Versión en texto de este daf: original y traducción
Menajot 22b — el Talmud en español
Menajot 22b del Talmud de Babilonia: tzurat ha-daf con Rashi y Tosafot, traducción y notas. Léelo en línea, gratis.
Texto original — Menajot 22b
רבנן
שאומרים דם קדשים שנתערב בדם חולין בטל היכן שאין בהם מראה דם,
סברי
:
מכאן
מפסוק זה יש ללמוד,
ל
כל ה
עולין
על גבי המזבח שנתערבו זה בזה
שאין מבטלין זה את זה,
כמו דם הפר והשעיר ששניהם עולין הם למזבח ואינם מבטלים זה את זה! אבל כשנתערב דם קדשים בדם חולין שאינו עולה למזבח, מבטלין החולין את הקדשים.
ורבי יהודה סבר: מכאן למין
שנתערב
במינו שאינו בטל!
שזה הטעם שדם השעיר לא בטל בדם הפר, ולכן גם כשהתערב דם מועט של קדשים בדם מרובה של חולין, לא מתבטל דם הקדשים בדם החולין, משום שמין במינו הוא
77 .
והוינן בה: ו
רבנן
ד
סברי מכאן לעולין שאין מבטלין זה את זה
מנין להם לדרוש כך,
ודלמא
אולי מה שלא בטל דם השעיר בדם הפר הוא
משום דמין במינו הוא
כמו שסובר רבי יהודה?
ומשנינן:
אי אשמעינן
אם התורה היתה אומרת את הדין הזה שאין ביטול, על מציאות כזאת שהתערובת היא רק
מין במינו, ולא אשמעינן
ולא היתה מדברת על מציאות שהתערובת היא של שני דברים ה"
עולין"
על גבי המזבח, הייתי אומר
כדקא אמרת
שיש ללמוד מכאן שמין במינו אינו בטל,
השתא דאשמעינן
שהפסוק מדבר באופן שהתערובת היא בדברים ש
עולין
על גבי המזבח, אמרינן הטעם שאין זה בטל, הוא
משום ד"עולין"
לא מבטלים אחד את חבירו! ומקשינן:
ודלמא
אולי לא אומרים שלא יבטלו זה את זה
עד דאיכא
גם
מין במינו ו
גם
עולין,
כלומר, נלמד מהפסוק שצריך שני תנאים כדי שלא יתבטל, גם ששניהם עולים, וגם שיהיו מין במינו, שהרי הפסוק מדבר בדם הפר והשעיר שהם גם מין במינו וגם עולין, ומנין שעולין לבד אינם מבטלין זה את זה?
ומסקינן:
קשיא!
ותו הוינן בה:
רבי יהודה
ד
סבר מכאן למין במינו שאינו בטל
: מנין לו לדרוש כך
ודלמא
אולי מה שלא בטל דם השעיר בדם הפר, הוא
משום דעולין הוא
וכמו שסוברים רבנן?
ומשנינן:
אי אשמעינן
אם התורה היתה אומרת את הדין שאין ביטול, על מציאות כזאת שהתערובת היא רק ששניהם
עולין,
ואינם מין אחד אלא
מין בשאינו מינו,
היינו למדין לעולין שאין מבטלין זה את זה
כדקאמרת, השתא דאשמעינן
שהפסוק מדבר באופן שהתערובת היא ב
מין במינו
אמרינן הטעם שאין זה בטל, הוא
משום דמין במינו הוא!
ומקשינן:
ודלמא עד דאיכא
שניהם -
מין במינו ועולין
[וכמו שהקשינו לפי רבנן]? ומסקינן:
קשיא!
תנן: רבי יהודה אומר
: נתערב הקומץ של מנחת נדבה
במנחת כהן משיח ובמנחת נסכים
הרי התערובת כולה
פסולה, שזו בלילתה עבה וזו בלילתה רכה, והן בולעות זו מזו,
ונפסל הקומץ משום ריבה שמנה, והמנחות נפסלו משום חיסר שמנה.
והוינן בה:
וכי בולעות זו מזו מה הוי?
מה איכפת לי שהן בולעות, הרי השמן של המנחות הנבלע בקומץ אינו בטל בשמן של הקומץ, שהרי
מין במינו הוא
ומין במינו אינו בטל לרבי יהודה, ואם כן יש לומר שהשמן העודף הנמצא בתוך הקומץ כאילו עדיין הוא קיים במנחת הנסכים הנמצאת בתוך התערובת, וממילא לא הוי הקומץ "ריבה שמנה" ולא המנחות "חיסר שמנה"?