Behorot 9a — el Talmud en español

ו

כי מטי לבי בליעי

שקל

מלא כוזא דמיא מבי בליעי

, [עד שנכנסו כולם לספינה, לקח עמו רבי יהושע עפר מעפר ארצם; וכשהגיעו למקום שם האוקינוס בולע את כל המימות הנופלים לתוכו ומביאם אל התהום, והתהום פולט אותם, נטל עמו מהמים אשר שם מלוא הדלי מים] -

כד אתו

החכמים,

אוקמינהו

רבי יהושע

קמי קיסר, חזנהו

המלך לחכמים

דהוו מעני, אמר ליה

המלך לרבי יהושע, אם כן

הני לאו נינהו; שקל

רבי יהושע

מעפרייהו ושדא עילוייהו

, ונזקפה קומתם, שהיו סבורים בארצם הם; ומתוך כך

אקשו לאפי מלכא; אמר ליה

קיסר לרבי יהושע:

כל דבעית עביד בהו

.

[כאשר הגיעו למקום אשר שם הקיסר, העמיד רבי יהושע את החכמים לפני הקיסר; אך משראה הקיסר שהם מעונים ושפלים, טען לרבי יהושע שאין אלו החכמים; נטל רבי יהושע מהעפר שהביא מארצם וזרק עליהם, וסבורים היו מתוך כך שבארצם הם, ועל כן העיזו לדבר קשות עם המלך, בהיותם סבורים - בשביל ריח העפר - שקרובים הם לארצם, ואין להם שם מורא מלכות; כעס המלך, ואמר לרבי יהושע: עשה עמהם ככל אשר תחפוץ!].

אייתי

רבי יהושע

הנהו מיא דאתו מבי בליעי, שדינהו בתיגדא, אמר להו

רבי יהושע לחכמים:

מליוהו להאי ואיזילו לכו, מלו ושדו ביה, קמאי קמאי ובלע להו, מלו עד דשמיט כתפייהו, ובלו להו ואזול

.

[וכך עשה להם רבי יהושע, כדי שיכלו: לקח כלי ושם בו את המים שהם בולעים את כל המימות, וציוה להם למלאות את הכלי במים אחרים עד שיתמלא וייפטרו וילכו להם, אך כל מים ששפכו לשם היו נבלעים, ונזקקו לשאת על כתפיהם עוד ועוד מים, עד שבלו והלכו לאבדון].

מתניתין:

חמורה

מעוברת

שלא ביכרה

:

ו

השכים ומצא ש

ילדה שני זכרים

שהאחד מהם בלבד הוא בדין פטר חמור, הרי זה

נותן טלה אחד לכהן

, שהרי ודאי יש לו פטר חמור.

ואם ילדה

זכר

הקדוש בקדושת בכורה,

ונקבה

שאינה ראויה להיות קדושה, ואין ידוע מי הוא הראשון, הרי זה

מפריש טלה אחד

כדי להפקיע מן הבכור - אם אכן יש כאן מי שנתקדש בקדושת בכורה - את קדושתו ואיסורו, אבל אינו נותנו לכהן אלא הוא

לעצמו

, שהרי ספק הוא אם יש כאן דין בכורה, והמוציא מחבירו עליו הראיה.

מי שהיו לו

שתי חמוריות

מעוברות

שלא ביכרו

:

ו

השכים ומצא ש

ילדו שני זכרים

, הרי זה

נותן שני טלאים לכהן

, כי אנו תולים שכל אחת מהם ילדה זכר אחד, ואם כן הרי נולדו לו שתי בכורות.

ואם ילדו

זכר ונקבה, או

שילדו

שני זכרים ונקבה

, ונמצא שיש לו בכור אחד ודאי, הרי זה

נותן טלה אחד

בלבד

לכהן

, כי בכור אחד ודאי יש לו, אבל אינו נותן טלה נוסף לכהן, כי שמא השניה ילדה את הנקיבה תחילה. ואם ילדו

שתי נקבות וזכר, או שני זכרים ושתי נקבות

, שיתכן ואין כאן אפילו בכור אחד כי הנקבות נולדו תחילה,

אין כאן לכהן כלום

.

ואם היו לו שתי חמוריות,

אחת

שכבר

ביכרה, ואחת ש

עדיין

לא ביכרה

:

וילדו שני זכרים

, הרי זה

נותן טלה אחד לכהן

, שהרי אף זו שלא ביכרה ילדה בכור.

ואם ילדו

זכר ונקבה

, ואין ידוע אם הזכר מזו שכבר ביכרה ואין כאן בכור, או שמא מזו שלא ביכרה ויש כאן בכור, הרי זה

מפריש טלה אחד

, אך אינו נותנו לכהן, כי שמא אין כאן בכור ונוטלו

לעצמו

.

ומנין שפודים בשה?

שנאמר

: "

ופטר חמור תפדה בשה

".

ושה זה אפשר שיהיה

מן הכבשים ו

אפשר שיהיה

מן העזים, זכר ונקבה

[או נקבה]

גדול וקטן, תמים ובעל מום

.

ופודה בו פעמים הרבה

, אם החזירו לו הכהן אחר שנתנו לו. ו

נכנס לדיר להתעשר

, ויתבאר כוונת המשנה בגמרא.

ואם מת

הפדיון

נהנין בו

, ותתבאר כוונת המשנה בגמרא.

גמרא:

שנינו במשנה: חמורה שלא ביכרה וילדה שני זכרים נותן טלה אחד לכהן:

שנינו במשנה לקמן יז א גבי בכור בהמה טהורה: רחל שלא ביכרה וילדה שני זכרים, ויצאו שני ראשיהן כאחת, רבי יוסי הגלילי אומר שניהם לכהן, שנאמר: "וכל פטר שגר בהמה אשר יהיה לך הזכרים לה'", ומשמע: שני זכרים; וטעמו משום דאפשר לצמצם שיצאו שניהם כאחד ושניהם בכורות, והרי אמרה תורה שאף שני בכורות קדושים; וחכמים נחלקו עליו שם, משום שאי אפשר לצמצם.

סבורה היתה הגמרא בטעם המשנה שאינו נותן אלא טלה אחד, שהוא משום שאי אפשר לצמצם, ונקטינן שהאחד יצא קודם לשני ואין כאן אלא בכור אחד, ואם כן:

מאן תנא

, מי הוא התנא ששנה את משנתנו?

אמר רבי ירמיה דלא כרבי יוסי הגלילי, דאי רבי יוסי הגלילי, האמר

גבי בכור בהמה טהורה, שאם יצאו שני ראשיהם כאחד שניהם קדושים משום ד

אפשר לצמצם

, ואם כן אף כאן מן הדין שיהיו שניהם בדין בכורה.

אמר אביי: אפילו תימא רבי יוסי הגלילי, שאני התם

גבי בכור בהמה טהורה,

דכתיב

[שמות יג יב]: "וכל פטר שגר בהמה אשר יהיה לך

הזכרים

[לשון רבים]

לה

'", הרי שריבתה תורה שני זכרים לבכורה, אבל גבי פטר חמור אין קדוש בבכורה אלא אחד, וספק הוא מי קדוש.

ומקשינן:

וליגמר

פטר חמור

מיניה

[מבכור בהמה טהורה], שיהיו שני זכרים בדין בכורה אף בפטר חמור!?

ומשנינן:

הא מיעט רחמנא

"

הזכרים

[תוספת ה"א]", למעט פטר חמור.

איכא דאמרי: לימא

מתניתין

דלא כרבי יוסי הגלילי, דאי רבי יוסי הגלילי, האמר

ד

אפשר לצמצם

.

אמר אביי: אפילו תימא רבי יוסי הגלילי

היא,

שאני התם דכתיב

"

הזכרים לה

'".

ומקשינן:

בשלמא לרבי ירמיה דלא מוקי לה כרבי יוסי הגלילי

, ונקטינן שלא יצאו שני ראשיהם כאחד,

היינו דלא קתני

"

ויצאו שני ראשיהן כאחד

" כשם ששנינו גבי בכור בהמה טהורה.

אלא לאביי

המפרש שאין קדוש אלא אחד אפילו אם באמת יצאו שני ראשיהן כאחד,

ליתני

"

ויצאו שני ראשיהן כאחד

", כשם ששנינו גבי בכור בהמה טהורה.

ועוד

מקשינן על אביי מהא ד

תניא: חמורו שלא ביכרה וילדה שני זכרים, ויצאו שני ראשיהן כאחד, רבי יוסי הגלילי אומר: שניהן לכהן, שנאמר

"

הזכרים לה

'" -

קודם גמר הקושיא מפרשת הגמרא את לשון הברייתא "שנאמר הזכרים לה'", דמשמע: בפטר חמור נאמר "הזכרים לה'",

והא כי כתיב האי

"הזכרים לה'"

בקדושת הגוף

היינו בכור בהמה טהורה שהוא קדוש קדושת הגוף -

הוא דכתיב

, ולא בפטר חמור!?

ומפרשינן:

אלא

אימא בברייתא: "

משום שנאמר הזכרים לה

'", כלומר, היות ונאמר בבכור בהמה טהורה "הזכרים לה'" ילפינן מיניה נמי לפטר חמור -

ועל כל פנים מבואר בהדיא בברייתא שרבי יוסי חלוק על משנתנו, ו

תיובתא דאביי

-

ומסקינן: אכן

תיובתא

דאביי, ומשנתנו דלא כרבי יוסי הגלילי.