

אדרבה, גריעותא היא

[דבר גרוע הוא]!

אלא

כך התפלל הכהן הגדול:

אם

עתידה השנה הבאה להיות

שחונה

מבקשים אנו ש

תהא גשומה וטלולה

[שתהא שנה של ירידת גשמים וטל מרובים]. כי בזמן החום צריכין גשם רב ותדיר .

וסיים הכהן תפילתו ואמר:

ואל יכנס לפניך תפילת עוברי דרכים,

המתפללים שלא ירדו גשמים, כדי שלא יפריעו אותם בדרכם.

רב אחא בריה דרבא מסיים משמיה דרב יהודה

את תפילתו של הכהן הגדול בדברים אלו:

לא יעדי עביד שולטן מדבית יהודה

[לא יסור עושה מלחמה מבית יהודה] ,

ואל יהו עמך ישראל צריכין להתפרנס זה מזה,

אלא שיהיה לכל אחד כדי פרנסתו.

ו

כן,

לא

יצטרכו

ל

סיוע של

עם אחר

.

אמר רב יהודה אמר רב: בכל יום ויום

בת קול

יוצאת ואומרת: כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני

[בזכותו של חנינא בני].

וחנינא בני

עצמו -

דיו

[די לו]

בקב חרובים מערב שבת לערב שבת

[שמחמת עניותו המרובה היה חסר לחם , והיה אוכל רק חרובים כל ימי השבוע].