Guitín 11a — el Talmud en español

בגוים בעלי

שמות מובהקין

של עובדי כוכבים שחתמו. ומאחר ואינו מצוי שיהודים יקראו בשמות כאלה, לפיכך אין לחשוש שיבואו לסמוך עליהם. שהרי כולם יודעים שעובדי כוכבים הם.

ושואלת הגמרא:

היכי דמי

אלו שמות נחשבים שמות מובהקין?

אמר רב פפא

: שמותיהם של דייני עובדי כוכבים,

כגון: הורמיז, ואבודינא, בר שיבתאי, ובר קידרי, ובאטי, ונקים אונא.

אך הגמרא מדקדקת:

משמע מדבריך:

אבל

אם החותמים הם בעלי

שמות שאין מובהקין. מאי

מה הדין?

לא

מכשירים אף בעדי מסירה, מטעם החשש שיבואו לסמוך עליהם!

לפי זה יש להקשות על לשון המשנה:

אי הכי

אם כך -

אדתני סיפא

מה ששנתה המשנה בסופה:

"לא הוזכרו

[גיטין ושחרורים לפסול]

אלא בזמן שנעשו בהדיוט"

. ומשמע, אבל הנעשים בפני דייני הערכאות כולם כשרים. קשה: הרי לפי תירוצך "בשמות מובהקין" גם באלו הנעשים בפני ערכאות יש לחלק. ואם כן,

לפלוג

שיחלק התנא -

וליתני

וישנה -

בדידה

בדין הערכאות עצמו [שנחתם גט בפניהם], וכך יאמר:

במה דברים אמורים

שניתן להכשיר גיטין אלו מכח עדי המסירה - רק כאשר החותמים נקראים

בשמות מובהקין של עובדי כוכבים. אבל

אם החותמים הם בעלי

שמות שאין מובהקין

-

לא!

ומתרצת הגמרא:

הכי נמי קאמר

כך גם התנא התכוון לומר. דהיינו:

במה דברים אמורים שב שרים: בשמות מובהקין. אבל בשמות שאין מובהקין

-

נעשה

נחשבים הם -

כמי שנעשו

כשאר שטרי מכר שנעשו -

בהדיוט,

ללא דייני הערכאות - ופסולין הם. והטעם: משום שאנשים אלו אינם מקפידים על שם הטוב ואין נזהרים מלחתום בשקר.

ואי בעית אימא

ואם תרצה [תירוץ אחר], אומר:

סיפא

סיום המשנה "לא הוזכרו וכו', כלל אינו מתייחס לגיטי נשים, אלא

אתאן

בא להתייחס -

לגיטי ממון

. ואינו המשך לדברי רבי שמעון, כפי שסברנו מקודם. אלא הוא סיום דבריהם של חכמים הראשונים במשנה, המכשירים את כל השטרות העולים בערכאות של עובדי כוכבים כגון שטרי מכר

והכי קאמר

וכך אומרת המשנה:

לא הוזכרו

בבית המדרש

גיטי ממון דפסולים

שהם פסולים - אלא

בזמן שנעשו ב

גוי

הדיוט,

שאינו מקפיד על שמו הטוב ולא איכפת לו לחתום בשקר.

ומביאה הגמרא ברייתא הנמצאת בתוספתא של מסכת זו [פרק א הלכה ט], אשר בה מבוארת מחלוקתם של חכמים ורבי עקיבא, כפי שאמרה רבי שמעון לחכמים שבצידן. וכן מובאת שיטתו של רבן שמעון בן גמליאל בעניין גיטי נשים ושחרורי עבדים.

תניא: אמר רבי אלעזר ברבי יוסי

:

כך אמר רבי שמעון לחכמים בצידן: לא נחלקו רבי עקיבא וחכמים על כל השטרות העולין בערכאות של עובדי כוכבים.

[ושניהם מסכימים]

שאף על פי שחותמיהן עובדי כוכבים

-

כשרים, ואפילו גיטי נשים ושחרורי עבדים.

במה כן נחלקו?

לא נחלקו אלא בזמן שנעשו בהדיוט. שרבי עקיבא מכשיר

, אפילו בשאר שטרות.

וחכמים, פוסלים

בשאר שטרות,

חוץ מגיטי נשים ושחרורי עבדים

שכשרין.

רבן שמעון בן גמליאל אומר: אף אלו

[גיטי נשים] אינן

כשירין

אלא

במקום שאין ישראל חותמין

על השטרות - לפי שאין העובדי כוכבים מניחים להם לחתום. וממילא, כולם יודעים שהחותמין הינם עובדי כוכבים ולא יבואו לסמוך עליהם.

אבל במקום שישראל חותמין

על שטרות - אם כן, אף בשמות מובהקין של עובדי כוכבים -

לא

מכשירים גיטין אלו. לפי שאם נכשיר אותם, יבואו להכשירם גם בשמות שאינם מובהקים.

ומקשה הגמרא:

מקום שאין ישראל חותמין נמי ליגזור

גם כן נגזור -

אטו

משום -

מקום שישראל חותמין

, ונפסול שם את הגיטין שנחתמו על ידי עובדי כוכבים. וכעין שגזרנו על שמות מובהקין [שאין בהם חשש], משום שמות שאינן מובהקין?

ומיישבת הגמרא:

יש להבדיל בין החלפת שמות להחלפת מקומות.

שמא בשמא

שם מובהק בשם שאינו מובהק -

מחליף

דרכם של האנשים להחליף ולטעות ביניהם. אבל

אתרא באתרא

במקום במקום [מקומות שבהם מניחים ליהודים לחתום עם מקומות שבהם אין מניחים]

לא מחליף

לא יבואו לטעות ולהחליף! ולפיכך, אין לגזור על מקום שאין ישראל חותמין. וגיטין שנחתמו שם על ידי עובדי כוכבים ונמסרו בפני עדי מסירה יהודים - הרי הם כשרים.

ומספרת הגמרא:

רבינא סבר לאכשורי

להכשיר - שטרות שנעשו

בכנופיאתה דארמאי

מקום שמתקבצים בו באופן עראי חשוביהם של הגוים לדון ולשפוט, שלא על פי ציווי המלך - על סמך דברי משנתנו.

אמר ליה רפרם

: והרי

ערכאות תנן

שנינו במשנתנו, ודוקא אם נעשה בפני דייני עובדי כוכבים הקבועים על פי צו המלך, שאינם משקרים מפני אימת המלך - כשר. וממשיכה הגמרא בעניין שטר הנכתב בלשון עובדי כוכבים אך נמסר בפני עדי ישראל:

אמר רבא: האי שטרא פרסאה

שטר חוב שכתבוהו בלשון פרסי וחתמו בו פרסיים [גוים] הדיוטות -

דמסריה ניהליה

שמסרו לו [למלוה] -

באפי סהדי

בפני עדים -

ישראל

. אם אינו פורע לו חובו - הדין הוא:

מגבינן ביה

גובים על ידו

מ

נכסי הלווה

בני חרי

[שהם] בני חורין שאינם משועבדים לאיש.

ושואלת הגמרא:

והא

והרי -

לא ידעי

אין הם [עדי המסירה] יודעים -

למיקרא

לקרוא פרסית. ואם כן, לא ידוע להם מה כתוב בשטר, וכיצד יוכלו להעיד בעתיד על הלואה זו.

ועונה הגמרא:

בדידעי

מדובר שהעדים יודעים לקרוא פרסית.

ושוב שואלת:

והא בעינא

והרי צריכים אנו שיהיה -

כתב

על גבי קלף מעובד במי עפצים

שאינו יכול לזייף. וליכא

ואין, שהרי קלפי הפרסיים אינם מעובדים בעפצים. ובגלל זה, ניתן למחוק את הסכומים הכתובים בהם ולהשאיר את החתימות. ואחר כך לכתוב שוב בשקר סכום גדול.

ועונה הגמרא: כאן מדובר -

בדאפיצן

בקלפים שעיבדו אותם, ואינם יכולים להזדייף.

ושאלה נוספת:

והא בעינא

והרי צריכים אנו - לקיים את ההלכה:

צריך שיחזור

ויכתוב

מעניינו של שטר בשיטה אחרונה

של השטר, כדי למנוע מהרוצה לזייף להוסיף שם מה שירצה

וליכא

ובשטרי הפרסיים אין עושים כן.

ועונה הגמרא: כאן מדובר

בדמהדר

בשחזר וכתב בשורה אחרונה עניינו של שטר.

אלא שיש להקשות:

אי הכי

אם כך - שנתקיימו כל התנאים המכשירים את השטר, שיגבו על ידו

ממשעבדי

ממשועבדים -

נמי

גם כן?! ומדוע רבא אמר שגובים עמו רק מנכסים בני חורין?

ומתרצת הגמרא: שטר זה

לית ליה קלא

אין לו קול בין הבריות. לפי שבשטר רגיל - היהודים החתומים בו - הם המפיצים ומפרסמים את עניין ההלואה והקרקעות שנשתעבדו בעקבותיה. אך בשטר זה, שנחתם על ידי גוים, נבצר מהלוקח [הבא לקנות קרקע מהלווה], מלדעת את עניין השעבוד. ולכן אין גובים ממנו את הקרקע שקנה וגובים רק מקרקעות בני חורין, הנמצאות בחזקת הלווה עצמו.

וממשיכה הגמרא בעניין שמות עובדי כוכבים:

בעי מיניה

שאל ממנו -

ריש לקיש מרבי יוחנן

: