Menajot 22a — el Talmud en español

סלקא דעתך אמינא

כי זכי להו רחמנא

שימלחו קרבנם ממלח של ציבור

לישראל

דוקא הוא דזכי, משום

דאית להו

לישראל

לשכה,

שהם נתנו השקלים בלשכה ומהם נקנה המלח, אבל

לכהנים דלית להו

חלק בתרומת ה

לשכה,

שהרי אינם שוקלים,

לא זכי להו רחמנא

מלח לקרבנותיהם,

קא משמע לן

שאפילו הכי מותרים למלוח משל ציבור, לפי שתנאי בית דין הוא!

והוינן בה:

ועצים, דפשיטא ליה לתנא

של הברייתא דלעיל

דמשל ציבור

הם באים,

מנלן?

ומשנינן:

דתניא: יכול האומר הרי עולה יביא עצים מתוך ביתו כדרך שמביא נסכים מתוך ביתו?

תלמוד לומר "על העצים אשר על האש אשר על המזבח"

ודורשים:

מה מזבח משל ציבור

-

אף עצים ואש משל ציבור! דברי רבי אלעזר בר רבי שמעון.

רבי אלעזר בן שמוע אומר

: אף זה אנו דורשים:

מה מזבח שלא נשתמש בו הדיוט

כמבואר במסכת זבחים שצריך לעשותו מדבר שלא השתמש בו הדיוט

אף עצים ואש

לא יביא אלא ממה

שלא נשתמש בהן הדיוט!

והוינן בה:

מאי בינייהו?

ומשנינן:

איכא בינייהו

עצים

חדתי,

דלרבי אלעזר בר רבי שמעון אין צריך שהעצים והאש יהיו חדשים, שלא אכפת לן אם השתמש בהן הדיוט, ואילו לרבי אלעזר בן שמוע צריך להביא עצים חדשים

69 .

ומקשינן:

ועתיקי לא

יביא לרבי אלעזר בן שמוע?

והכתיב "ויאמר ארונה אל דוד: יקח ויעל אדוני המלך הטוב בעיניו, ראה הבקר לעולה, והמוריגים וכלי הבקר לעצים"

דהיינו, להבעיר בהם אש על המזבח, ומוכח דהוכשרו המוריגים וכלי הבקר אפילו לאחר שהשתמש בהם ארונה!?

ומשנינן:

הכא נמי

מדובר

בחדתי,

שחדשים היו, שלא נשתמש בהם ארונה, אלא רק עשאם לשם "מוריגים"

70 .

ומבארינן:

מאי "מוריגים"? אמר עולא

-

מטה של טרבל! מאי מטה של טרבל? אמר רב יהודה

-

עיזא דקורקסא, דדיישי דשתאי!

לוח עץ מלא יתידות, המשמש לדישת התבואה, שקושרים אותו לשוורים והם מושכין אותו, ועל ידי כך נידושת התבואה.

אמר רב יוסף: מאי קראה

שמוריגים לצורך דישה הם? שנאמר "

הנה שמתיך למורג חרוץ חדש, בעל פיפיות, תדוש הרים".

מתניתין:

נתערב קומצה

של מנחת נדבה

בקומץ

של

חבירתה,

מנחת נדבה אחרת, או שנתערב

במנחת

נדבה של

כהנים,

או

במנחת כהן משיח

שהיא מנחת חביתין שהיה מקריב הכהן הגדול בכל יום, או

במנחת נסכים

שמביאים עם קרבן בהמה, הרי התערובת כולה

כשירה

להקטרה על גבי המזבח, שכן דינם של כל אלו שוה, שנקטרין על גבי המזבח כמו הקומץ.

רבי יהודה אומר

: אם נתערב הקומץ

במנחת כהן משיח

או

במנחת נסכים

-

פסולה

התערובת! לפי

שזו

הקומץ של מנחת נדבה,

בלילתה עבה

שאין בה אלא לוג שמן לעשרון סולת,

וזו,

מנחת כהנים וכהן משיח,

בלילתה רכה

שנותנים בהן שלשה לוגין לעשרון,

ו

כשנתערבו הרי

הן בולעות

שמן

זו מזו

והשמן המרובה של המנחות נכנס בקומץ ופוסלו, דהוי ליה "ריבה שמנה", וכן המנחות נפסלין משום "חיסר שמנה"

72 .

גמרא:

תנן התם: דם

של קרבן העומד ליזרק על המזבח

שנתערב במים

-

אם יש בו,

בתערובת,

מראית דם,

לא בטל הדם במים ו

כשר

הוא לזריקה

73 .

ואם

נתערב

דם הקרבן

ביין

שהוא אדום ומראהו כמראה הדם

רואין אותו

את היין

כאילו הוא מים!

דהיינו, אם כמות היין היא במדה כזאת, שאילו היה אותו היין בצבע של מים, היה בתערובת מראה דם - כשר הדם לזריקה! וכן הדין אם

נתערב בדם בהמה

של חולין

או בדם חיה, רואין אותו

את דם החולין או את דם החיה

כאילו הוא מים,

ואם היה ניכר במים מראית הדם, הרי הוא כשר לזריקה.

רבי יהודה אומר

: אם נתערב בדם חולין אפילו במידה מרובה, שאילו היה מים לא היה בתערובת מראה דם, כשר הוא, לפי ש

אין דם מבטל דם!

ורבי יהודה לשיטתו שסובר מין במינו לא בטיל!

אמר רבי יוחנן: ושניהם,

רבנן ורבי יהודה, שנחלקו אם דם מבטל דם

מקרא אחד דרשו

למדו את דינם מאותו הפסוק

.

שנאמר בעבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים "

ולקח מדם הפר ומדם השעיר"

וכוונת הכתוב היא שיקחם כשהם מעורבים יחד בכלי אחד. והרי

הדבר ידוע שדמו של פר מרובה מדמו

של שעיר

ואם היה מעורב בדם השעיר, מים בכמות של דם הפר, לא היה בתערובת מראה דם, ואף על פי כן לא אומרים שדם השעיר בטל בדם הפר, שהרי הכתוב קוראו "דם השעיר", אפילו כשהוא בתערובת עם דם הפר.

אי אליבא דרבנן

שאמרו לעיל (דף כ"ב - א') דם מבטל דם

הא אמרי "עולין"

למזבח, כגון דם פר ודם שעיר שנתערבו

הוא דלא מבטלי אהדדי, אבל מין במינו

אם זה לא עולה למזבח

בטל,

ואם כן נבילה ושחוטה מבטלין זה את זה בכל אופן שהתערבו!?

אי אליבא דרבי יהודה

שאמר אין דם מבטל דם, נחלקו האמוראים כאן, אם כן קשה -