Versión en texto de este daf: original y traducción
Menajot 19b — el Talmud en español
Menajot 19b del Talmud de Babilonia: tzurat ha-daf con Rashi y Tosafot, traducción y notas. Léelo en línea, gratis.
Texto original — Menajot 19b
שמע מינה דדוקא
גרש ושמן מעכבין ואין דבר אחר מעכב,
וזה גילוי ש"חוקה" הכתובה במנחה, לא בא ללמד עיכובא.
גופא, אמר רב: כל מקום שהחזיר לך הכתוב בתורת מנחה אינו אלא לעכב, ושמואל אמר: גרש ושמן מעכבין
משום דשנה בהם הכתוב [תו' הקשו דרש"י סותר עצמו ממה שכתב קודם דילפינן מיתורא ד - ה"א ולא מזה ששנה הכתוב],
ואין דבר אחר מעכב,
ואפילו בדבר ששנה בו הכתוב.
ותמהינן:
ולשמואל,
האם
אף על גב דתנא
שנה
ביה קרא לא מעכבא?!
ומשנינן:
אלא, כל היכא דתנא ביה קרא ודאי מעכבא
בין לרב ובין לשמואל,
והכא ב"מלא קומצו"
-
"בקומצו" קא מיפלגי
רב ושמואל, וכדמבארינן:
דתניא
: כתוב "וקמץ...
מלא קומצו",
ובמקום אחר שינה הכתוב בלשונו וכתב "
בקומצו",
ודרשינן:
שלא יעשה מדה
כלי מדידה כמדת הקומץ
ל
קמוץ בו את ה
קומץ
, אלא יקמוץ בידו דוקא
30 .
רב סבר
: דין זה הוא לעיכובא, ואם קמץ בכלי פסול, ד
הא נמי תנא ביה קרא דכתיב
בשמיני למילואים "
ויקרב את המנחה וימלא כפו ממנה"
משמע כפו ולא כלי. וכיון ששנה בו הכתוב, הרי זה מעכב.
ושמואל
סובר:
לא יליף
קדשי
דורות מ
קדשי
שעה,
הלכך אין ללמוד כלום ממנחת שמיני משום שלא היתה אלא לשעה, ולא מצינו אם כן ששנה הכתוב לקמיצה שתהא ביד, וממילא אינו מעכב, ואם קמץ בכלי, בדיעבד כשר.
ומקשינן:
ולא יליף שמואל דורות משעה?
והתנן: כלי הלח
שהם כלים המיועדים לעבודה של דברים לחים כגון דם או שמן -
מקדשין את הלח
בקדושת הגוף! שמשעה שנתן דבר לח בכלי הלח, אינם ניתנים עוד ליפדות.
ומדת היבש,
כלים המיועדים למדידת קמח שהוא יבש,
מקדשין את היבש!
ואין כלי הלח מקדשין את היבש
שאם הכניס לתוכן קמח אין הכלי מקדשו,
ולא מדת
ה
יבש מקדשין את הלח.
ואמר שמואל: לא שנו
שאין כלי הלח מקדשים את היבש
אלא מדות
כלומר כלים המיועדים למדידת דברים לחים, כגון מדת הין, לפי שאותן כלים אינם משמשים כלל ליבש,
אבל מזרקות
כלים שזורקים בהם את הדם
מקדשין
גם את היבש
דכתיב
בקרבנות הנשיאים, שהביאו קערה ומזרק והיו "
שניהם מלאים סלת"
הרי שהמזרק משמש גם לצורך דברים יבשים, ולפיכך מקדש אותם.
הרי שלומד שמואל מנשיאים, דהיינו דורות משעה, ואם כן גם גבי קמיצה בכלי היה לו ללמוד שעה מדורות, ולפסול קמיצה בכלי!?
ומתרצינן:
שאני התם
לענין הדרשה של "שניהם מלאים סלת"
, דתנא
שחזר
בה קרא
בנשיאים
תריסר זימנין
ולכן לומדים משם, אף שהוא קדשי שעה
31 .
אמרו
[שאלו]
ליה רב כהנא ורב אסי לרב
: מה אמרת שכל מקום שהחזיר הכתוב בתורת מנחה אינו אלא לעכב,
והרי הגשה
של המנחה לקרן המזבח,
דתנא בה קרא ולא מעכבת?
ומפרשינן:
ומאי תנא בה,
היכן מצינו ששנה בה הכתוב?
דכתיב
בפרשת צו "
זאת תורת המנחה הקרב אותה
בני אהרן לפני ה'", וכבר נאמרה תורת הגשת מנחה בפרשת ויקרא, וחזרה ונשנתה כאן,
ו
אפילו הכי
תנן: לא הגיש כשר?
ומתרצינן:
ההוא
קרא דפרשת צו
לקבוע לה מקום
להגשה
הוא דאתא,
ומכיון שהפסוק אינו מיותר, אי אפשר ללמוד מזה עיכובא.
דתניא: "לפני ה'" יכול
יגישנה למנחה
במערב
המזבח שהוא כנגד פתח ההיכל וקרוי "לפני ה'" ,
תלמוד לומר "אל פני המזבח"
שהוא צד דרום, שהכבש, שהוא פני המזבח, היה בדרום.
אי
אם כן שכתוב "
אל פני המזבח", יכול
תהא ההגשה
בדרום? תלמוד לומר "לפני ה'"
שהוא צד מערב.
הא כיצד
יתקיימו שני מקראות הללו?
מגישה
למנחה
בקרן דרומית מערבית, כנגד חודה של קרן!
ונמצינו מקיימים את שני הכתובים, גם בדרום וגם במערב.
ודיו
שיגיש את הכלי לחודה של הקרן, ואין צריך שתגע המנחה עצמה במזבח.
רבי אליעזר אומר
: אין צריך להגיש בחוד הקרן, אלא מגישה בצד דרום המזבח בסופו סמוך לקרן מערבית.
וכך לומד רבי אליעזר:
יכול יגישנה למערבה של קרן
וגם
לדרומה של קרן, אמרת
לא כך מתפרש הכתוב, שהרי קיימא לן ש
כל מקום שאתה מוצא שתי מקראות, אחד מקיים עצמו ו
כשאתה מקיים מה שכתוב בו, הרי אתה
מקיים
גם דברי
חבירו,
דהיינו, כשתקיים מה שכתוב בפסוק האחד, לא יהיה בזה סתירה לפסוק האחר,
ו
[אבל] ה
אחד מקיים עצמו ו
כשאתה מקיים מה שכתוב בו, הרי אתה
מבטל את
דברי
חבירו,
שקיום דברי הפסוק מהוה סתירה למה שכתוב בפסוק האחר, [וכמו שיבואר לקמן] -
מניחין
עוזבים
את
המקרא
שמקיים עצמו ומבטל חבירו, ותופשין
כעיקר
את
הפסוק
שמקיים עצמו ומקיים חבירו!
וכן בענינינו,
שכשאתה אומר
שיגישנה במערב, קיימת מה שכתוב
"לפני ה'"
דהיינו
במערב,
אבל
בטלתה
מה שכתוב
"אל פני המזבח"
דהיינו
בדרום. וכשאתה אומר
שיגישנה בדרום כדי שקיים "
אל פני המזבח"
-
בדרום קיימתה
בזה גם "
לפני ה'"
במערב.
והיכא קיימתה?
אמר רב אשי: קסבר האי תנא
רבי אליעזר
כוליה מזבח ב
צד
צפון
של עזרה
קאי
, נמצא שדרומו של מזבח הוא כנגד אמצע פתח ההיכל [שפתח ההיכל חציו בצפון וחציו בדרום] וגם הוא קרוי "לפני ה'", ונמצא כשמגיש בצד דרום נתקיימו שני המקראות.
מתקיף לה רב הונא
לרב:
הרי מלח דלא תנא ביה קרא, ומעכבא?