Makot 19a — el Talmud en español

מאימתי

חלה עליהם קדושת ביכורים, [

מ

] ש

חייבין עליהן,

זר האוכלן, מיתה בידי שמים?

משיראו פני הבית

. משיכנסו לעזרה של בית המקדש.

והוינן בה: כמאן

כמו איזה תנא, סובר רבי יצחק?

כי האי תנא

-

דתניא: רבי אליעזר אומר: בכורים

ש

מקצתן בחוץ

לחומת העזרה,

ומקצתן בפנים

העזרה, כך הוא דינם: הפירות

שבחוץ, הרי הן כחולין לכל דבריהם.

ואילו הפירות

שבפנים, הרי הן כהקדש לכל דבריהם.

ומבואר בדברי רבי אליעזר, שביכורים שלא נכנסו לתוך העזרה, לא חלה עליהם קדושת ביכורים. וכדבריו סובר רבי יצחק, שחיוב מיתה בזר האוכל ביכורים, תלוי בראיית פני הבית.

אמר רב ששת: בכורים, הנחה

לפני ה'

מעכבת בהן.

אם לא נעשתה מצות ההנחה לפני המזבח, מעכב אי קיום המצוה של ההנחה את היתר האכילה.

אך

קרייה

של פרשת ביכורים,

אין מעכבת בהן.

והוינן בה:

כמאן

כמו איזה תנא, סובר רב ששת?

כי האי תנא

-

דתניא: רבי יוסי אומר: שלשה דברים

שמעתי,

משום

[מפי]

שלשה זקנים,

וזו אחת מהן:

הברייתא שלפנינו סוברת שקדושת הארץ לא בטלה לאחר חורבן הבית, וכל המצוות התלויות בארץ עדיין קיימים. ולפיה, חיוב הפרשת מעשר שני עדיין קיים גם לאחר חורבן הבית, ומקום אכילתו הוא בירושלים.

ורבי ישמעאל בברייתא שלפנינו דן, האם יכול להביא בזמן הזה פירות מעשר שני לירושלים בלא לחללם על מטבע, ולאוכלם שם, או לא.

רבי ישמעאל אומר: יכול יעלה אדם מעשר

שני בזמן הזה בירושלים, ויאכלנו

שם ללא פדייה

?!

ודין הוא,

שיש לנו ללמוד מבכור בהמה שאי אפשר להעלותו ולאכלו בירושלים:

שהרי

בכור טעון הבאת מקום

[צריך להביאו לירושלים, למקדש],

ו

גם

מעשר שני טעון הבאת מקום.

ויש לנו ללמוד מעשר שני מבכור:

מה בכור, אינו

נאכל

אלא בפני הבית

[בזמן שבית המקדש קיים].

אף מעשר, אינו

נאכל בלא פדיון

אלא בפני הבית.

שמא תפרוך:

מה לבכור, שכן טעון מתן דמים ואימורין לגבי מזבח,

וכיון שיש בבכור חומרא שאין במעשר שני, אי אפשר ללמוד ממנו למעשר שני.

תשובתך:

בכורים יוכיחו,

שאינם טעונים מתן דמים ואימורים למזבח, ובכל זאת אינם נאכלים לכהנים אלא בזמן שבית המקדש קיים! ושמא תחזור ותפרוך: גם מביכורים לא ניתן ללמוד, כי

מה לבכורים, שכן טעונים הנחה

לפני המזבח, וכל עוד לא הונחו לפני המזבח אין היתר לאוכלם, ולכן לא ניתן לאכלם בזמן שאין בית המקדש קיים. מה שאין כן מעשר שני, שאינו טעון הנחה לפני המזבח.

תשובתך: אמנם אי אפשר ללמוד זאת בלימוד של "מה מצינו", אך עדיין יש ללמוד זאת בהיקש, שאין פורכים עליו מקולא וחומרא -

תלמוד לומר, "ואכלת לפני ה' אלהיך

במקום אשר יבחר לשכן שמו שם: מעשר דגנך, תירשך ויצהרך. ובכורות בקרך וצאנך". [

דברים יד כג

]

מקיש

הכתוב הזה

מעשר לבכור

:

מה בכור, אינו

נאכל

אלא לפני הבית.

אף מעשר

שני,

אינו

נאכל

אלא לפני הבית

10 .

[ולקמן תבאר הגמרא מדוע יותר פשוט בבכור שאינו נאכל אלא בפני הבית, עד שלומדים ממנו למעשר שני].

ומוכח מדברי רבי ישמעאל, שהוא סובר שקריאת פרשת ביכורים אינה מעכבת. וכדבריו סובר רב ששת.

והראיה שרבי ישמעאל סובר כן:

ואם איתא

שסובר רבי ישמעאל שקריאה מעכבת בביכורים, מדוע הוא פרך את הלימוד של מעשר שני מביכורים רק משום הטענה שבביכורים יש הנחה, ואילו במעשר שני אין הנחה.

והרי היה לו

ליפרוך

על הלימוד של מעשר שני מביכורים, שיש בביכורים שני ענינים שאין במעשר שני, שמלבד החומרא שיש בהם מצות הנחה, יש בהם גם חומרא של מצות קריאה.

וכך היה רבי ישמעאל צריך לומר:

מה לבכורים, שכן טעונין

גם

קרייה ו

גם

הנחה,

תאמר במעשר שני, שאין בו לא קריאה ולא הנחה!

אמר רב אשי,

לדחות הראיה של רב ששת מדברי רבי ישמעאל שהוא סובר שקריאה בבכורים אינה מעכבת:

כי גם אם סובר רבי ישמעאל שקריאה ביכורים אינה מעכבת את מצות ההבאה, אלא היא רק מצוה בעלמא, עדיין קשה, מדוע לא פרך מקריאת ביכורים? והרי

נהי דעיכובא ליכא

בקריאת הביכורים, אבל

מצוה, מי ליכא?!

ו

אם כן קשה, גם אם סובר שזה רק מצוה ולא לעיכובא,

לימא מצוה

לקרוא בביכורים,

וליפרוך

מחמת זה את הלימוד מביכורים למעשר שני.

אלא, אמר רב אשי

: הטעם שלא פרך רבי ישמעאל את הלימוד מביכורים מזה שהם טעונים קריאה, אינו משום שסובר רבי ישמעאל שקריאה אינה מעכבת בביכורים, אלא טעמו הוא -

כיון דאיכא "בכורי הגר", דבעי למימר

[שצריך לומר] כל מי שמביא ביכורים בשעת הקריאה

"אשר נשבע

[

ה'

]

לאבותינו

" [דברים כו].

ו

הרי גר

לא מצי אמר

[אינו יכול לומר] כן, ואינו קורא את פרשת ביכורים.

והיות ש

לא פסיקא ליה

[אין הקריאה מצוה הקבועה בכל מביאי הביכורים], לכן לא שייך לפרוך את הלימוד מביכורים בכך שיש בבם קריאה, לפי שעדיין ניתן ללמוד מביכורים של גר, שאין בהם מצות קריאה.

ומקשינן על רבי ישמעאל:

מדוע הוא קיבל את הדחייה של הלימוד מביכורים, והוצרך ללמוד מעשר שני מביכורים בהיקש?

וליהדר דינא

[יחזור הדין של מה מצינו], שנלמד עתה מבכור, אחרי שיש פירכא על הלימוד מביכורים, ובכור יוכיח, שאינו טעון הנחה לפני המזבח ואף על פי כן אינו נאכל אלא בזמן הבית.

ותיתי

מעשר שני

במה הצד,

מלימוד מן הצד השווה מבכור ומביכורים, ששניהם טעונים הבאה לירושלים, ואינם נוהגים אלא בזמן הבית.

ומתרצינן: אי אפשר ללמוד למעשר שני מהצד השווה בבכור ובכורים,

משום דאיכא למיפרך

:

מה להצד השוה שבהן, שכן יש בהן צד מזבח!

הבכור לענין מתן דמים, והבכורים לענין הנחה, ולכן הם אינם נאכלים אלא בזמן הבית.

תאמר במעשר שני, שאינו טעון שום דבר אצל המזבח. ומנין שאינו נאכל אלא בזמן הבית? ולכן הוצרך רבי ישמעאל ללמוד בהיקש, שאין עליו פירכא של קולא וחומרא, את הדין שמעשר שני אינו נאכל בירושלים אלא בזמן הבית.

ומקשינן:

ומאי קסבר

רבי ישמעאל? מדוע היה פשוט לו שבכור אינו נאכל אלא בזמן הבית, יותר ממעשר שני?

אי קסבר קדושה ראשונה

של בית המקדש וירושלים

קדשה לשעתה,

בזמן שהיה בית המקדש קיים,

וקדשה

גם

לעתיד לבא

אחרי חורבן הבית, וכמו שהוא סובר לגבי קדושת הארץ, שהיא לא בטלה בחורבן הבית. וספקו היה, האם אכילת מעשר שני בירושלים בלא חומה נחשבת כאכילה "לפני ה' אלהיך" או לא, ופשט את שאלתו בהיקש מבכור, שאינו נאכל בזמן הזה -

אם כן, קשה: מדוע הבכור אינו נאכל עתה?

והרי

אפילו בכור נמי

יקרב ויאכל, שהרי הסובר שקדושת בית המקדש ממשיכה אחרי החורבן, סובר שמקריבים קרבנות אף על פי שאין בית המקדש קיים!

[

ו

]

אי קסבר קדושה ראשונה

של בית המקדש

קדשה לשעתה, ולא קדשה לעתיד לבא

לאחר חורבן הבית, ובטלה קדושתו. וספיקו של רבי ישמעאל היה האם במעשר שני, הואיל ואין צריך להביאו לבית המקדש, האם נחשבת אכילתו כאכילה "לפני ה'", כשאוכלו בירושלים שלאחר החורבן, או לא.

גם קשה: כי לפי זה,

אפילו בכור נמי, תבעי!

גם בבכור היה לו להסתפק באופן שאינו צריך לבית המקדש, כגון בכור שנזרק דמו קודם חורבן הבית, ואחר כך חרב הבית, ועדיין בשר הקרבן קיים, האם יכול לאוכלו בירושלים, או לא.

ומתרצינן:

אמר רבינא: לעולם קסבר

רבי ישמעאל שקדושת בית המקדש

קדשה לשעתה, ולא קדשה לעתיד לבא

לאחר החורבן.

והכא,

שפשט מההיקש של בכור למעשר שני שאינו נאכל בירושלים לאחר החורבן, מדובר

בבכור

שאינו צריך לבית המקדש, שהוא דומה בכך למעשר שני שאינו צריך לבית המקדש, וכגון

שנזרק דמו

של הבכור

קודם חורבן הבית, וחרב הבית ועדיין בשרו קיים.

ומה שהיה פשוט לו שהבכור אינו נאכל בירושלים לאחר שנחרב הבית, היות

ומקשינן

[שהוקש]

בשרו

של הבכור

לדמו,

שנאמר "אך בכור - את דמם תזרוק על המזבח. ובשרם יהיה לך".

והיקש בשר הבכור לדמו מלמד:

מה דמו

צריך זריקה

במזבח, אף בשרו במזבח!

והיינו, רק בשעה שהיא ראויה לזריקת הדם, הותר הבשר באכילה, ולא משנהרס המזבח.

ו

אחרי שלמדנו בהיקש, שבשר בכור אסור באכילה אחרי חורבן הבית,

מקיש

את

מעשר לבכור.

וכן היא המסקנא, שטעם הדבר שבזמן הזה אסור לאכול מעשר שני אפילו בירושלים כיון שאין המזבח קיים.

ומקשינן:

וכי

יתכן לומר, שבשר הבכור, שהוא עצמו אינו מפורש בתורה שאסור לאוכלו כשאין בית המקדש קיים, אלא הוא רק

דבר הלמד בהיקש

מן דם הבכור, יהא

חוזר ומלמד

על מעשר שני

בהיקש

שלא יאכל אלא בפני הבית!?

והרי קיימא לן בזבחים [מט ב] שלענין לימוד הלכות בקדשים, אי אפשר ללמוד בהיקש מדבר שהוא עצמו אינו מפורש בתורה אלא הוא דבר הלמד מן ההיקש, ממקום אחר.

ומתרצינן:

מעשר דגן

-

חולין הוא!

ובחולין למדים בהיקש אפילו מדבר שהוא עצמו דבר הלמד מן ההיקש .