Versión en texto de este daf: original y traducción
Nidá 59a — el Talmud en español
Nidá 59a del Talmud de Babilonia: tzurat ha-daf con Rashi y Tosafot, traducción y notas. Léelo en línea, gratis.
Texto original — Nidá 59a
מיתיבי:
היו עליה טיפי דמים למטה,
דהיינו טיפי דם קטנים,
וטיפי דמים למעלה
, דהיינו, טיפי דם גדולים -
תולה
אפילו
ב
כתם ה
עליון
, הגדול -
עד כגריס. מאי לאו כגריס
עצמו הוא בכלל
מלמטה,
ונחשב גם גודל זה ל'קטן' - וטהור.
ודוחה הגמרא:
לא. כגריס
עצמו נחשב
מלמעלה
75 ,
ודינו ככתם גדול שאין תולים אותו במאכולת.
איתמר, נמצא עליה כגריס ועוד ו
על
אותו "עוד"
דם -
רצופה
[מעוכה]
בו מאכולת
.
רבי חנינא אומר
-
טמאה
.
רבי ינאי אומר
-
טהורה.
ומבארת הגמרא את המחלוקת:
רבי חנינא אומר: טמאה, כי תליא
בכל הכתמים, רק
בכגריס,
אבל
בכגריס ועוד
-
לא תליא,
וגם כתם שרצופה בו מאכולת אינו שונה משאר הכתמים.
רבי ינאי אומר: טהורה,
כי
הני מילי
שלא תולים בכגריס ועוד -
היכא דלא רצופה בו מאכ ולת
.
אבל, היכא דרצופה בו מאכולת
-
מוכחא מילתא דהאי
"
ועוד
" -
דם מאכולת הוא.
וכיון שברור לנו שה'ועוד' אינו מגופה, אין הוא חלק מהכתם, ו
פש ליה
, נשאר דם מסופק, רק בגודל
כגריס
בלבד . ו
כיון דבעלמא תליא
אם היה דם כגריס -
הכא נמי תליא.
בעי רבי ירמיה: נתעסקה בכגריס
דם ציפור,
ונמצא עליה בכגריס ועוד
-
מהו?
האם כיון שתולים כגריס בציפור, לא יחשב חלק זה בכלל הכתם, שהרי הכרענו מהיכן מקורו, ורק ה'ועוד' שישנו ספק מהיכן הגיע דין כתם עליו. ואולם כיון שמועט הוא, דינו ככתם הקטן מגריס שאינו מטמא.
ומבארת הגמרא:
תבעי לרבי חנינא, תבעי לרבי ינאי
שנחלקו בנמצאת מאכולת רצופה ב"ועוד" של הגריס.
תבעי לרבי חנינא: עד כאן לא קאמר רבי חנינא התם טמאה
ונכלל גם ה'ועוד' שרצופה בו מאכולת בכלל הכתם, -
אלא דלא נתעסקה
בדם אחר, ורק בשעת מציאת הכתם ראינו את המאכולת, ולכן גם היא בכלל הכתם .
אבל הכא
שידוע לנו
דנתעסקה
בדם ציפור -
תליא
בו את הגריס, ונמצא שהדם המסופק הוא פחות מכגריס.
או דלמא: אפילו לרבי ינאי דאמר
התם
טהורה, הני מילי
-
היכא דרצופה בו מאכולת,
שמוכח מכך שהמאכולת נמצאת על הדם, שאותו דם הוא ממנה.
אבל היכא דאין רצופה בו מאכולת, לא תליא
, למרות שהיתה עסוקה בדם אחר.
תא שמע: נתעסקה ב
דם
אדום
-
אין תולה בו
דם
שחור
.
נתעסקה
במועט
-
אין תולה בו
כתם שגודלו
מרובה.
היכי דמי
שצריך ללמדינו שאין תולה מועט במרובה,
לאו, כי האי גוונא
, שהמרובה יתר על מה שנתעסקה בו רק בפחות מגריס, וחידשה הברייתא שאי אפשר להוציא את הדם שנתעסקה בו מן החשבון, ולטהר את הנשאר מדין כתם שקטן מגריס.
ודוחה הגמרא:
לא
. הכא איירי ב
כגון דנתעסקה בכגריס, ונמצא עליה
כתם בשיעור
שני גריסין ועוד.
ומקשה הגמרא:
אי הכי, מאי למימרא,
והלא דבר פשוט הוא שלא נתיר כתם גדול כל כך מחמת עסק בדם מועט, ואין צורך שתלמדינו הברייתא דין זה?
ומתרצת הגמרא:
מהו דתימא: שקול כגריס
דם
צפור
שנתעסקה בה ו
שדי
אותו
בי מצעי
של שני גריסי הדם האחרים, ונאמר שהיו בה ב' כתמים נפרדים שאין בכל אחד מהם שיעור גריס ואחר כך נפל דם הציפור בין שני הכתמים הללו, וחיברם לכתם אחד, נמצא שהכתם שלפנינו ביסודו הוא שלשה כתמים נפרדים, ו
זיל הכא
בכתם אחד,
ליכא שיעורא, זיל הכא
בכתם השני -
ליכא שיעורא,
והדם שביניהם גם הוא אינו מטמא, שהרי מציפור הוא.
קא משמע לן
שלא אומרים כן .
אמר רבא: נמצא עליה מין אחד
של צבע הדומה לדם ואינה יודעת כיצד הגיע כתם זה, אולם ברור שאיננו דם -
תולה בו
אפילו
כמה מינין
של צבעי דם שעליה, וגם כתמים ששונים בגוונם מהגוון של כתם הצבע.
מיתיבי: נתעסקה באדום
-
אין תולה בו שחור,
ואין תולים כתם אלא בצבע הדומה לו, שאפשרי שממנו הגיע.
ומתרצת הגמרא:
נתעסקה
באדום
שאני
, שכיון שיודעת שנתעסקה בצבע מסוים, אי אפשר להתיר כתם שצבעו שונה. אבל זאת שלא נתעסקה, אלא נמצא עליה מין צבע מבלי שתדע כיצד הגיע הצבע ההוא אל גופה, בהכרח שניתז עליה צבע אחד בלא ששמה לבה לדבר, ואם כן יתכן שנתזו עליה גם דמים נוספים ולא השגיחה גם בהם, ולכן מטהרים את כל כתמיה .
איכא דאמרי, אמר רבא: נתעסקה במין אחד
ויודעת שיתכן שבעיסוק זה ניתז דם -
תולה בו כמה מינין,
ואפילו שגוונם שונה מהגוון שבו נתעסקה.
מיתיבי: נתעסקה באדום
-
אין תולה בו שחור
.
ומתרצת הגמרא:
כי קאמר רבא
דווקא
דאתעסקה בתרנגולת, דאית בה כמה מיני דמא,
וכל מראה אדום שמוצאת יתכן שהיה בתרנגולת דם בצבע שכזה , אבל כשיודעת בדיוק את צבע הדם שבו נתעסקה, אינה תולה בו כתם בגוון שונה.
שנינו במשנה:
מעשה באשה
שטיהר רבי עקיבא את כתמה, מפני 'שלא אמרו חכמים הדבר להחמיר אלא להקל'.
ומקשה הגמרא:
והתניא: לא אמרו חכמים את הדבר
, גזירת כתמים,
להקל, אלא להחמיר!?
ומתרצת:
אמר רבינא
: פירוש דברי הברייתא הוא שעיקר תקנת כתמים,
לא להקל על דברי תורה
באה ,
אלא להחמיר על דברי תורה,
ולאסור כתם שודאי הגיע מהמקור. ורבי עקיבא דיבר בכתמים שישנו ספק שמא הם ממכה, שבהם הקילו היות
וכתמים עצמן
הם רק גזירה
דרבנן.
שנינו במשנה:
עד שהוא נתון
תחת הכר ונמצא עליו דם, אם מראה הכתם הוא עגול - טהור. אבל אם מראהו משוך - טמא, דברי רבי אליעזר ברבי צדוק.
איבעיא להו: מי פליגי רבנן עליה דרבי אליעזר ברבי צדוק, או לא?
תא שמע: כתם
העשוי מכמה טיפות דם ובכל טיפה בפני עצמה אין כשיעור גריס. אם מראה הכתם הוא
ארוך,
דהיינו שנמשך הדם וצורת הכתם מאורכת -
מצטרף
לשיעור כגריס ועוד, ודנים את הכתם בכללותו ולא כל טיפה לעצמה.
אולם אם מורכב הכתם מ
טיפין טיפין
שצורתם מעוגלת, אין מצטרפין הטיפות זו לזו, וכיון שבכל טיפה אין כגריס, טהורה .
ודנה הגמרא:
מני,
התנא ששנה ברייתא זו?
אי רבי אליעזר ברבי צדוק
-
למה לי צירוף,
כדי לטמא כתם ארוך?
האמר: משוך
אפילו כשגודלו הוא
כל שהוא
-
טמא!
ואפשר לטומאה מחמת כל טיפה מאורכת, גם בלא לצרף את הטיפות לכתם אחד.
אלא לאו
-
רבנן,
הם ששנו את הברייתא
שמע מינה: פליגי
רבנן עליו, ומטהרים אפילו משוך אם אין בו שיעור, ולכן רק מפני שמצרפים את כל הטיפות המשוכות לכתם גדול טמאה.
ודוחה הגמרא:
לא
.
לעולם
-
רבי אליעזר ברבי צדוק
היא.
וכי אמר רבי אליעזר ברבי צדוק
שמשוך טמא בכל שהוא - בכתם שנמצא
בעד בדיקה
84 .
אבל בכתם
שנמצא על גופה או חלוקה -
לא
אמר.
תא שמע: דאמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי אליעזר ברבי צדוק.
ומכך שצריך להכריע כמי ה
הלכה
-
מכלל דפליגי
חכמים עליו.
ומסיקה הגמרא:
שמע מינה.
הדרן עלך פרק הרואה כתם
--- title: "חברותא - נידה — פרק תשיעי - האשה שהיא עושה" source: "https://www.toratemetfreeware.com/online/f02375.html#HtmpReportNum0008L5" chapteranchor: "HtmpReportNum0008L5" --- פרק תשיעי - האשה שהיא עושה
Оригинал главы פרק תשיעי - האשה שהיא עושה