Nazir 29b — el Talmud en español

לא אם אמרת בזכר

שקרבנו נאכל

שכן איסור אחד

יש בו אם באמת לא עבר, דהיינו חולין בעזרה.

תאמר בנקבה ש

אין קרבנה נאכל משום שאם באמת לא ילדה בן קיימא יש בקרבנה

שני איסורין

, דהיינו איסור נבילה שכן החטאת נמלקת, וחולין בעזרה, וכדמפרש ואזיל.

וכאן מקשה הגמרא את קושייתה על רבי יוסי ברבי חנינא, שלפי ביאור הגמרא לעיל בהכרח שהוא סובר "אין שחיטה לעוף מן התורה":

והרי

מאי שני איסורין

[מה הן שני האיסורין שיש בחטאת העוף הבאה על הספק] וכי

לאו איסור נבילה וחולין בעזרה!?

ואם כן הרי מוכח שיש שחיטה לעוף מן התורה, ולכן חטאת העוף הבאה על הספק יש בה איסור משום נבילה אם לא ילדה בן קיימא; הרי שלרבי יוסי ברבי חנינא - שהוא התנא של הברייתא - "יש שחיטה לעוף מן התורה" ו"חולין בעזרה דאורייתא"!?

מתקיף לה רב אחא בריה דרב איקא

[תמה רב אחא על המקשה]:

ודילמא מיחייב עליה משום דמיתחזי כתרי איסורין מדרבנן

[ושמא חייב עליה האוכל אותה משום שנראה כשני איסורין מדרבנן], כלומר: הרי יש לפרש את כוונת רבי יוסי ברבי חנינא בברייתא, שאין שני איסורים גמורים באכילת חטאת העוף הבאה על הספק, אלא שאסרו חכמים לאוכלה משום שזה נראה כאילו יש בו שני איסורין מדרבנן.

לימא

מחלוקת רבי יוחנן ורבי יוסי ברבי חנינא בטעם הדין שמדיר האב את בנו בנזיר -

כתנאי

היא שנחלקו באותה מחלוקת: דתניא:

עד מתי מדיר

האב

את בנו בנזיר?

עד שיביא שתי שערות, דברי רבי

.

רבי יוסי ברבי יהודה אומר: עד שיגיע לעונת נדרים

, דהיינו מבן שתים עשרה שנה ויום אחד.

מאי לאו

[האם לא כן הדבר]

תנאי היא

, שתנאים אלו נחלקו במחלוקת רבי יוחנן ורבי יוסי ברבי חנינא:

דרבי

האומר עד שיביא שתי שערות -

סבר: הלכה היא בנזיר

שהאב מדיר את בנו הקטן,

ו

לכן

אף על גב דהגיע לעונת נדרים, מדיר ליה ואזיל

[מדירו האב והולך]

עד דמייתי שתי שערות

[עד שיביא שתי שערות].

ורבי יוסי ברבי יהודה

ה

אומר: עד שיגיע לעונת נדרים

-

קסבר

: האב מדיר את בנו בנזיר

כדי לחנכו במצוות, וכיון דנפיק מרשותיה תו לא מיחייב

[כיון שיצא הבן מרשותו שוב לא חייב האב], כלומר: היות ואין הוא צריך לרשותו של אביו שהרי יכול לידור בעצמו, לכן לא חייב האב להדירו משום חינוך.

אמרי

בני הישיבה:

לא

בזה הוא שנחלקו, אלא

דכולי עלמא הלכה היא בנזיר

-

והכא

ב"

מופלא הסמוך לאיש

" הוא ד

קמיפלגי

:

רבי סבר

: "

מופלא הסמוך לאיש

" שיכול לידור נדרים ולידור בנזירות,

דרבנן

היא,

ואתיא דאורייתא

הלכה למשה מסיני

\-

דחיא רבנן

, דוחה את הדין דרבנן של "מופלא הסמוך לאיש", ולכן יכול האב להדירו עד שייעשה גדול.

ורבי יוסי ברבי יהודה סבר

: "

מופלא הסמוך לאיש

"

דאורייתא

, ולכן אי אפשר שתהא הלכה שידירו האב בנזיר אחר שנעשה "מופלא הסמוך לאיש".

ואיבעית אימא

יש לפרש את מחלוקת התנאים:

דכולי עלמא

בין רבי ובין רבי יוסי ברבי יהודה - סוברים שטעם הדין הוא

כדי לחנכו במצוות, ו

"

מופלא הסמוך לאיש

"

דרבנן היא

, כי אילו היה "מופלא הסמוך לאיש" מן התורה, הרי שלכולי עלמא היינו אומרים שאין האב מצווה לחנך את בנו בדבר שהבן חייב בו בעצמו.

ומחלוקתם היא:

רבי

דאמר: עד שיביא שתי שערות -

סבר: אתי חינוך דרבנן ודחי מופלא הסמוך לאיש דרבנן

, כלומר: היות ואינו יכול לידור בעצמו אלא מדרבנן, לכן יש דין חינוך על האב להזירו.

ורבי יוסי ברבי יהודה

-

דאמר: עד שיגיע לעונת נדרים

-

קסבר: לא אתי חינוך דרבנן ודחי מופלא הסמוך לאיש

, כלומר: היות וסוף סוף מדרבנן הרי הוא מחוייב בה בעצמו, לכן אין דין חינוך על האב.

לימא

הני תנאי כי הני תנאי

, כלומר: התנאים שנחלקו בברייתא הבאה נחלקו באותה מחלוקת שנחלקו בה רבי ורבי יוסי ברבי יהודה, אם האב יכל להדיר את בנו אחר שהגיע הבן לעונת נדרים

; דתניא

:

מעשה ברבי חנינא שהדירו אביו בנזיר, והביאו

אביו

לפני רבן גמליאל

באותו יום שהדירו -

והיה רבן גמליאל בודקו לידע אם הביא

כבר

שתי שערות

כי אז אין חלה עליו נזירותו של אביו,

אם לא הביא

.

רבי יוסי אומר

: לא היה בודקו רבן גמליאל לידע אם כבר הביא שתי שערות אלא

לידע אם הגיע לעונת נדרים

, כלומר: לבודקו אם יודע לשם מי נדר כי אז לא חלה נזירתו של אביו

אם לאו

.

וטעמו של רבי יוסי הוא משום שהוא סובר כדעת רבי יוסי ברבי יהודה שאין האב מדיר את בנו בנזיר משהגיע לעונת נדרים, וחולק על תנא קמא שהוא סובר כדעת רבי שהדין תלוי בשתי שערות.

אמר לו

רבי חנינא לרבן גמליאל:

רבי! אל תצטער

[תטרח]

לבודקני

, שהרי ממה נפשך נזיר אני -

כי

אם קטן

אני אהיה בשביל אבא

כלומר: בשביל הדרתו של אבי, ו

אם גדול אני אהיה בשביל עצמי

, כלומר: הריני מקבל עלי נזירות, ובין כך ובין כך נזיר אני.

התפעל רבן גמליאל מדבריו של רבי חנינא:

עמד רבן גמליאל ונשקו

לרבי חנינא

על ראשו

, ו

אמר

רבן גמליאל:

מובטח אני בזה שמורה הלכה בישראל

.

אמרו: לא היו ימים מועטים עד שהורה

רבי חנינא

הוראה בישראל

.

הרי מבואר שנחלקו תנאים אם האב יכול להדיר את בנו בנזיר אחר שהגיע לעונת נדרים, וכמו שנחלקו בדבר רבי ורבי יוסי ברבי יהודה.

קא סלקא דעתין לפרש מה שאמר רבי חנינא: "אם קטן אני אהיה בשביל אבא ואם גדול אני אהיה בשביל עצמי", דהכי קאמר: "אם קטן אני מלידור בעצמי שלא הגעתי לעונת נדרים, ואם גדול אני לידור בעצמי והיינו שהגעתי לעונת נדרים אהיה בשביל עצמי"; ולפיכך מקשינן:

בשלמא לרבי יוסי ברבי יהודה

דאמר: עד שיגיע לעונת נדרים, היינו דקאמר

רבי חנינא:

אם קטן אני

שלא הגעתי לעונת נדרים -

אהיה בשביל אבא, ואם גדול אני

\- שכבר הגעתי לעונת נדרים -

אהיה בשביל עצמי

.

אלא לרבי, דאמר: עד שיביא שתי שערות

יכול האב להדירו, אם כן האיך אמר רבי חנינא:

ואם גדול אני

שכבר הגעתי לעונת נדרים -

אהיה בשביל עצמי

ולא בשביל אבי!?