Nazir 64b — el Talmud en español

א. שנינו במשנה: ירד וכו' ליטהר מטומאת מת טמא, שחזקת טמא טמא וחזקת טהור טהור; והיינו שלא הותרה טומאת התהום לנזיר, אלא כשנטמא בטומאת התהום כשלא היה טמא בטומאת מת, אבל אם היה טמא לא הותרה לו טומאת התהום. ב. דין זה האמור במשנתנו אינו בדוקא בנזיר, והוא הדין ב"עושה פסח" לא הותרה לו טומאת התהום כשהוא בחזקת טמא.

ג. השמועה שלפנינו מתבארת על פי גירסת הרא"ש ופירושו, והתוספות קיצרו בדבריהם בפירוש שמועה זו.

אמר רב המנונא

:

נזיר

טמא בטומאת מת

ועושה פסח

טמא בטומאת מת

שהלכו בקבר התהום בשביעי שלהן

[ביום השביעי לטומאתן] אחר הזאה וטבילה, הרי אלו

טהורין

.

מאי טעמא?

ד

הא

לא אלימא טומאת התהום למיסתר

, אין טומאת התהום חזקה דיה כדי לסתור בנזיר, ולא לעכב עושה פסח, ואף שעדיין בשביעי של טומאה הראשונה הן עומדים.

סבור היה רבא, שלדעת רב המנונא כל שנטמאו בשביעי בטומאת התהום אפילו קודם טבילה אין הם בחזקת טמאים והותרה להם טומאת התהום, ולכן

מתיב רבא

ממשנתנו:

ירד

הנזיר

ליטהר מטומאת המת, טמא, שחזקת טמא טמא וחזקת טהור טהור

, הרי שאפילו בשביעי שלו בשעת טבילה אם נטמא בטומאת התהום אינו טהור!?

אמר ליה

רב המנונא לרבא:

מודינא לך בנזיר

, כלומר: מודה אני לך בנידון משנתנו כיון

שמחוסר

הוא

תגלחת

טומאה, שהרי משנתנו עוסקת כשירד לטבול מטומאתו ובהכרח שלא גילח, אבל אני לא אמרתי אלא בעושה פסח שהיזה וטבל, ובנזיר שאף גילח לאחר טבילתו.

אמר

הקשה

ליה רבא

לרב המנונא:

הרי

אף אנא מודינא לך

בעושה פסח דלא מחוסר ולא כלום

, כלומר: כיון שלא אמרת את דבריך אלא אחר טבילה וגילוח, אף אני מודה לך שהם טהורים ואין בזה שום חידוש, ומאי קא משמע לן!?

אמר ליה אביי

לרבא זה הוא חידושו של רב המנונא, שהרי:

והא מחוסר

עושה הפסח והנזיר -

הערב שמש

, וקא משמע לן רב המנונא שמכל מקום אין הם חשובים בחזקת טמאים משום חסרון הערב שמש.

אמר ליה

רבא לאביי:

שימשא ממילא ערבא

[השמש מאליה היא שוקעת], ופשיטא שאין בזה שום חסרון, ואין צריך רב המנונא להשמיענו זאת.

מוסיפה הגמרא ומבארת:

ואף אביי הדר ביה

, אף אביי חזר בו והודה לסברתו של רבא, דשימשא ממילא ערבא:

דתניא

:

כתיב בפרשת תזריע [ויקרא יב ב]: "אשה כי תזריע וילדה זכר וטמאה שבעת ימים וגו'. ושלשים ים ושלשת ימים תשב בדמי טהרה בכל קודש לא תגע ואל המקדש לא תבוא עד מלאת ימי טהרה. ואם נקבה תלד וטמאה שבועים וגו' וששים יום וששת ימים תשב על דמי טהרה. ובמלאת ימי טהרה לבן או לבת תביא [ביום מא לזכר וביום פא לנקבה] כבש בן שנתו לעולה ובן יונה או תור לחטאת וגו'. והקריבו לפני ה' וכפר עליה וטהרה ממקור דמיה זאת תורת היולדת לזכר או לנקבה".

ומאחר שנאמר "זאת תורת היולדת", דמשמע: תורה אחת ליולדת ולדות הרבה, הרי זה "מלמד: שמביאה קרבן אחד על ולדות הרבה", כגון שילדה וחזרה והפילה.

יכול תביא קרבן אחד על לידה שלאחר מלאת

, כלומר: יכול שאפילו אם ילדה מיום מא לזכר ופא לנקיבה, שיהא די לה בקרבן אחד על שתי הלידות -

תלמוד לומר

: "

זאת

תורת היולדת" - למעט.

יכול לא תביא

קרבן נפרד

על לידה

שניה

ש

היתה

לפני מלאת

של הלידה הראשונה,

אבל תביא על

לידה שלישית

ש

היתה

לאחר מלאת

של לידה ראשונה, ותוך מלאת של לידה שניה -

תלמוד לומר

: "

ובמלאת

ימי טהרה" ומשמע: דוקא אם הפילה

ביום מלאת

של לידה קודמת [או לאחריו]

תביא

קרבן נפרד, אבל אם ילדה

תוך מלאת

של הלידה הקודמת לה

לא תביא

קרבן נפרד, אלא קרבן אחד על כל שלשת הלידות, ואף שלידה שלישית היתה לאחר מלאת של הלידה הראשונה, כיון שהיא תוך מלאת של הלידה השניה.

ו

אמר רב כהנא

: מה טעם אינה מביאה קרבן נפרד על הלידה השלישית ואף שהיתה אחר מלאת של הלידה הראשונה:

משום ד

שאני הכא דמחסרא קרבן

, כלומר: היות ולא יצאה שעה הראויה להביא קרבן על הלידה הראשונה עד שימלאו ימיה של הלידה השניה, ולכן הרי זה כאילו היה זה תוך מלאת של הלידה הראשונה.

והוינן בה: אם כן

התם

כשילדה לידה שניה אחר מלאת של לידה ראשונה -

נמי

, למה מביאה היא קרבן נפרד, והרי

מחסרא הערב שמש!?

כלומר: והרי משמע שהיא מביאה קרבן ללידה שלאחר מלאת אף אם איחרה את טבילתה עד ליום מא לזכר או יום פא לנקבה וטעונה היא עדיין הערב שמש, ואינה יכולה להביא כפרתה אלא עד למחר, נמצא שלא יצאה שעה הראויה להביא קרבן, ולמה אינה נפטרת בקרבן אחד על שניהם!?

ו

אמר

תירץ

אביי: שימשא ממילא ערבא

, ומטעם זה אין זה חשוב שעה שאינה ראויה להביא קרבן; וגם מה שאינה יכולה להביא בלילה משום שאין מביאין קרבנות בלילה, אין בזה חסרון כי "לילה לאו מחוסר זמן", ולכן חייבת קרבן נפרד על הלידה השניה.

הרי למדנו שסובר אביי עצמו: "שימשא ממילא ערבא".

מתניתין:

המוצא מת

יחיד בקבר

בתחילה

היינו שלא היה ידוע שיש שם קבר, והיה המת

מושכב

שם

כדרכו

, ורצה לעשות שם טהרות -

הרי זה: א.

נוטל אותו

, כלומר: מותר לו ליטול את המת ממקומו, כי היות ולא היה ידוע שיש שם קבר, אנו מניחים שבאקראי נקבר שם ועל דעת לפנותו.

ב.

ו

נוטל עמו [כלומר: לוקח משם כדי לטהר את המקום]

את תפוסתו

מקצת מן הקרקע שתחתיו, שאף בה יש לחוש לטומאת מת; ומשנטל אותו ואת תפוסתו, שוב אינו חושש לטומאה לא באותו מקום ולא בסביבותיו.

וכן אם מצא

שנים

, הרי זה

נוטלן ואת תפוסתן

.

אבל אם

מצא שלשה

מתים:

אם יש בין זה לזה מארבע אמות ועד שמונה

, כלומר: אם היו מונחים כפי שהם ראויים להיות מונחים במערה שרחבה ארבע אמות וארכה שמונה אמות -

הרי זו

"

שכונת קברות

"; ולפיכך:

א. אסור לפנותן, שהרי נתברר שבית קברות היה שם.