Horayot 8b — el Talmud en español

דבי רבי ישמעאל תנא

: נאמר "וכי תשגו ולא תעשו את כל המצות האלה,

למן היום אשר צוה ה'

והלאה לדורותיכם",

ומשמעותו: אם תשגו ולא תעשו את המצוה הראשונה שצוה ה' אתכם בידי משה, שהיא הקודמת לכל המצות שנאמרו מכאן והלאה!

ו

איזו היא מצוה שהיא נאמרה בתחילה

1 ,

בעשרת הדברות, -

הוי אומר זו עבודת כוכבים,

שנאמרה בתחילת עשרת הדברות, "אנכי" ו"לא יהיה לך אלהים אחרים", דהיינו עבודת כוכבים!

ומקשינן:

והא אמר מר: עשר מצות נצטוו ישראל במרה!

דהיינו לפני מתן תורה, ונמצא שעבודת כוכבים איננה המצוה הראשונה!?

אלא, מחוורתא כדשנינן מעיקרא,

שההכרח כי פסוקים אלו אמורים בעבודה זרה, הוא כפי שביארוהו לעיל רבי יהושע בן לוי או רבי, ולא כתנא דבי רבי ישמעאל.

מתניתין:

אין בית דין חייבין,

אם טעו בהוראה

על עשה ועל לא תעשה שבמקדש,

דהיינו שאם הורו בטעות בעניני טומאת מקדש וקדשיו, אין הם חייבים להביא פר העלם דבר.

משום שהחיוב על טומאת מקדש וקדשיו בשוגג הוא קרבן חטאת עולה ויורד [שנקרא כך כי העשיר מביא בו כבשה או שעירה, ואילו העני מביא עוף, והדל ביותר מביא מנחה], ואין בית דין חייבין להביא פר, אלא אם הורו בדבר ששגגתו מחייבת חטאת קבועה . [ה"עשה ולא תעשה" שהוזכרו כאן, הם, העשה "וישלחו מהמחנה כל צרוע" שנאמר לאסור על טמא להכנס למקדש, והם התירו לו . והלא תעשה הוא "ולא יטמאו את מחניהם", שנאמר על מי שנטמא במקדש, שיצא בדרך קצרה ולא בארוכה, והם התירו לו לצאת בקצרה.

ו

כן

אין מביאין,

כל יחיד ויחיד,

אשם תלוי

במקום שיש ספק אם עברו

על עשה ועל לא תעשה שבמקדש.

כיון שחיוב אשם תלוי הוא על הספק, ואינו בא אלא באופן שעל חטא ודאי חייבים חטאת קבועה, ואילו על טומאת מקדש וקדשיו חייבים על הודאי רק קרבן עולה ויורד. [ובית דין וכהן משיח אין מביאין אשם תלוי אפילו במקום שבודאי חייבים חטאת קבועה!]

אבל חייבין

בית דין בהוראתן, וכהן משיח שחטא בשגגת מעשה,

על עשה ועל לא תעשה שבנדה, ומביאין

היחידים שספק להם אם חטאו,

אשם תלוי על עשה ועל לא תעשה שבנדה,

כיון ששגגתה מחייבת חטאת קבועה.

איזו היא מצות עשה שבנדה

שחייבים בית דין עליה אם טעו בהוראתם? -

פרוש מן הנדה.

שחייבים לפרוש מהאשה הטהורה סמוך לשעת וסתה, שמא תטמא בשעת תשמיש, [ולמדו כך מהכתוב "והזרתם את בני ישראל"].

והם הורו שמותר לבא על אשתו סמוך לווסתה, וכשבא עליה פירסה נדה, ואז אסור לו לפרוש כי נהנה ביציאתו כמו בביאתו, והם התירוהו, ונמצא שיש כרת על זדון הבא מחמת שהתירו עשה זה .

ומצות לא תעשה

-

אל תבא על הנדה

!

גמרא:

והוינן בה:

מנא הני מילי, דצבור

שעשו בהוראת בית דין

לא מחייבי קרבן בעלמא

בין כשחטאו בודאי ובין כשחטאו בספק , אלא אם חטאו בדבר שחייבין עליו בעלמא חטאת קבועה. ומנלן ד

יחיד, אשם תלוי נמי לא

מיחייב, אלא אם כן חטא בדבר שחייבים עליו חטאת קבועה?

[כך גורס רש"י]

אמר רב יצחק בר אבדימי: נאמר כאן "ואשם" בחטאת

קבועה דיחיד

ובאשם תלוי, ונאמר "ואשמו" בצבור.

וילפינן חטאת הצבור מחטאת היחיד:

מה "ואשם"

האמור

ביחיד

איירי

בחטאת קבועה, אף "ואשמו"

האמור

בצבור

-

בחטאת קבועה

איירי!

והשתא ילפינן לדין אשם תלוי של יחיד מדין חטאת הצבור:

ומה צבור

אין חייבים אלא אם היתה הוראתם

בחטאת קבועה, אף אשם תלוי נמי אין

הוא

בא אלא על ספק חטאת קבועה!

דילפינן "ואשם" האמור באשם תלוי מ"ואשמו" דכתיב בצבור.

אמרי, אי הכי,

דדרשינן מ"ואשם" האמור באשם תלוי, מדוע לא אמרת איפכא, שאשם תלוי בא אפילו במקום שאין חייבין עליו חטאת קבועה? שהרי גבי

קרבן עולה ויורד, נמי, הא כתיב

ביה לשון אשם "

והיה כי יאשם לאחת מאלה",

וכוונת הכתוב לכל אחת משלשת ה"אשמות" המבוארות בפרשת קרבן עולה ויורד [בפרשת ויקרא] שהן: שבועת העדות, וטומאת מקדש וקדשיו, ושבועת ביטוי, שחייבין עליהן קרבן חטאת עולה ויורד!?

ומשנינן:

דנין

גזירה שווה מתיבות הדומות זו לזו כגון "

אשם"

האמור באשם תלוי,

מן

תיבת "

אשמו"

האמור בצבור.

ואין דנין "אשם"

האמור באשם תלוי,

מן "יאשם"

האמור בקרבן עולה ויורד.

[אבל התיבות "אשם" ו"אשמו" דומות זו לזו, ולא אכפת לן במה דכתיב אשמו, כי זה כאילו כתיב "אשם שלו". אבל "יאשם" אינה כוללת את התיבה אשם].

ופרכינן:

ומאי נפקא מינה

אי כתיב "אשם" או "יאשם"? והרי אפשר ללמוד גזירה שוה גם כשאין המלים מכוונות בדיוק אלא בדמיון הענין בלבד.

ד

הא תני דבי רבי ישמעאל

: הא דכתיב בנגעי בתים

ו"שב הכהן" "ובא הכהן"

-

זו היא שיבה זו היא ביאה.

שאין הכונה שהכהן שב לביתו אלא הוא שב לבית המנוגע. דילפינן בגזירה שוה שיבה מביאה, על אף שאין המילים שוות, אלא רק דומות בתוכנן!?

ועוד

איכא למיפרך:

נילף "

אשם" האמור באשם תלוי

מן "ואשם"

האמור

בטומאת מקדש וקדשיו, דכתיב

גביה "

והוא טמא ואשם",

וחייבים עליו קרבן עולה ויורד. ונלמד מזה שחייבין אשם תלוי אף במקום חיוב חטאת שאינה קבועה!?

ומתרצינן:

אמר רב פפא: דנין "ואשם" ו"מצות ה'"

האמורים באשם תלוי,

מן "ואשם"

ו"מצות ה'"

האמורים בצבור, ואין דנין ללמוד גזירה שוה מטומאת מקדש וקדשיו, דלא כתיב התם "מצות ה'", אלא אשם גרידא.

אמר ליה רב שימי בר אשי לרב פפא: ונילף "ואשם ו"נשיאת עון"

האמורים באשם תלוי,

מן "ואשם" ו"נשיאת עון"

האמורים בקרבן עולה ויורד, ואל תלמד גזירה שוה מקרבן צבור, דלא כתיב התם "נשיאת עון" אלא אשם גרידא!?

אלא, אמר רב נחמן בר יצחק: דנין "ואשם" ו"מצות ה' אשר לא תעשינה"

האמורים באשם תלוי,

מ"ואשם" ו"מצות ה' אשר לא תעשינה"

האמורים בציבור.

ואל יוכיח

[דהיינו, לאפוקי]

שמיעת קול וביטוי שפתיים וטומאת מקדש וקדשיו, שלא נאמר בהם "ואשם ו"מצות ה' אשר לא תעשינה".

מתניתין:

א.

אין חייבין בית דין להביא פר העלם דבר אלא אם היתה הוראתם בדבר שהיחיד חייב עליו חטאת קבועה, ולא בדבר שהיחיד חייב עליו קרבן עולה ויורד.

ולפיכך,

אין חייבין על

הוראתם ב

שמיעת קול,

והיינו בפרשת עדים המושבעים שאין הם יודעים עדות,

ועל

שבועת

ביטוי שפתים, ועל טומאת מקדש וקדשיו

כיון שיחיד שחטא בכל אלה מביא קרבן עולה ויורד.

ב.

והנשיא

-

כיוצא בהם,

שפטור מלהביא קרבן בדבר שיחיד מביא עולה ויורד,

דברי רבי יוסי הגלילי

13 . רבי עקיבא אומר: הנשיא חייב בכולן, חוץ משמיעת הקול,

שנשיא אינו חייב בה כלל, משום

שהמלך לא דן ולא דנין אותו, לא

מעיד ולא מעידין אותו, וכל שאינו בפרשת עדות, אינו חייב קרבן שבועת העדות.

גמרא:

אמר עולא: מאי טעמא דרבי יוסי הגלילי,

שפטר נשיא בדבר שהיחיד חייב עליו קרבן עולה ויורד?

אמר קרא "והיה כי יאשם לאחת מאלה",

לאחת משלשת החטאות המנויות בפרשת קרבן עולה ויורד [שהן שמיעת קול, שבועת ביטוי וטומאת מקדש וקדשיו], ומשמע ליה לרבי יוסי הגלילי שכך אמר הכתוב:

כל שמתחייב ב

כל

אחת

ואחת,

מתחייב בכולן. ושאין מתחייב באחת

מאלו, וכגון נשיא, שאינו מתחייב על שבועת העדות משום שאינו מעיד,

אין מתחייב בכולן.

ומקשינן:

ואימא "

כי יאשם לאחת" הכי משמע: אפשר שיהא

מתחייב באחת מהן, ואף על פי שאין מתחייב בכולן!

ומתרצינן:

אלא, טעמא דרב יוסי הגלילי, מהכא

: