Nazir 65a — el Talmud en español

ב. אין סביבות הקבר ראויים לעשות בהם טהרות, אלא אם כן

בודק הימנו ולהלן עשרים אמה

, לדעת אם קבור שם מת נוסף.

ואם אכן

מצא אחד בסוף עשרים אמה

, הרי זה

בודק הימנו ולהלן

, עוד

עשרים אמה

.

ומפני מה בודק הוא עשרים אמה כשמצא אחד בלבד לסוף עשרים אמה?

משום

שרגלים לדבר

שיש בסביבה מתים נוספים.

שאילמלי בתחילה מצאו

למת בודד זה, היה

נוטלו ואת תפוסתו

ודיו.

אבל עכשיו, שמצא כבר בסביבה שלשה מתים, אף שבמקום זה לא מצא אלא אחד, יש לחוש שיימצאו עוד קברות נוספים, ולכן בודק הוא עשרים אמה נוספים.

גמרא:

שנינו במשנה: המוצא מת בתחילה מושכב כדרכו נוטלו ואת תפוסתו:

אמר רב יהודה

לפרש את לשון המשנה:

"

מצא

" ["המוצא מת"] -

פרט למצוי!

כדי ללמדנו שאינו "נוטל אותו" אלא כשלא היה ידוע שהוא קבור שם.

דהיינו מת שהיה ידוע על המצאו במקום זה, אינו יכול ליטלו משם. כי רק מת שאינו ידוע מותר לפנותו, כי מתוך שלא נודעה קבורתו, יש להניח שלא נקבר שם אלא באקראי, ועל דעת לפנותו.

"

מת

" -

פרט להרוג!

כדי ללמדנו שאינו נוטל את תפוסתו ואין לו שכונת קברות אלא כשמת מאליו, שהיות ונחסר דמו אין צריך ליטול עמו את תפוסתו. ואף אם מצא שני מתים נוספים אין זו "שכונת קברות", שכל מת חסר אין לו תפוסה, ולא שכונת קברות.

"

מושכב

" -

פרט ל

מצא את המת

יושב

, שלא כדרך ישראל הקוברים את מתיהם בשכיבה, ומפרש טעמא ואזיל.

"

כדרכו

" -

פרט ל

מצא את המת כ

שראשו מונח בין ירכותיו

שלא כדרך קבורת מתי ישראל, ומפרש טעמא ואזיל.

תני עולא בר חנינא

:

מת שחסר

: [אין לו רקב, ו]

אין לו תפוסה, ולא שכונת קברות

.

ומבארת הגמרא:

וכל הני

יושב או ראשו מונח לו בין ירכותיו -

מאי טעמא לא

, מה הוא הטעם שאין בהם את דין משנתנו?

כי

אמרינן

, מפני שאנו אומרים:

דילמא

גוי הוא

הקבור שם.

מצא שנים, ראשו של זה בצד מרגלותיו של זה, וראשו של זה בצד מרגלותיו של זה

שלא כדרך קבורת ישראל -

אמרינן: שמא גויים הם, ולכן

אין להן תפוסה ולא שכונת קברות

.

ואם

מצא שלשה

מתים,

האחד ידוע

היה שהוא קבור כאן,

ושנים תחילה

, כלומר: שני מתים מתוך השלשה לא היו ידועים -

או

אפילו אם מצא

שנים תחילה ושנים ידועים, יש

להם תפוסה, ואין להם שכונת קברות

, שאין "שכונת קברות", אלא לשלשה ידועים, או לשלשה תחילה.

מעשה ברבי ישבב, ש

היה רוצה להחזיק מקום מסויים בטהרה, ו

בדק ומצא שנים ידועין ואחד תחילה, וביקש לעשותן שכונת קברות

.

אמר לו רבי עקיבא

:

כל שיגעת לריק יגעת

. כי

לא אמרו שכונת קברות אלא או לשלשה ידועין או לשלשה תחי לה

.

שנינו במשנה: המוצא מת בתחילה מושכב כדרכו נוטלו ואת תפוסתו, שנים,

נוטלן ואת תפוסתן

: ומבארת הגמרא:

היכי דמי תפוסה

, כלומר: היכן מצאנו שצריך ליטול עמו תפוסה?

אמר רב יהודה

:

כי

אמר קרא

: "ויקרבו ימי ישראל למות, ויקרא בנו ליוסף, ויאמר לו וגו' אל נא תקברני במצרים. ושכבתי עם אבותי

ונשאתני ממצרים

וקברתני בקבורתם", ולמה הוצרך להוסיף ולומר "ממצרים", לא היה לו לומר אלא: "ונשאתני וקברתני בקבורתם", אלא כדי ללמד:

ממצרים

[מעפר של מצרים]

טול עמי!

עוד מבארת הגמרא:

וכמה

הוא

שיעור תפוסה

שאנו חוששים בו לטומאה?

פירש רבי אלעזר

בן פדת:

נוטל עפר תיחוח

[רך] שמתחת למת,

וחופר

עוד מתחתיו

ב

קרקע

בתולה שלש אצבעות

.

מיתיבי

מברייתא ששנינו בה:

וכמה שיעור תפוסה

שאנו חוששים בה לטומאה?

פירש רבי אלעזר ברבי צדוק

:

נוטל

, מפריד מן העפר שבקבר:

את הקיסמין

[שאריות של ארון השיש שנכתת]

ואת הקססות

[כמו "קוזזות אדמה"] הם גושי אדמה שברור לו שאינם מעצמות המת -

וזורק

מתוך העפר שנטל

את הוודאין

, היינו מה שברור לו שאינו מעצמות המת,

ומניח

במקום מוצנע

את הספיקות

, כלומר: את העפר שהוא מסופק שמא יש בו מעצמות המת, וכדי שלא ייטמאו בו עושי טהרות ממנו -

והשאר

שהוא ודאי משחיקת עצמות המת,

מצטרף ל

שיעור

רוב בנין או ל

שיעור

רוב מנין

[של עצמות המת, שזה הוא שיעורם לטמא באוהל],

ולרובע

[קב עצמות הבאים מרוב המנין ומרוב הבנין שאף הם מטמאים באוהל],

ו

כשהוא רקוב הרי הוא מצטרף

למלא תרווד רקב

. הרי שאינו חושש ליטול את כל העפר התיחוח ואת קרקע הבתולה שמתחתיו, ותיקשי לרבי אלעזר!?

ומשנינן:

הוא

רבי אלעזר בן פדת -

דאמר כי האי תנא; דתניא

:

וכמה שיעור תפוסה?

אמר רבי יוחנן משום בן עזאי

:

נוטל עפר תיחוח, וחופר בבתולה שלש אצבעות

, וכדברי רבי אלעזר.

שנינו במשנה: מצא שלשה וכו' הרי זו שכונת קברות,

בודק הימנו

ולהלן עשרים אמה: