Horayot 9a — el Talmud en español

דתניא: היה רבי ירמיה אומר: נאמר ע

בפרשת קרבן עולה ויורד "ואם

לא תגיע ידו", ונאמר "

ואם

לא תשיג ידו", ו

משמע -

מי שבא לידי עניות ועשירות,

הוא מתחייב להביא קרבן עולה ויורד.

יצא נשיא ומשיח, שאין

הם

באין לידי עניות!

ומבארת הגמרא, מנין לנו שנשיא ומשיח אינם באים לידי עניות -

נשיא,

משום

דכתיב "ועשה אחת מכל מצות ה' אלהיו".

ודרשינן:

מי שאין על גביו

ממונה הגבוה ממנו

אלא ה' אלהיו,

והיינו מלך, ומלך לעולם עשיר הוא.

משיח, דכתיב "והכהן הגדול מאחיו",

ודרשינן:

שהוא גדול מאחיו בנוי, בכח, בחכמה ובעושר

2 .

אחרים אומרים: מנין שאם אין לו

עושר,

גדלהו

בעשירות בממון

משל אחיו?

תלמוד לומר "והכהן הגדול מאחיו אשר יוצק על ראשו"

-

גדלהו מאחיו!

בעא מיניה רבינא מרב נחמן בר יצחק: נשיא שנצטרע

והועבר מנשיאותו,

ו

באותה תקופה שהוא מועבר מתפקידו עבר עבירה שהדיוט חייב עליה קרבן עולה ויורד,

מהו

דינו?

האם אז הוא נחשב כאילו הוא

מידחא דחי

מנשיאותו לגמרי, והרי הוא כהדיוט, וחייב בקרבן עולה ויורד.

או

דילמא

מיפטר פטיר,

שרק זמנית הוא אינו מכהן בתפקידו, אבל עדיין הוא בגדר נשיא, ופטור מקרבן עולה ויורד?

אמר ליה

: מאיזה ממון יביא הנשיא שהצטרע את קרבנו? מממון

דילך

[שלך]

או

מממון

דגזא,

מגנזיו הפרטיים? [והיינו, הרי ברור שיביא קרבנו מהממון שלו. וכיון שסיבת הפטור הוא מחמת עשירותו, והיא לא נפגעה מצרעתו, פשיטא שהוא פטור אף כשעבר בעת צרעתו, כיון שסיבת הפטור, שאינו בא לידי עניות, קיימת גם בעת צרעתו].

תניא: רבי עקיבא אומר: משיח פטור מכולן!

אמר רבה: מאי טעמא דרבי עקיבא? אמר קרא

לגבי מצות חביתי כהן גדול העשויים מעשירית האיפה: "

זה קרבן אהרן ובניו",

ודרשינן:

זו

היא עשירית האיפה ה

באה חובה לו, ואין

עשירית האיפה

אחרת,

כגון זו שבקרבן עולה ויורד, שהדל ביותר מביא עשירית האיפה לקרבנו,

באה חובה לו.

וכיון שהתמעט מקרבן עשירית האיפה של עולה ויורד, התמעט ונפטר מכל דרגות האמורות בקרבן עולה ויורד.

[אבל מהחיוב להביא פר לא התמעט הכהן המשיח, ובסוף הפרק נברר אם מביא עליהן פר של משיח!] ומקשינן:

ואימא כי ממעט ליה רחמנא,

היינו רק

מדלי דלות

של עולה ויורד,

ומאי ניהו, עשירית האיפה. אבל

מקרבן

עניות

[עופות]

ועשירות

[בהמות],

לא מעטיה רחמנא?!

ודחינן:

לא סלקא דעתך!

שהרי כתוב שם "

וכפר עליו הכהן על חטאתו אשר חטא מאחת מאלה"

ודרשינן:

המתכפר באחת

מאלו, ששייך שיביא או קרבן עשיר או קרבן עני או קרבן הדל, ודינו תלוי במצבו הכספי, הוא

מתכפר בכולן.

ואילו מי

שאין מתכפר באחת

מאלה, כגון משיח, שהתמעט מעשירית האיפה [כדדרשינן לעיל "זה קרבן אהרן" שאינו מביא עשירית האיפה אחרת],

אין מתכפר בכולן!

ותמהינן:

אלא מעתה, דכתיב "והיה כי יאשם לאחת מאלה"

[שמיעת קול, שבועת ביטוי, טומאת מקדש וקדשיו], האם

הכי נמי

נדרוש

דכל המתחייב בכל אחת

משלשתן

מתחייב בכולן, ושאין מתחייב באחת

מהן, כגון נשיא שאינו מתחייב על שמיעת קול

אין מתחייב בכולן,

וכרבי יוסי הגלילי.

ואם כן יקשה,

אלמה תנן: רבי עקיבא אומר, נשיא חייב

בכולן,

חוץ משמיעת קול?!

ומתרצינן:

אביי ורבא, דאמרי תרווייהו

: לא קשיא. כי יש לומר שאת הדרשה שצריך להיות ראוי לכל דרגות הקרבן, דרשו מהפסוק "וכפר עליו הכהן על חטאתו אשר חטא

מאחת",

ורק פסוק זה

משמע ליה

לרבי עקיבא שנכתב כדי לדרשו. אבל מה שאמרו שחיובו תלוי אם יכול להתחייב בקרבן על כל שלשת העוונות, ודרשו כך מהפסוק "כי יאשם

לאחת", לא משמע ליה!

והוינן בה:

ומאי שנא

תיבת

"מאחת", דמשמע ליה

לרבי עקיבא שנכתבה כדי לדרוש ממנה "עד שיתכפר בכל אחת ואחת"?

ומבארינן: משום

דכתביה רחמנא לבסוף

הפרשה, ל

גבי עשירית האיפה,

שהוא קרבנו של הדל ביותר, והבין רבי עקיבא שנכתבה שם

למימרא

-

דכל דמחייב בעשירית האיפה מחייב בכולן,

ולמעט כהן גדול מקרבן עולה ויורד, שהרי אינו מביא עשירית האיפה, משום דכתיב "זה קרבן אהרן ובניו".

וההכרח לדרשה זו מוכח.

דאי סלקא דעתך דמתחייב באחת אף על פי שאין מתחייב בכולן, נכתביה להאי "מאחת מאלה" בדלות

[בתורין ובני יונה],

אי נמי בעשירות

[בכשבה או בשעירה], שבהם חייב הכהן משיח, ונדע כי אפשר להתחייב בהם אף שאינו מתחייב בדלי דלות.

אולם מאחר שלא נכתבה תיבת "מאחת" אלא דוקא בדלי - דלות [בעשירית האיפה], משמע שהתורה באה ללמדנו כי כהן גדול שאינו מביא עשירית האיפה, הרי הוא פטור מכולן!

מתניתין:

א.

כל המצות

של לא תעשה

שבתורה שחייבין על זדונן כרת ועל שגגתן חטאת: היחיד

-

מביא

לחטאתו

כשבה ושעירה.

והנשיא

-

שעיר.

ומשיח ובית דין

-

מביאין פר.

ו

אם שגגו

בעבודת כוכבים

-

היחיד והנשיא והמשיח

-

מביאין שעירה.

ככתוב בפרשת שלח: "ואם נפש אחת תחטא בשגגה", וכל יחיד נחשב בכלל נפש אחת.

ובית דין

-

פר ושעיר, פר לעולה ושעיר לחטאת.

ב.

אשם תלוי

-

היחיד והנשיא חייבין

בו,

ומשיח ובית דין פטורין

9 .

ג.

אשם ודאי

-

היחיד והנשיא והמשיח חייבין

בו,

ובית דין פטורין.

ד.

על שמיעת הקול, ועל ביטוי שפתיים, ועל טומאת מקדש וקדשיו,

שהיחיד מביא עליהן קרבן עולה ויורד -

בית דין פטורין.

והיחיד והנשיא והמשיח, חייבין

בקרבן , ולהלן יתבאר איזה הוא.

אלא, שאין כהן גדול משיח חייב על טומאת מקדש וקדשיו, דברי רבי שמעון.

[והוא הדין שאין הנשיא חייב על שמיעת קול שהרי מלך אינו מעיד].

ומה הן,

היחיד והנשיא והמשיח,

מביאין

על שמיעת קול, ביטוי שפתים וטומאת מקדש וקדשיו [כל אחד בקרבן שמחוייב בו]? -

קרבן עולה ויורד,

כדינו של יחיד.

רבי אליעזר אומר: הנשיא

אינו מביא קרבן עולה ויורד כיחיד, אלא

מביא שעיר

כדין חטאת קבועה של נשיא! [ובגמרא יתבאר באיזה עוון נחלק רבי אליעזר].

ונמצאו שלש מחלוקות בדבר:

רבי יוסי הגלילי סובר, נשיא ומשיח פטורין מקרבן עולה ויורד בכל העוונות.

רבי עקיבא סובר, נשיא חייב בכולן, חוץ משמיעת קול, ומשיח פטור מכולן.

רבי שמעון סובר, נשיא ומשיח חייבין בכולן. חוץ מנשיא בשמיעת קול, ומשיח בטומאת מקדש וקדשיו.

גמרא:

תניא: רבי שמעון היה נותן

בהן

כלל

א.

כל שהיחיד באשם תלוי

-

הנשיא

חייב

כיוצא בו,

ואילו

משיח ובית דין פטורין

ממנו.

ב.

וכל שהוא באשם ודאי

-

נשיא ומשיח

חייבין

כיוצא בו, ובית דין פטורין.

ג.

שמיעת הקול ובטוי שפתים וטומאת מקדש וקדשיו,

שהיחיד חייב עליהן קרבן עולה ויורד -

בית דין פטורין,

ואילו

נשיא ומשיח חייבין.

אלא, שאין הנשיא חייב בשמיעת הקול

משום שאינו מעיד,

ולא משיח בטומאת מקדש וקדשיו,

אלא הוא מתכפר על כך בפרו ביום הכיפורים.

ד.

כל שהוא בעולה ויורד

-

נשיא

חייב כ

יוצא בו,

ואילו

משיח ובית דין פטורין,

כי ציבור ומשיח חייבים רק על דבר שחטאתו קבועה.

ומקשינן:

הא גופא קשיא: אמרת

ברישא

שאין משיח חייב בטומאת מקדש וקדשיו,

ומשמע כי רק

בטומאת מקדש וקדשיו הוא דפטור, אבל בשמיעת הקול וביטוי שפתיים חייב!

אימא סיפא: כל שהוא בעולה ויורד

-

נשיא

חייב

כיוצא בו,

ואילו

משיח ובית דין פטורין!

ומדייקת הגמרא:

קתני "משיח ובית דין פטורין",

ומשמע שדינם שוה. והיינו,

מה בית דין פטורין מכולהון

, שחיובם רק בחטאת קבועה,

אף משיח פטור מכולהון,

שחיובו רק בחטאת קבועה.