Versión en texto de este daf: original y traducción
Nazir 61a — el Talmud en español
Nazir 61a del Talmud de Babilonia: tzurat ha-daf con Rashi y Tosafot, traducción y notas. Léelo en línea, gratis.
Texto original — Nazir 61a
תני רבי חייא
:
נזיר טמא מת והוא מצורע אין עולה לו תגלחת אחת לכאן ולכאן, כי
זה
המצורע
לפני ביאת מים וזה
הנזיר הטמא
לאחר ביאת מים
.
נזיר טהור והוא מצורע בימי ספרו אין עולה לו תגלחת לכאן ולכאן, כי
זה
המצורע
לפני
זריקת דמים, וזה
הנזיר הטהור
לאחר זריקת דמים
.
שנינו במשנה:
שתגלחת הנגע
דוחה תגלחת הנזיר וכו'; ושנינו בברייתא: ומגלח ארבע תגלחיות:
בעי רמי בר חמא
:
הני ארבע תגלחיות דקאמר
בברייתא, דהיינו: תגלחת ראשונה משום ספק מצורע ספק נזיר טמא ספק נזיר טהור; ותגלחת שניה משום ספק מצורע ספק נזיר טהור; ותגלחת שלישית משום ספק נזיר טמא; ותגלחת רביעית משום ספק נזיר טהור:
האם כל התגלחיות - ואף התגלחת השלישית שאינה אלא משום ספק נזיר טמא -
משום מצוה
הן, כלומר: מצוה היא לעשות את מעשה התגלחת עצמו -
או
שהתגלחת השלישית שהיא אינה אלא משום ספק נזיר טמא, אינה אלא
משום אעבורי שיער טומאה
[כדי להעביר את שער הטומאה]?
ומבארת הגמרא:
למאי נפקא מינה
אם תגלחת טומאה משום מצוה היא או כדי להעביר שער טומאה?
לעבורי בנשא
[לגלח תגלחת טומאה בסם]; כי:
אי אמרת משום מצוה
, אם כן
לעבורי בנשא
-
לא
, אלא בתער.
ואי אמרת
שהתגלחת אינה מצוה, אלא
משום אעבורי שער טומאה
, אם כן
אפילו סכיה נשא נמי
.
שבה הגמרא לספיקה, ושואלת:
מאי
הוא דין תגלחת הטומאה אם משום מצוה היא או משום אעבורי שער טומאה?
אמר
פשט
רבא: תא שמע
מן הברייתא עצמה:
ומגלח ארבע תגלחיות
, ומשמע שכל התגלחיות שוות, וכשם שתגלחת ראשונה שניה ורביעית בהכרח בתער הן, שהרי מצורע ונזיר טהור אין מגלחים אלא בתער, כך גם התגלחת השלישית שאינה אלא משום תגלחת טומאה -
ואי סלקא דעתך שתגלחת טומאה משום עבורי שער טומאה בלבד היא, אם כן אפילו בשלש תגלחות בתער נמי סגיא ליה [די לו], ואילו את השלישית שאינה מגלחה אלא משום ספק נזיר טמא, היה יכול לגלח אפילו בסם - אלא
שמע מינה
: תגלחת טומאה
משום מצוה
היא ואינה כשירה אלא בתער,
שמע מינה
.
הדרן עלך פרק שני נזירים
--- title: "חברותא - נזיר — פרק תשיעי - הכותים אין להם" source: "https://www.toratemetfreeware.com/online/f02353.html#HtmpReportNum0009L5" chapteranchor: "HtmpReportNum0009L5" --- פרק תשיעי - הכותים אין להם
Оригинал главы פרק תשיעי - הכותים אין להם
מתניתין:
הגויים אין להם נזירות
.
אבל
נשים ועבדים
של ישראל
יש להן נזירות
.
חומר בנשים
שקיבלו עליהן נזירות
מבעבדים
שקיבלו עליהם נזירות:
שהוא
האדון
כופה את עבדו
, כלומר: יכול למחות על נזירותו,
ואינו כופה את אשתו
אלא כשהיפר לה בלשון הפרה.
גמרא:
קתני
במשנתנו
הגויים אין להם נזירות: מנא הני מילי
שאין להם נזירות, והרי כתיב [ויקרא כב יח] "איש איש מבית ישראל וגו' אשר יקריב קרבנו לכל נדריהם ולכל נדבותם אשר יקריבו לה' לעולה", ודרשו חכמים [לקמן סב א]: "מה תלמוד לומר: "איש איש" לרבות את הגויים שהן נודרים נדרים ונדבות כישראל", והרי אף הנזירות בכלל הנדרים היא!?
דתנו רבנן
: נאמר בפרשת נזיר: "דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם איש או אשה כי יפליא לנדור נדר נזיר להזיר לה'":
ודרשינן: "
דבר אל בני ישראל
"
ולא לגויים
.
"
ואמרת אליהם
" - שהוא מיותר שהרי כבר אמר "דבר אל בני ישראל" -
לרבות את העבדים
.
ומקשינן:
למה לי קרא
לרבות את העבדים!?
והא אמרינן
:
כל מצוה שהאשה חייבת בה, עבד חייב בה!?
אמר
תירץ
רבא
:
שאני הכא
גבי נזיר
דאמר קרא
בפרשת נדרי איסור: "
לאסור איסר על נפשו
", הרי למדנו שאין הכתוב מדבר אלא
במי שנפשו קנויה לו, יצא עבד שאין נפשו קנויה לו
והואיל ואין נפשו קנויה לו, אימא גבי נזיר נמי לא
יהיה העבד בכלל נזירות, שהרי הנזירות הוקשה לנדרים, שנאמר בפרשת נזיר "לנדור נדר נזיר להזיר" - לפיכך
קמשמע לן
שהעבדים יש להן נזירות.
אמר מר
: "
דבר אל בני ישראל
"
ולא לגויים
:
ומקשינן:
ו
כי אטו
כל היכא דכתיב
"
ישראל
" -
גויים לא!?
כלומר: והרי מצד שני אמרה התורה "איש כי יפליא לנדור נדר נזיר להזיר לה'" ויש לנו לרבות מלשון "איש" את הגויים!?
והא גבי ערכין, דכתיב
: "
דבר אל בני ישראל
ואמרת אליהם איש כי יפליא נדר בערכך נפשות לה'"
; ותניא
:
בני ישראל מעריכין
את אחרים
ואין הגויים מעריכין
את אחרים, וגוי שאמר אפילו על ישראל "ערכו עלי" אינו חייב.
יכול לא יהו
הגויים
נערכין
, וישראל שאמר "ערך פלוני גוי עלי" לא יהא חייב!?
תלמוד לומר
: "
איש
" דמשמע: כל מי שהוא קרוי "איש" ואפילו גויים.
ואם כן כך היה לנו לומר אף גבי נזיר: היות ונאמר "בני ישראל" דמשמע ולא גויים, נמעט את הגויים מהבאת קרבן נזירות, והיות ונאמר: "איש" נרבה את הגויים לאיסור יין וטומאה.
ומשנינן:
שאני הכא
גבי נזיר
דאמר קרא
: "
לאביו ולאמו לא יטמא
", הרי למדנו שאין הכתוב מדבר אלא
במי שיש לו אב
, ו
יצא גוי שאין לו אב
.
ומקשינן:
ל
ענין
מאי
"אין לו אב"!?
אילימא לענין ירושה
שאינו יורש את אביו, כי סתם מקום שנאמר בו אב, היינו לענין ירושה!?
והאמר רבי חייא בר אבין אמר רבי יוחנן: גוי יורש את אביו דבר תורה, שנאמר
: "
כי ירושה לעשו
שהיה גוי -
נתתי את הר שעיר
".
אלא
כך יש לך ללמוד שגוי אין לו נזירות, כי מאחר שנאמר "לאביו" הרי למדנו שאין הכתוב מדבר אלא
במי שמוזהר על כיבוד אביו
, יצא גוי שאינו מוזהר על כיבוד אביו.
תמהה הגמרא על לימוד זה:
מי כתיב
"
כבד אביך
"
גבי נזיר!?
והרי לא נאמר אלא "לאביו", וכיון שגוי יש לו אב לענין ירושה, מנין לך למעט מי שאינו מוזהר על כיבוד אביו!?
אלא
כך יש ללמוד שגוי אין לו נזירות, משום ד
אמר קרא
"
לאביו ולאמו לא יטמא
", הרי למדנו שאין הכתוב מדבר אלא
במי שיש לו טומאה
על ידי שנגע או האהיל על המת -