Nazir 60b — el Talmud en español

ואי ודאי נזיר

טהור

הוא

שלא היה מצורע וטמא כלל, הרי

עולה הראשונה

היתה

חובה, וזו

שהוא מביא בתגלחת רביעית -

נדבה;

וכן השניה והשלישית.

ואם טמא

מת

ו

גם

מוחלט הוא

[היה],

עולה הראשונה

[וכן השניה והשלישית]

נדבה, וזו

הרביעית

חובה, וזה

החטאת והשלמים שמביא עכשיו -

שאר קרבנו

.

כאן מביאה הגמרא דינים נוספים בטומאת מת וצרעת בנזירות, והם שנויים בתוספתא נזיר פרק ו הלכה ב בשינוי לשון קצת:

א. מי שהיה בתחילת נזירותו

טמא

מת ב

ספק, ומוחלט ודאי

, כך הוא דינו:

אוכל בקדשים לאחר שמונה ימים

, כלומר: ביום השמיני; כיצד:

בראשון לנזירותו יביא צפורים ויגלח, וימנה את שבעת "ימי ספרו" המתחילים ביום התגלחת הראשונה, ויגלח בשביעי, ויביא קרבנות צרעתו בשמיני, והרי הוא אוכל בקדשים ביום זה.

ושותה יין ומיטמא למתים לאחר ששים ושבעה ימים

, כלומר: ביום הששים ושמונה; כיצד:

כי היות ומצורע הוא, ואין ימי ספרו וחלוטו עולין לו לנזירות טהרה, הרי שצריך הוא להמתין מיום השמיני [שבו הביא את קרבנות הצרעת] עד שימנה נזירות טהרה, ונשלמה נזירות הטהרה ביום השלושים ושמונה שהוא יום השלשים ואחד לנזירותו, ואז מגלח.

ועדיין אינו מותר באיסורי הנזירות, כי שמא טמא מת היה מלבד צרעתו, ואין ימי ספרו עולים לו לנזירות טומאתו, כך שנזירות הטומאה היא לאחר טומאת הצרעת; ולא יצא ממנה - כדי להתחיל ב"נזירות טהרה"

\- אלא בתגלחת שעשה ביום השלושים ושמונה שלאחריה מביא את קרבן טומאתו; ובו ביום מתחיל הוא ב"נזירות טהרה" שיום השלשים ואחד שלה הוא ביום הששים ושמונה, ובו מביא הוא קרבנות ומגלח, ומותר הוא בכל איסורי הנזירות.

ב. מי שהיה בתחילת נזירותו

מוחלט ספק וטמא

מת

ודאי

, כך הוא דינו:

הרי זה

אוכל בקדשים לאחר שלשים ושבעה ימים

, כלומר: ביום השלושים ושמונה; כיצד:

תגלחת ראשונה לספק צרעתו לא יעשה מיד, כי שמא אינו מוחלט אלא טמא מת, וכל דיני נזירות עליו ואסור בתגלחת, ולכן ימתין עד שיזה שלישי ושביעי ויטבול ויעשה תגלחת ביום השביעי כדין נזיר טמא מת, ואז תעלה לו תגלחת זו לטומאת המת אם אינו מצורע, ולתגלחת ראשונה של צרעתו אם מוחלט הוא; ולמחרת תגלחתו יביא חטאת העוף של נזיר טמא על הספק.

ואינו יכול לעשות את התגלחת השניה לספק צרעתו עד שימנה נזירות טהרה, כי שמא אינו מצורע אלא טמא מת וצריך הוא עתה למנות נזירות טהרה.

ואינו יכול להתחיל למנות את נזירות הטהרה אלא ביום השמיני כי שמא אינו מוחלט אלא טמא מת, ואז התחילה נזירות הטהרה אחר הבאת החטאת ביום השמיני; ונמצאת נזירות הטהרה מסתיימת ביום השלשים ושבע שהוא יום השלשים של נזירותו, ואז יגלח, ותעלה לו תגלחת זו לספק צרעתו, ולמחרת ביום השלשים ושמונה יביא קרבן צרעתו, ויאכל בקדשים.

ושותה יין ומיטמא למתים, לאחר שבעים וארבעה ימים

, כלומר: ביום השבעים וחמש; כיצד:

היות ולא יצא מידי ספק צרעתו עם הקרבנות שלמחרת התגלחת השניה אלא ביום השלשים ושמונה, נמצא שרק ביום זה מתחיל הוא למנות את נזירות הטומאה, ונזירות הטומאה נמשכת שבעה ימים, וביום השביעי מגלח, ולמחרת מביא הוא קרבן לטומאתו, נמצא שנזירות הטהרה מתחילה ביום הארבעים וחמש, ויום השלשים ואחד שלה הוא ביום השבעים וחמש, ואז מביא קרבן נזירות טהרה ומגלח ומותר בכל איסורי נזירות.

ג. מי שהיה בתחילת נזירותו

טמא

מת

ודאי, ומוחלט ודאי

, כך הוא דינו: הרי זה

אוכל בקדשים לאחר שמונה ימים

, כלומר: ביום השמיני, וכפי שנתבאר לעיל במוחלט ודאי.

ושותה יין ומיטמא למתים לאחר ארבעים וארבעה ימים

, כלומר: ביום הארבעים וחמשה; כיצד:

ביום השמיני יחל במנין נזירות הטומאה, וביום הארבעה עשר יגלח, וביום החמשה עשר יביא קרבנות טומאה, ויתחיל ביום זה את "נזירות הטהרה", שהיא מסתיימת ביום השלשים ואחד שהוא יום הארבעים וחמשה, ובו יביא את קרבנותיו ויגלח, ויהא מותר בכל איסורי הנזירות.

שאלו תלמידיו את רבי שמעון בן יוחי

:

נזיר טהור

שסיים למנות את ימי נזירותו ונתחייב ב"תגלחת טהרה",

ו

נעשה

מצורע

החייב תגלחת:

מהו שיגלח תגלחת

אחת

ועולה לו לכאן ולכאן?

אמר להן

רבי שמעון בן יוחי:

אינו מגלח

תגלחת אחת לשתיהן.

אמרו לו

תלמידיו:

למה!?

אמר להן

רבי שמעון בן יוחי לתלמידיו: כי

אילו

היו שתי התגלחות למטרה אחת -

ש

זה

כדי

לגדל

את השער לתגלחת אחרת של מצוה,

ו

אף

זה

כדי

לגדל

שער לתגלחת אחרת של מצוה -

וזה

[או שזה] אינו אלא

להעביר

שער מראשו,

ו

אף

זה

אינו אלא

להעביר

שער בעלמא הוא; כי אז אכן:

יפה אתם אומרים

: תעלה לו תגלחת אחת לכאן ולכאן.

אבל

עכשיו

שה

נזיר

אינו מגלח אלא כדי

להעביר

שער, שהרי אחר "תגלחת הטהרה" שוב אינו מגדל שער כדי לגלח,

ו

אילו ה

מצורע

מגלח את תגלחתו הראשונה כדי

לגדל

שער לתגלחתו השניה, אם כן בדין הוא שלא תעלה תגלחת אחת לכאן ולכאן.

תמהו תלמידיו:

ו

אכן יפה הטעמתנו ש

לא תעלה לו

תגלחת הנזירות

ל

תגלחת ראשונה של

ימי חלוטו

, שהיא תגלחת כדי לגדל שער -

ו

כי

לא

תעלה

לו תגלחת הנזירות

בימי ספרו!?

כלומר: מדוע שלא תעלה לו תגלחת הנזירות לתגלחת השניה של ימי ספרו, והרי זה וזה כדי להעביר שער בעלמא הוא!?

ואמר להן

: אף לתגלחת של ימי ספרו אינה עולה תגלחת הטהרה, כי:

אילו זה

תגלחת הנזירות

לפני זריקת דמים, ו

אף

זה

תגלחת שניה של מצורע -

לפני

זריקת דמים

, אכן

יפה אתם אומרים

: תעלה תגלחת אחת לכאן ולכאן.

אבל הרי אין הדבר כן,

אלא עכשיו

: תגלחת שניה של

מצורע

היא

לפני זריקת דמים

של קרבנותיו,

ו

אילו תגלחת ה

נזיר

הטהור היא

לאחר זריקת דמים

של קרבנותיו, ולכן אין עולה תגלחת אחת לכאן ולכאן. הוסיפו תלמידיו של רבי שמעון בן יוחי ושאלוהו:

ו

אכן

לא תעלה לו לימי צרעתו ונזירותו

כאשר הטעמתנו.

ו

אולם

תעלה

תגלחת אחת

לימי צרעתו ו

לתגלחת

טומאתו

של הנזיר למת!?

אמר להן

רבי שמעון בן יוחי לתלמידיו:

אילו זה

תגלחת המצורע -

לפני ביאת מים

[טבילה] היא,

ו

אף

זה

תגלחת הטומאה -

לפני ביאת מים

היא, כי אז:

אכן

יפה אתם אומרים

: תעלה תגלחת אחת לכאן ולכאן; אבל הרי אין הדבר כן:

אלא

נזיר

טמא

מת

לאחר ביאת מים

הוא מגלח, ו

מצורע לפני ביאת מים

הוא מגלח, ולכן אין תגלחת אחת עולה לזו ולזו.

לישנא אחרינא: כך שאלוהו תלמידיו:

אמרו לו

תלמידיו:

יפה אמרת שלא תעלה לו לימי ספרו

ולנזירותו

, וכאשר חילקת.

ו

אולם

תעלה לו לימי חלוטו וטומאתו, ד

הרי

זה

תגלחת ימי חלוטו -

לגדל

היא באה,

ו

אף

זה

תגלחת טומאתו

לגדל הוא

, וכיון ששוים הם תעלה תגלחת לזה ולזה!?

אמר להן: אם נזיר טהור והוא מצורע

מוחלט, אין עולה תגלחת אחת לכאן ולכאן, כי

זה לגדל וזה להעביר

.

ואם נזיר טמא והוא מצורע

מוחלט, אין עולה תגלחת אחת לכאן ולכאן, כי

זה לפני ביאת מים וזה לאחר ביאת מים

.